כך ניצחה הפוליטיקה הגושית את השלום המקומי: מאחורי הקלעים של הפיצול הדרמטי

1.

למען האמת, עד שעה לפני סגירת הרשימות, היו הקודקודים של רשימות 'אגודת ישראל' לסוגיהן – ואנו כוללים גם את העומדים בראשה של הרשימה החדשה של 'דגל' –אשדוד התורנית – סמוכים ובטוחים שהאיום לא יתממש.

כרגיל, בסופו של דבר, ידעו תמיד כל החלקים להתחבר למאחד אחד. אגו"י שמורכבת מפלגים פלגים, חוגים ושברי חוגים, השכילה תמיד להגיע בישורת האחרונה לוועדת הבחירות כאשר היא חבוטה ומרוטת נוצות, חתומה על אין ספור הסכמי רוטציות שבקושי אלו שחתומים עליהם יודעים לפענח אותם, אך כפי שנהוג לומר, ב'חתיכה אחת'. אגודה אחת.

אבל הפעם זה לא קרה, ואם תשאלו את אלו שהובילו את המהלכים, הם עצמם לא יודעים להסביר מה התרחש הפעם, ומה היו הסיבות שגרמו לכך שיום הגשת הרשימות שהחל כיום דיונים שגרתי מי יקדם למי ומי יחתום למי, הסתיים ברגע האחרון בפיצוץ אטומי שגרם לכך שהרשימה של 'יהדות התורה המאוחדת' רצה הפעם, לראשונה בתולדותיה באשדוד, בשתי רשימות נפרדות.

נעזוב אם כן, הפעם ולשם שינוי, את המתרחש בזירה המקבילה שבה ניטש לו קרב הענקים בין לסרי לאמסלם, ונצמיד את הפוקוס למתרחש בתוך המפלגה האגודאית. ננסה לענות על השאלה שרבים שואלים אותה: איך קרה בסופו של דבר הפיצול, ולאן כל זה יכול להוביל?

ובכן, 'אשדודס', האתר היחיד שמסקר את הנעשה באשדוד ללא משוא פנים, מביא לכם את המתרחש מאחורי הקלעים, גם הפעם.

2.

אין ספק כי הראשון שלא יודע עד עכשיו להסביר מה בדיוק קרה, הוא ללא ספק יו"ר אגו"י, ר' יחיאל וינגרטן. אם יש מישהו שהופתע מהמתרחש, הרי שהוא האיש.

וינגרטן, וזה יאמר לזכותו, החל לפעול עבור מערכת הבחירות הנוכחית מיד לאחר הבחירות הקודמות. תחת הנחייתו, הוקמה ועדת רבנים שהיא היתה זו שניהלה דה פקטו את תקציבי 'מאוגדים', שחולקו לציבור בשיוויוניות יחסית.

הוא גם פעל בהרמוניה עם יתר הנציגים, ובעיקר עם נציג בעלזא ר' אפרים וובר, כשהיחסים ביניהם היו יותר ממצויינים.

"לא היה דבר שוובר ביקש במהלך הקדנציה והוא לא קיבל", נשמע וינגרטן אומר בימים האחרונים בתיסכול מריר. איפה טעינו? שואל הנציג האגודאי ולא מקבל תשובה. מה לא עשינו נכון?

אך וינגרטן, מתברר, לא הצליח  לצפות את המהלכים קדימה. הוא אמנם נחשב לטירון פוליטי יחסית לוובר בכל הנוגע לזירה האשדודית (וינגרטן נכנס לעשיה הפוליטית רק לפני 5 שנים. וובר מכהן בתפקידו מזה קרוב ל30 שנה), אך התברך בחושים פוליטיים מחודדים, ובעיקר השכיל לטוות ידידות מופלאה עם חבר המועצה הויז'ניצאי הצעיר ר' שמואל שוק אשר 'רז לא אניס ליה' במסדרונות העיריה ופעילותו הציבורית הענפה ידועה לשם דבר.

אבל הפעם החושים הללו הכזיבו. כך או אחרת, ברגע האמת, התברר לו שבמקום  לרוץ שוב כמי שעומד בראשה של חזית חסידית מלוכדת, הרי שבסופו של דבר הוא נותר כמעט לבדו. שניים מחברי אגודה נטשו את הספינה.

