'השגריר' שהוכח כפוליטיקאי על // ניתוח פוליטי

"למה שבאמת לא תלך על ההצעה הזו?"

את המילים הללו, כך אנו חושפים כעת בחשיפה ראשונה, השמיע לפני פחות משנה אחד מידידיו הקרובים של רה"ע ד"ר לסרי.

מדובר באדם שלסרי סומך עליו והוא נועץ בו רבות. והאיש, שנחשב באמת ובתמים לאחד מהקרובים אליו ביותר, העלה את השאלה ששיקפה את המציאות של אותם הימים: למה שלא תקבל את הצעתו של דרעי?

ה'הצעה', עליה דיבר האיש, היתה הצעתו של יו"ר ש"ס, הרב דרעי, שבאותם הימים הניח לפני לסרי מרבד קסמים: הצעה לתפקיד השגריר במרוקו. אילו יודיע ראש העיר על פרישה, יוכל לקבל את התפקיד החלומי, שפוליטיקאים רבים מייחלים לקבל אותו לאחר סיום כהונתם הפוליטית.

"אחרי הכל", אמר האיש ללסרי, "זהו תפקיד חלומי והצעה קוסמת מאין כמותה. הנה, ראש עיריית אשקלון, שבתאי צור, עזב את התפקיד והלך על שגריר ישראל בגיאורגיה. לא חסרים שרים וחברי כנסת שהיום משמשים כשגרירים. מתן וילנאי בסין, וזו רק דוגמא אחת. זה תפקיד עם ים של הטבות, חיים טובים, ובפרט במדינה כמו מרוקו שבה גדלת והקשר בינה לישראל רק הולך ומתהדק.

"ובכלל", וכאן הוסיף את הסיומת המתבקשת, "בלי דרעי אין לך סיכוי לנצח. הוא הרי 'הוציא עליך חוזה'. כך תוכל לפרוש בכבוד, ולהישאר עם תפקיד מהותי להמשך חייך..."

"לסרי הקשיב בשקט", מספר לנו האיש שנכח בשיחה, "וכשההוא סיים אמר לו: 'לך תאמר למי ששלח אותך, שמי שלא יהיה השגריר במרוקו, אני אבוא לבקר אותו כראש עיריית אשדוד".

התשובה המפתיעה והבלתי צפויה של לסרי קוממה עליו, ובצדק, רבים מקרבתו.

ללסרי, איך שלא נסתכל על כך, לא היה כל סיכוי אז. "בלי דרעי הוא לא יעלה", זו היתה תמימות הדעים בקרב כל הפרשנים המקומיים, שמצידם הספידו כבר את כהונתו של ראש העיר. אך מאז זרמו מים רבים בנחל לכיש, והיום מתברר, שוב, כי מתחת לתדמית המחוייכת, אפילו התמימה, של ראש העיר ד"ר לסרי, מסתתר לו שועל פוליטי משופשף. 

"הוא פוליטיקאי על", אומרים היום גם יריביו, "שהצליח לעשות בית ספר למי שנחשב לפוליטיקאי מספר אחד בישראל: אריה דרעי".

דגל לבן

הבשורה שיצאה השבוע מכיוונה של ש"ס (שימו לב שראש העיר לא התייחס לכך עד לרגע זה. הוא רואה בכך דבר המובן מאליו שאינו מצדיק פרסום מיוחד. אפילו פוסט הוא לא נידב) היא לא דרמה. היא גם לא רעידת אדמה. זו סופת הוריקן שכמוה לא ידעה המפלגה שהחזירה עטרה ליושנה מאז הוקמה, והיא ידעה לא מעט סערות וטלטלות.

השבוע הודיע יו"ר ש"ס, אמסלם, על הסרת התמודדותו לראשות העיר ועל תמיכתו בלסרי. את ההודעה הזו, שהניעה את אמות הסיפים בעיר,  לא יכול היה לנחש איש מקרב הגורמים הפוליטיים בעיר.

