אין דין ואין דיין: ימי האופל של הפוליטיקה החרדית המקומית

הזירה האשדודית סערה בשבוע האחרון כפי שלא סערה זמן רב. מערכת הבחירות שעד כה אמנם הצליחה להלהיט יצרים, הגיעה בשבוע האחרון לנקודת רתיחה.

ואז הגיע המפנה: ברק סרי, מי שרק לפני כמה חודשים ניסה להציג את עצמו כבשורה החדשה של העיר וכמי שעשוי היה – והאמינו בכך לא מעט אנשים – להחליף את ראש העיר המכהן, יורד מהבמה. והצעד הזה, בניגוד לארועי ההשקה המפוארים, נעשה בקול ענות חלושה. אמנם, כלפי חוץ הדבר הוצג כ'חבירה לכצנלסון', אך המשמעות ברורה לכולם.

סרי היה הראשון, וכפי שדיווחנו – אמסלם היה צפוי להיות הבא שיסיר מועמדות. אם לא די בכך, היו שטענו כי לא די שהוא יסיר מועמדות, אלא שהוא עשוי אפילו לחבור ללסרי. כן, על אף הדם הרע שזרם בין שני האישים, נראה (ובידיעה הזו הסברנו מדוע) שבש"ס הפנימו שיש צורך להחליף דיסק. והסיבה, כמה פשוט, היא בדיוק כפי שתהינו לאורך כל הדרך: אם לסרי נופל, כצנלסון עולה. ולצעד הזה ברור שבש"ס לא יסכימו.

אך באורח בלתי מוסבר וחרף המשמעויות הפוליטיות החמורות בדמות הכתרת שמעון כצלנסון לראשות העיר – זה עדיין לא קורה.

המסרים מתוך ש"ס הארצית והמקומית סותרים. יש המצטטים את אמסלם כטוען שדרעי מתבצר בעמדתו נוסח 'תמות נפשי על פלשתים' ובשל משקעי הקדנציה האחרונה ושום דבר לא יגרום לו להורות על הסרת התמיכה.

מנגד, יש בסביבת דרעי הטוענים כי אין דבר מופרך יותר מלהעניש את הציבור החרדי באשדוד באמצעות הכתרת כצנלסון – רק בשל משקעים פוליטיים ואת הפרסה הגדולה אנו צפויים לראות כבר בשבוע הקרוב. 

מה האמת? עד כה לא הצלחנו להגיע לבירור מוסכם של העניין, כך שלפי שעה אין לנו אלא מה שעיננו רואות – והיא המשך הריצה של אמסלם שעלולה להעניק את אשדוד על מגש של זהב לידי שמעון כצנלסון.  

ויתר המועמדים? כפי שהיה עד כה, לאורך כל מערכות הבחירות האחרונות, כך גם הפעם: גלבר, לחמני, כצנלסון ונכט, בטוחים כל אחד כי הם עומדים לכבוש את הראשות. מהסיבה הזו, הם ימשיכו לכלות כוחות ואנרגיות, לפזר אשליות והבטחות, ויום לאחר הבחירות יתהו כיצד זה נעלמו כל אותם אלפי מצביעים פוטנציאלים שעל קיומם סיפרו להם הסוקרים, שבס"ה ביקשו להצדיק את החשבונית של הקמפיין...

פיצול חד

ומכאן, לגזרה החרדית הרותחת כפי שלא רתחה מעולם.

הסיטואציה הנוכחית, שבה רצה הנציגות החרדית בשלושה ראשים: ש"ס, אגו"י, ו'אשדוד התורנית', אינה מוכרת בעיר.

הפעם הראשונה שבה היתה ריצה נפרדת בין הקהילות החסידיות בזירה המקומית היתה באדר תשמ"ט, כחצי שנה לאחר בחירות תשמ"ט הידועות (אז נוסדה לראשונה 'דגל' הארצית), ואז רצו בנפרד בעיר רשימת ש"ס כשדגל התורה יוצגה בסיעת ש"ס על ידי ר' משה דירנפלד ואגודת ישראל רצה יחד עם יוצאי גרוזיה ברשימה נפרדת - רשימת אגודת ישראל בראשה עמד ר' אשר לוי.