אז הנה מה שנוכל לגלות לקורא יחיאל וינגרטן: לא היית היחיד שהופתע. תופתע לשמוע, שגם וובר עצמו, אדריכל מהלך הריצה הנפרדת, לא ידע עד לרגע האחרון שזה מה שיקרה.

3.

למעשה, המפגש בין החברים היה אמור להיות פורמלי בלבד. כפי שמתרחש בכל מערכת בחירות, ביום סגירת הרשימות, לא היו הרבה מחלוקות מהותיות בין הנציגים שכפי שהקדמנו ואמרנו פעלו בקדנציה האחרונה בהרמוניה מושלמת.

המפגש נועד לסגור כמה פינות בעיקר טכניות, ובהן שאלת המקום הרביעי. בקדנציה האחרונה איכלס המקום הרביעי שלושה נציגים: הרב אברהם פלר שכיהן במשך מספר חודשים כנציג שני של חסידות גור (גור בעצמה מסוגלת, לפחות מספרית, להכניס שני נציגים), ואילו ביתר הקדנציה התחלקו שניים: הרב עזרא שור כיהן במחצית הראשונה (בהמשך ימונה ליועץ רה"ע למגזר החרדי – תואר שנחשב לא פחות משפיע מאשר חבר מועצה), והרב יהושע טננהויז, נציג הציבור הכלל חסידי, שכיהן במחצית השניה.

הפעם היתה ציפיה בקרב סיעת שלומי אמונים שטננהויז ימלא קדנציה מליאה, והצפי היה שאת המקום החמישי, שנחשב בהחלט לריאלי, יאייש נציג 'דגל התורה'.

חצר פיטסבורג, לחשו הקולות בצמרת אגודת ישראל המקומית לאורך החודשים האחרונים, תישאר עם תפקיד היועץ, שהתברר בהחלט כתפקיד מוצלח – לא מעט בשל אישיותו, קשריו ויכולותיו של שור שהשכיל לצקת תוכן בתפקיד הרשמי ולהפוך אותו למעשי (יש אומרים: אף יותר מתפקידו של חבר מועצה).

אך מה שקרה, שהכל השתבש.

4.

לפני הכל קצת רקע: בשנה האחרונה הוקמה ברית שכוללת את חסידות בעלזא ושלומי אמונים.

הציר הזה, שמצידו האחד עומדים האנשים החזקים בבעלזא (ובראשם ר' אליקים שטארק. תרשמו לפניכם את השם הזה. עוד תשמעו עליו הרבה) ומנגד את בנו הכל יכול של ר' מאיר פרוש, משה, הוכיח את עצמו לאורך כל הציר כציר ברזל. מה שנתפס תחילה כעוד הסכם על הנייר, התברר בבית שמש, בקריית גת, בירושלים ובבני ברק כציר פלדה שמבקיע  את כל העומד בדרכו וזאת בעוד שיתר הפלגים מוצאים עצמם נבוכים, מופתעים, ולא פעם חסרי אונים.

כך היה בבית שמש, שם סגר ה'ציר' מבעוד יום הסכם מוקדם ומפתיע עם מועמד 'דגל', גרינברג. כך היה גם בערים אחרות שם נשמרו האינטרסים של שתי הסיעות האחת על ידי רעותה.

אבל אשדוד, מסביר ל'אשדודס' גורם ברשימה החדשה, אמורה היתה להישאר מלוכדת ומאוחדת כל עוד ציבור הכלל-חסידי היה מקבל את המגיע לו. אך אז התרחשה תפנית בלתי צפויה: גורמים מחוץ למועצת העיר המזוהים עם הסיעה המרכזית אותתו כי 'הפוליטיקה הגושית' הגיעה גם לאשדוד.

"הובהר לנו שישנו גוש הכולל את גור, וויזניץ, פיטסבורג, וויז'ניץ-מרכז, וקהילת 'הפלג' – ומול זה הגוש הזה אנחנו אמורים לקבל תכתיביהם בכל הנוגע למיקומים", סיפר הגורם שתיאר את נסיבות הימים שקדמו להגשת הרשימות, נסיבות שהדהימו בשעת מעשה את ר' אפרים וובר, שמצא עצמו לפתע פתאום 'מבודד' מול הציר שהוצב מולו.

מנגד, חשוב לציין כי גורם באגודת ישראל טוען כי ההיפך הגמור הוא הנכון. "הברית הפוליטית בין בעלזא לשלומי אמונים 'יובאה' גם לאשדוד וזו הסיבה להתעקשות נציגיהן במועצת העיר עד לרגע הגשת הרשימות", הוא אומר.