אנו יכולים לחשוף כעת שאכן דיווחנו עליה כבר לפני שבוע, כשאיש לא העז לצפות את ההתפתחות הזו, אך עשינו זאת בהסתייגות. על אף שהמקור היה אמין והמידע היה מוצק מבטון, עדיין חששנו שמדובר בתכסיס. זה פשוט היה בלתי נתפס.

אך זה קרה, ובצורה הכי פחות צפויה. בלי הודעת כניעה של לסרי, אפילו בלי התנצלות. יתירה מזו: גם התמורה אינה ברורה. יש הטוענים שהובטחו לש"ס שני סגנים, אחרים מתארים 'אפס סיכומים'.

במבחן התוצאה, מר "ארוץ עד הסוף. לסרי לא יהיה ראש עיר", הרים השבוע דגל לבן.

תמרון תת-קרקעי

איך זה קרה? מתברר שאם היו כאלו שראו בדרעי ובש"ס את הארכי-פוליטיקאים, אך הם לא העריכו נכונה את היריב, וזו היתה הטעות מספר אחת שהם עשו, ראשונה בשרשרת ארוכה של טעויות. בזמן שבו נחו בש"ס על זרי הדפנה, היה זה לסרי שביצע את התמרונים המושלמים בתוך המחנה.

הוא חפר מנהרות, הבקיע דרך פירים, ובתחבולות הוא עשה מלחמה. הוא העביר אליו לצידו רב אחר רב, חבר מועצת אחד אחר השני, וכך גילה פתאום דרעי, רק השבוע, כי הוא יכול לספק הצהרות ולהכריז הכרזות, אך ה'מועצת' כבר לא איתו.

"בכל בית אליו הוא הגיע, הוא שמע את אותן המילים: מה פתאום להחליף ראש עיר?" מספר לנו אחד ממקורבי ראש העיר.

"הוא הגיע לרבנים, ואם בעבר היה יכול להכתיב להם מה להצביע, הפעם שמע מהם דברים קשים. הוא נחשף לעשייתו של לסרי, לתרומה שלו לציבור הספרדי בעיר, וקיבל את התשובה הברורה בכל מקום: אנו נורה להצביע לסרי. אין על מה לדבר".

יתירה מזאת, דרעי, כך אנו מדווחים, ניהל שיחות לא פשוטות עם רבנים. הוא ניסה להשפיע עליהם לשנות את דעתם, אך הופתע לגלות כי הם בקיאים לחלוטין במתרחש בזירה.

"הבנו הכל", אמר לו אחד מחברי מועצת החכמים, "אך מה האלטרנטיבה. כצנלסון? מי שיחלן את העיר לחלוטין? ונניח שיש לנו חשבון פתוח עם לסרי שלא הסתדר עם הנציג המקומי. האם לכן מותר לנו להפקיר את העיר?"

ובמצב הזה, פשוט לא נותרה לו ברירה. וכך, השבוע, ביום ד', התקיימה בקומה העליונה של הבית ברחוב הקבלן, במרפסת הפתוחה שבה נסגר ה'דיל' המפורסם רק שנה קודם לכן בין דרעי, גולדקנוף ובבציק, שכותרתו היתה הדחת לסרי והמלכת סרי (מי זוכר בכלל את השם הזה?) – לחיצת יד אחרת והפעם בין לסרי, לדרעי ואמסלם.

והפעם, בניגוד לתמונות אחרות שיצאו מאותה מרפסת, לא צריך להתאמץ בכדי להבין שהחיוכים מאולצים. היה שם חיוך אחד שלימד על שמחת מנצחים, ושני חיוכים אחרים שדרשו הפעלה בלתי רצונית של הרבה שרירים.

הרצים השקטים

ובכל זאת, להצלחה, כידוע, אבות רבים.