הפיצול הפנים-חרדי חזר על עצמו בתשנ"ד, אז רצו כלל הקהילות החרדיות תחת רשימת שס"ג בראשות ר' משה אלמליח שכללה את ש"ס ואגודת ישראל, ורשימה נפרדת, 'הד', של חסידות בעלזא, בראשות ר' משה דירנפלד.

אגב, עם תהיתם, רשימת 'הד' לא עברה את אחוז החסימה לאחר שחסרו לה כמה עשרות קולות, אך כפיצוי על תמיכתה בראש העיר דאז צילקר היא זכתה במינוי כבד משקל: נציגה, ר' משה דירנפלד, מונה אז כאחראי על החינוך החרדי. ובאותן השנים, כשהוא היה האישיות החרדית היחידה בבניין שהחזיקה בתפקיד רשמי, היתה לכך משמעות עצומה פי כמה מנציגי אגו"י שישבו באופוזיציה.

מאז רצו הסיעות החרדיות בדבוקה אחת, עד הפעם. לראשונה מדובר בריצה נפרדת של שתי מפלגות שכל אחת מהן מייצגת מספר קהלים. רשימת אגו"י שבה מיוצגות חסידות גור (וינגרטן), חסידות ויזניץ (שוק) וחסידות ויזניץ 'מרכז' (ויזל), פיטסבורג (שור) וה'פלג' הליטאי. הרשימה השניה, אשדוד התורנית, כוללת את חסידות בעלזא (וובר), את הציבור הכלל חסידי (טננהויז) ו'דגל התורה' (כהן-ארזי) שמייצגת את הציבור הליטאי.

איך קרה הפיצול? כמו תמיד, תלוי את מי שואלים. באגו"י מאשימים את הרב וובר והרב טננהויז בפיצול, ושם אומרים כי מטרתם היתה לרוץ ברשימה מאוחדת אלא שהם היו אלו שהביאו לפיצול.

ב'אשדוד התורנית', מנגד, שולחים אותם להביט במראה ולראות כיצד ניראית "האחדות המזויפת שלהם", כלשונם.

"הם דחקו אותנו החוצה באמצעות התנהלות פטרונית לאורך כל הקדנציה ועד הישורת האחרונה של סגירת הרשימות. הגענו לסגירת הרשימות ומצאנו שהם החליטו על הכל בלעדינו. ואחרי שהראו לנו את הדלת החוצה 'באחדות ובאדיבות' - מה בדיוק הם ציפו שיקרה?!..."

איך שלא יהיה, הפיצול האשדודי השליך על גבולות גזרה נרחבים ביותר. ישנם המקשרים את המתרחש בכל ערי הארץ החרדיות, שם מתרחש בימים אלו בוקה ומבולקה, למתרחש באשדוד ושם סבורים כי הפיצול באשדוד גרם לכך שגם ביתר הערים העסק מבעבע. האם זו האמת? לדעתנו לא בהכרח, אבל האמת גם אינה רחוקה.

שתי המפלגות, אגב, תומכות בלסרי לראשות העיר כשעל כך אין ביניהן כל ויכוח. עם זאת, ברור שגם התמיכה האגודאית מקורה בהתעקשותו של וובר, בימים שעוד היה ב'אגודה', ובאי הסכמתו להצטרף ל'דיל' שניסו בשעתו לקדם בכירי 'אגודה' הארצית ו'שס' כשהמטרה היתה להדיח את לסרי. אז עמד וובר על דעתו והוא הבהיר כי לא יצטרף לחגיגה, והתעקשותו היא שגרמה לכך שגם בהמשך, כאשר כוחות אחרים נכנסו לתמונה, הם לא הצליחו להטות את הספינה ממסלולה.

די לפירורים

כך או כך, כעת, לאחר שהפיצול הפך לעובדה מוגמרת, זהו הזמן שבו מנסים בכל אחת מהמפלגות למקד את המאמצים בכדי להגיע לכמה שיותר קולות.