  כך או אחרת, ההתפתחות, שדווחה בזמן אמת ב'אשדודס', נתפסה תחילה כקוריוז. נגלה כעת כי כשאנו העלינו את הידיעה וחשפנו אותה באופן בלעדי לאחר שקיבלנו אותה מחדרי החדרים, לא רק שהמערכת הפוליטית הוכתה בהלם, אלא שגם אנו לא האמנו לכך. הצפי היה שמדובר בעוד 'שריר' שנועד לשפר את עמדתו של הנציג הרביעי, טננהויז, ותו לא. אך מרגע לרגע התברר שהקרע הולך ונפער והריצה הנפרדת הופכת לעובדה מוגמרת.

5.

והנה נקודה נוספת שהגורמים המשפיעים מחוץ למועצת העיר לא לקחו בחשבון.

בקרב הציבור הכלל חסידי קיימת תחושת מירמור מתחת לפני השטח, והתחושה הזו שפיעפעה, התעצמה ולא נעלמה. בקרב החוגים השונים שמרכיבים את הציבור החרדי היו שאלות על הקצאות שלא אושרו, על תקציבים שלא הגיעו, ושם דרשו תשובות. ולמרבה הפלא, וועדת הרבנים שהוסמכה לתת את התשובות, כללה אך ורק את שלושת החוגים: גור ויזניץ ובעלזא. מקומו של הרב שאמור היה לייצג את קהלי 'שלומי אמונים', נפקד ומסיבה מסויימת (?) לא אוייש.

המירמור הזה צף מעל פני השטח בכנס הגבאים, שגם את קיומו נחשוף כאן לראשונה. הוא התקיים לפני כשלושה שבועות בביהמ"ד נשכיז, ושם השמיעו הגבאים  דברים קשים על התנהלותם של נציגי אגו"י. הדרישה שעלתה בכנס היתה להביא לציבור את המגיע לו, לא יותר, אבל גם לא פחות. "מגיע לנו בדיוק כפי מה שמגיע לכל ציבור אחר", טענו הגבאים, איש איש בתורו, והם דרשו מנציגם, ר' יהושע טננהויז, לעמוד על זכותם כציבור ולא להתקפל.

טננהויז, אדם שלא מדבר הרבה אבל יודע להסיק מסקנות ולעמוד בהן, חיכה עד הרגע האחרון. באותה פגישה מכוננת שהתקיימה קרוב לסגירת הרשימות, הוא העלה את הנושא וציפה שבקשתו תמולא.

בפועל הוא נתקל – בדיוק כמו עמיתו אפרים וובר שהופתע – בסירוב אלגנטי של הציר האגודאי. זה היה השלב שבו ציר שלומי-בעלזא החל לקרום עור וגידים גם באשדוד, וזה קרה בשעות בין הערביים ממש, שעתיים לפני השעה הרשמית של הגשת הרשימות.

"אנחנו לא היינו במקום הזה", חוזרים ומדגישים ברשימה החדשה. "נגררנו לשם". באגודת ישראל מתעקשים, מנגד, ושם טוענים שידם לא היתה במעל: "הכל תוכנן מראש על ידי הצד השני". 

6.

וזה לא היה הוויכוח היחיד. בשלב מסוים נדמה היה כי ניתן להסתדר על המקום הרביעי שיוענק לנציג הכלל-חסידי יהושע טננהויז, וזאת לאחר שבאגו"י כבר הביעו הסכמה לאפשר קדנציה מליאה לנציג ה'כלל חסידי'. אך אז קפץ עליהם רוגזו של המקום החמישי.

דגל התורה, וגם את זה חשפנו, החליטה הפעם להתמודד באופן עצמאי. אלא שעל יוזמי המפלגה הופעל לחץ כבד הן מצד ש"ס והן מצד אגו"י שחששו מכוחה, והם ציפו שהיא תתמזג אם בתוך אגו"י ואם בש"ס. ואכן, ב'דגל' הביעו נכונות לקבל את המקום החמישי באגו"י  – שכפי שהקדמנו היה בהחלט ריאלי – וזו היתה התוכנית. נותר רק לסגור את הניירת ולהתקדם להגשה.

אלא שבאגודת ישראל, ככל הנראה מסיבתה של קהילה מסויימת שאף אותה מייצגת 'דגל התורה', דרשו שהמקום החמישי יחולק לשניים, כשבחצי הראשון יכהן נציג 'הפלג' ובחצי השני נציג 'דגל'.