לצד פעילותו של לסרי שאי אפשר להתעלם ממנה (ואגב, אי אפשר שלא להתייחס לקירבה המשפחתית שלו, כנצר למשפחת אבוחצירא, לחצרות אבוחצירא בעיר כאשר שני האדמו"רים הבהירו לכל אורך הדרך כי תמיכתם נתונה דווקא לו, ו'יהיה מה שיהיה'), היו בעיר גורמים נוספים שפעלו לאורך כל הדרך, כשגם הם חייכו השבוע חיוך גדול.

נתחיל דווקא בשניים שנמצאים היום בשתי מפלגות שונות, אך מגיעה להם הילת מנצחים. מדובר בחברי מועצת העיר הרב אפריים וובר (אשדוד התורנית) ובסגן שר השיכון הרב יעקב טסלר שהוא אמנם אינו קשור היום למועצת העיר, אך מזוהה עם המפלגה הוותיקה, 'אגודת ישראל'.

השניים, איש איש בקולו, הבהירו מיד עם תחילת הדרך כי דרעי יכול לסגור 'דילים' עם מי שהוא רוצה באגודת ישראל. הם תומכים במועמד אחד לראשות העיר: לסרי.

"מה לא הבטיחו לנו", הם סיפרו במהלך החודשים האחרונים, "עולם ומלואו. הבטיחו וגם איימו. הבטיחו סגנות במקומי לבעלזא ולויזניץ, ותופינים רבים במישור הארצי.

"אבל אנו הבהרנו בצורה ברורה מאד: תמכנו בלסרי כאשר הוא התמודד בפעם הראשונה, לא שיתפנו פעולה עם הניסיון הקודם להפיל אותו בבחירות הקודמות (על רקע פרשיית "ביג"), ולא ניתן את ידינו לכך גם הפעם. יש גבול לכל תעלול".

יאמר לזכותו של הרב טסלר, שהדבר דרש ממנו אומץ רוח בלתי מוכר. בניגוד להרב וובר, שהוא דמות מוכרת בפוליטיקה והכל יודעים שאי אפשר להזיזו ממקומו, טסלר הצעיר היו נתון ללחצים איומים.

בשלב מסויים הוא הואשם בכך שרק בזכותו עומדת הסיעה המרכזית לאבד את ראשות העיר בני ברק. אך הוא הפגין כוחות נפש, ועמד על דעתו מבלי למצמץ. השבוע, כך אנו חושפים כאן, דאג ראש העיר להעביר לו את המסר: מכיר בתרומתך, והיא בהחלט תשתלם לך.

אך פרט לכך, פעל לו מטה מיוחד שרק כעת נוכל לחשוף אותו. מדובר בשלישיה שכללה חבר מועצה אחד מטעם ש"ס (!), לצד פרסומאי וותיק ומוערך בעיר, והרוח החיה – אברך צעיר שאינו נושא בכל משרה פוליטית, אך הוא נחשב לדמות רבת השפעה ברחוב הש"סי.

שמו 'טרם הותר לפרסום' וגם לא יפורסם, אך כל שנוכל לומר עליו, כי הוא בן בית בהרבה מחצרות הרבנים, ולא מהיום. הוא מלווה את התנועה הקדושה מאז הוקמה, בתשמ"ד, אם כי אז הוא היה בחור צעיר. אך הדינמיות שלו לא אבדה, וההיפך.

מה שהם עשו, עוד ילמד בספרי ההיסטוריה האשדודית. דרעי ואמסלם נטו לזלזל בכוחם, אך ברגע האמת הם גילו כי הם הצליחו לחולל מהפך של ממש בתנועה הש"סית, שעד כה הורגלה לקבל הוראות ולפתע התברר שגם לשטח יש מה לומר. מה שנוכל לחשוף, הוא שהם לא נחו לרגע.

הפעילות שלהם הורגשה מעל השטח, אך בעיקר מאחורי הקלעים. הם פעלו בחצרות הרבנים אך גם בקרב הציבור, בבתי הכנסת ובשיחות אישיות. הם יזמו פעילויות, הנפיקו פרסומים (אם כי – בניגוד להערכות רבות - בתקציב זעום), וכך ברגע האמת גילה דרעי וגילו בכירי התנועה, כי הם אולי חזקים בכותרות העיתונים. בפועל, את השטח הם איבדו.