באגו"י, כך אומר לנו בכיר במטה הבחירות המרכזי, השאיפה היא להכניס ארבעה נציגים. "אנו מייצגים כמה וכמה חוגים, שכל אחד מהן שואף להגיע לייצוג", אומר לנו האיש, "לכן אנו אמורים לעשות כל מאמץ בכדי שיכנסו לפחות ארבעה, וכך ניתן יהיה להגיע לייצוג של כל הגופים, לפחות בחלק מהקדנציה".

כדי לשכנע את הציבור להצביע, הם הלכו על קמפיין של 'חסידים של אנשי מעשה'. המטרה: להציג את העשיה של נציגי המפלגה.

כיצד מתמודדים עם הטענה שלפחות מחצית מהישגי המפלגה, אפשר לייחס לשניים שהיו ועזבו? בקמפיין, לפחות, מתעלמים מכך ושם מציגים את העשיה ומייחסים אותה אך ורק ליו"ר הסיעה וינגרטן, כאילו פעל לבדו בחמשת השנים האחרונות.

במפלגה השניה החלו את הפעילות יש מאין והקמפיין הושק בשבוע האחרון בקול רעש גדול שחולל גלי הדף בעיר ומחוצה לה.

בקמפיין אשדוד התורנית הלכו על קו ניצי חריף של 'הפעם אנחנו נוכיח', כשאפשר כעת לגלות כי מי שעומד מאחורי הסלוגן הוא אשף התקשורת, ר' חיים קליגר, שהופקד על הקמפיין בידי 'שלומי אמונים' הארצית שממקדת אנרגיה רבה במישור האשדודי.

מטרת הקמפיין - המכוון להכנסת שלושה נציגים לפחות - היא להעיר מתרדמתם את כל התושבים המשתייכים לכלל חסידי' ולציבור הליטאי, ולגרום להם להבין שיש להם הפעם, לראשונה, הזדמנות פז: לקבל חלק בעוגה, ולא רק פירורים.

מי שניסח, אגב, את המטרה, הוא לא אחר מאשר רב הקהילה הליטאית, גאב"ד אשדוד הרב שרייבר שליט"א, שבמכתבו הוא כותב את המילים במפורש: "וכאשר אינך עומד בראש מעייניו (של הנציג) ישליך לך פירורים וכל ימיך בעמוד והחסר קאי..." לאמור, די להסתמך על שולחן אחרים, ולצפות שנציגים שאינם קשורים אליך ייצגו אותך כשהם יזרקו לך פירור פה ופירור שם.

 אך אין ספק שזו התחושה שמניעה בימים אלו את הפעילים, שסבורים שהם עומדים בפתחה של תקופה חדשה שבה גם הציבור הכלל חסידי והליטאי שעד כה היו מחוץ לתמונה, יוכלו לקבל את המגיע להם. "די לעמוד כעניים בפתח", מבהירים בציבור הכלל חסידי. "הגיע הזמן שניקח את מה שמגיע לנו, ולא ש'יתנו' לנו. זה ההבדל".  

בינתיים, נראה שהקמפיינים החלו לעשות את עבודתם. בניגוד לאדישות שאפיינה את מערכת הבחירות עד כה, הציבור מתחיל להתעורר.

בימים הקרובים נראה את השלטים מתנוססים על גבי המרפסות, כשהילדים ידאגו לייצר שרשראות ממרפסת למרפסת כך שהיכן שלא נסתכל – ניתקל ב'אנשי המעשה' וב'הפעם נוכיח'.

הבעיה היא שיש צורך במשמעות בקלפי. בפעם האחרונה הכניסה אגו"י ארבעה נציגים בלבד. הפעם, בכדי שכל מפלגה תוכל להוכיח את הצלחתה, יש צורך שהציבור הזה ייביא לייצור של קולות במספר של כמעט כפול!

האם נראה את ההתלהבות הזו גם ביום הבחירות כשתהיה לכך משמעות בקלפי? נחכה ונראה.

האמנם? לנו רק נותר לקוות שכך יהיה, אם כי בפוליטיקה, מי כמונו יודע, הבלתי צפוי הוא תמיד צפוי.

לטורים הקודמים: 

הפלונטר הגוראי והעקשנות הבעלזאית

מה יודעים האגודאים

מלחמת הכל בכל

 כך ניצחה הפוליטיקה הגושית