וובר טען במפגיע כי קהילת דגל התורה גדולה בכ-500 קולות יותר מקהילת הפלג ועל כן מן הראוי שנציג דגל התורה יכהן במחצית הראשונה. באגודת ישראל חזרו והציגו 'הבנות סגורות' עם קהילת הפלג וסירבו לדרישה.

וובר נדהם גם כאן מההתעקשות. "נתתי את המילה שלי לדגל, שהם מקבלים את המקום החמישי", הבהיר הרב וובר, "ומילה שלי היא מילה. אני לא זורק חברים". מנגד אגודת ישראל חזרה על אותו מונולוג: "נתנו מילה ל'פלג'. לא יכולים לחזור בנו. גם אנחנו לא זורקים חברים".

רק שוובר חזר והקשה: "מדוע נתתם מילה מבלי להידבר איתי וכפי שהיה בעבר". יתר על כן, לאחר שנציגי אגו"י הבהירו לו שחשוב לתת מקום ריאלי לפיטסבורג, אמר וובר: "אין בעיה, ניתן לפיטסבורג את המקום הראשון"...

וקולו כקול קורא במדבר.

באגו"י היה גורמים מחוץ למעצה שניסו לגרום לוובר לסגת בו ולתקוע טריז בינו ובין 'דגל', אך אז כבר היה מאוחר מידי. האיש, שהוכיח יותר מפעם אחת שהוא אינו מדבר הרבה או שבעצם לא מדבר בכלל, קם ממקומו ויצא החוצה. ואם בסיעה המרכזית חשבו שמדובר בתרגיל, התברר דקה לאחר מכן שאת הגלגל כבר לא ניתן להחזיר לאחור.

7.

כך יצא הפיצול האגודאי לדרך כשבעלזא-שלומי אמונים ודגל התורה מוצאים עצמם מריצים רשימה מאוחדת תחת מטריה אחת אל מול אגודת ישראל שרצה עם הסיעה המרכזית-ויזניץ, ויזניץ מרכז, חצר פיטסבורג וקהילת 'הפלג'.   

ברשימה החדשה, 'אשדוד התורנית' שמה, משוכנעים שהחיבורים בא יבואו וההצלחה תהיה דרמטית.  "משום מה, באגודת ישראל נטו לזלזל בנו. שם טענו פעם אחר פעם שלא מגיע לנו ועלינו לומר תודה על מה שקיבלנו. כך טענו פעם באגו"י כלפי הליטאים, והם הקימו את 'דגל' שהוכיחה בסופו של דבר כי היא המפלגה המובילה ולא אגודת ישראל. זה מה שקרה גם בירושלים, ושם השיג תקדים ה6:3 הכרעה ברורה וחותכת בכל הנוגע למשקלן של הסיעות. זה מה שקורה עכשיו בבני ברק וזה מה שיקרה באשדוד. נרוץ פעם אחת, נוכיח את כוחנו, ומעתה נקבל את המגיע לנו בדין ולא בחסד".

באגודת ישראל מבהירים, מנגד, שנקודת הפתיחה של הסיעה המרכזית לבדה עוברת את שני המנדטים. "חסידות גור אינה אמורה להתנצל בפני אף אחד על גודלה באשדוד. היא מביאה לבדה שני מנדטים והדברים אמורים לקבל ביטוי בהרכבת הרשימה. אין די בכך שהציג הגוראי הוזז לטובת השלום – כעת יש מי שטוענים שהם עדיין מקופחים. והדברים מדברים בעד עצמם".  

על דבר אחד שני הצדדים מסכימים וחוזרים ומדגישים בשיחה עם 'אשדודס': "אסור שהרחוב החרדי ייקרע בשל חילוקי הדעות. ערך השלום חייב להישמר בין הקהילות", הם מבהירים.

כמה נציגים הצפי שיכניסו הן באגו"י והן ב'אשדוד התורנית'? על מי בדיוק בונים בשתי המפלגות? ואיך תהיה שיטת הפעולה שלהן?

כל כך ועוד, בטור הבא שיכלול, כרגיל, עוד נתונים מרתקים. הישארו עמנו.

לטורים הקודמים: 

הפלונטר הגוראי והעקשנות הבעלזאית

מה יודעים האגודאים

מלחמת הכל בכל