השטח זעק לסרי, והעובדה המוחצת הוכחה מיד עם הפרסום על החבירה ללסרי. תוך רגעים אחדים, הודבקו המוני שלטי לסרי על המכוניות של פעילי ש"ס.

"רק חיכינו לרגע הזה", אומר לנו אחד מהם, המשקף דעה של רבים. "לא הבנו לרגע על מה הויכוח, והנה, כשרק הודיעו לנו על לסרי, אנו מתייצבים. הוא משלנו".

האביב החסידי

ומעבר חד מהזירה המזרחית, לזירה האשכנזית המבעבעת.

השבוע התקיימו שני כנסים בעיר, כאשר בשניהם נוכחנו. כנס אחד, של אגו"י, בו נכחו אלפים. את האולם הגדול של סמינר גור גדשו אלפי פעילים עם אש בעיניים, כשמה שהפתיע היתה נוכחותו של הגר"י שמידע. אם לפני מספר שנים היה מישהו מספר לכם שדמות מוכרת מציבור 'בני התורה' תנאם בכנס פנימי של גור, הייתם שולחים אותו לאברבנאל. היום זה קורה ואפילו מקבל במה בעיתונים הרשמיים.

הכנס השני, של 'אשדוד התורנית', התקיים ב'בית מלכה'. שם היה ניתן להרגיש את החשמל באוויר.  איך הגדירו אותו לאחר מכן? "האביב החסידי", וזו באמת היתה התחושה.

למען האמת, הארוע נתפס כערב הצדעה לר' אפרים וובר ששוב הוכח כי הוא זוכה להערכה מקיר לקיר (ח"כ אליהו ברוכי חשף כי הוא היה ה'רבי' שלו בתלמוד תורה, ואילו הרב אליקים שטארק גילה כי לוובר יש את הרכב היקר ביותר במועצת העיר: אוטובוס עירוני...). אך לאחר שהן הרה"ג ר' אברהם חיים ברנשטיין  והן הרה"ג ר' יחיאל צוקר שליט"א הבהירו את מה שהתרחש מאחורי הקלעים וכיצד זה נעשה ה'פיצול', 'נפל האסימון' לכל הנוכחים.

"רק עכשיו", אומר לנו פעיל בולט, "הבנו מה קרה כאן".

ואכן, השניים סיפרו, איש איש מנקודת מבטו, מה אירע ביום הגשת הרשימות, כשאז נכפה על הרב וובר ועל הרב טננהויז הפיצול מאגודת ישראל.

"יכולים לומר עלינו שאנו בעלי מחלוקת", אמר הרב צוקר שסיפר כי ההחלטה התקבלה בביתו, יום לפני יום הכיפורים. "אך היא התקבלה רק משום שרצינו באחדות. ורק כך, בריצה נפרדת, נוכל למקסם את הקול החרדי ולהביא לכך שכל הקהלים יקבלו ביטוי".

גם חבר המועצה הצעיר הרב טננהויז סחף תשואות רבות. "הפסקת פטרונות אינה מחלוקת" אמר טננהויז שסיפר כי מזה שנים שהוא דורש לקבל את המגיע עבור הציבור הכלל חסידי, והוא נתקל בקיר אטום. "אם נוכיח הפעם את כוחנו, פשוט נקבל את המגיע לנו. לא יותר ממה שמגיע, אלא את הבסיס".

"ומספיק כבר עם ההבטחות 'אנו ניתן לכם'", אמר לקול תרועות הנוכחים. "אל תתנו. לא פירורים, ולא יותר מפירורים. אנו ילדים גדולים ואנו יכולים לקחת לבד מה שמגיע לנו".

לטורים הקודמים:

הפלונטר הגוראי והעקשנות הבעלזאית

מה יודעים האגודאים

מלחמת הכל בכל

 כך ניצחה הפוליטיקה הגושית

ימי האופל של הפוליטיקה החרדית