בזכותו ילדינו חוצים את הכבישים בבטחה. הכירו את אלחנן פרידמן

כמה מילים על עצמך:

שמי אלחנן פרידמן, בן 38, גר באשדוד מאז נולדתי. אני עובד במטה הבטיחות בדרכים כאחראי על נושא הבטיחות בדרכים בחברה החרדית.

התחלתי לעבוד בתחום זה במטה הבטיחות בדרכים, בהמשך עסקתי בתחום זה ברמה הארצית ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), אך לאחר מספר שנים, שבתי למטה הבטיחות בדרכים באשדוד. אולי ברוח האמרה על ההוא שחשב לתקן את כל העולם ואחר כך הבין שעדיף קודם לעסוק בלתקן את שלו...

חשוב לדעת כי האוכלוסייה החרדית באשדוד מהווה כ-25% מהאוכלוסייה ושיעורם היחסי בגילאים הנמוכים גבוה עוד יותר. לכן, מטה הבטיחות בדרכים הכיר בצורך לגבש תוכנית התערבות ייעודית להחדרת ערכי הבטיחות בדרכים בחברה החרדית ומצורך זה נגזר תפקידי שלי. מדובר בצעד יזום וחשוב לקידום בטיחות הדרכים בחברה החרדית, באופן מתואם ואפקטיבי.

 כמה שנים אתה מתגורר באשדוד?

נולדתי באשדוד. הורי גרו בהתחלה ברח' חנה סנש, עוד כששטחים רבים מסביב היו חולות וחלק גדול מרובע ז' עוד לא נולד. אח"כ עברנו לרובע ז', בה גרים הורי עד היום. בנוסף, מאז חתונתי, אני גר באשדוד, בהתחלה ברובע ג' ומזה מספר שנים ברובע ז', כך שאני בהחלט אשדודי מלידה ורואה בה את מקומי לאורך ימים ושנים בע"ה...

מהי אשדוד בעיניך?

העיר בה נולדתי, בה גדלתי, בה גדלים ילדיי וזוהי למעשה העיר היחידה שאני מכיר כעיר מגורים. יש בה בעיני משהו ייחודי בכך שיש בה פסיפס מגוון של כלל העדות והחוגים וזהו סוד קסמה.

תחום הבטיחות בדרכים, למרבה הצער ואין זה סוד, די מצוי בשוליים מבחינתו של הציבור החרדי. היכן אם כן התמקצעת בתחום הבטיחות בדרכים ומתי הבנת שזהו נושא חשוב כל כך?

אני עובד בתחום זה מספר שנים. תחילה, מעבודתי במטה הבטיחות בדרכים וממנהלת המטה. התמקצעתי בתחום זה, קבלתי כלים רבים ולמדתי רבות. בהמשך, ברלב"ד, קבלתי כלים נוספים שאפשרו לי מבט רחב ומקיף על תחום זה, וכיום אני עושה שימוש בכלל הידע והמקצועיות שצברתי ומנסה בכל כוחי לשפר את התנהגות משתמשי הדרך בחברה החרדית וזאת מתוך מקום אמיתי של דאגה לציבור, ובעצם לכל ילד. כל ילד שאני זוכה להציל בכך שאני מטמיע בו את ערכי הזה"ב, הוא עולם ומלואו.

מהו הייעוד שלך במסגרת עיסוקך?

אין זה סוד שתרבות משתמשי הדרך בחברה החרדית, צריכה שיפור רב. אמנם, יש גם משתנים אובייקטיביים שמשפיעים על כך, כמו צפיפות ותשתיות, אולם, מעבר לזה, אין ספק שההתנהגות בכבישים, הן מצד הולכי הרגל והן מצד הנהגים, הינה עניין הנתון לפתחנו ועלינו לעשות הכול על מנת לשפר את ההתנהגות.

במסגרת תפקידי במטה הבטיחות בדרכים, אני פועל רבות לחינוך והסברה של ההתנהגות הרצויה ומקווה שנזכה להציל כמה שיותר נפשות מישראל.

אני לא רוצה להיות "מוכיח בשער", אבל אני חייב לדבר על עניין מפליא שאני משתומם כל פעם מחדש לראותו:

אמנם, פעמים רבות אתה רואה ברובעים החרדיים, ילדים קטנים שממתינים ליד מעבר החצייה לאדם מבוגר שיעביר אותם את הכביש, אבל לעיתים לא נדירות, ניתן לראות ילדים קטנים ממש, בני 4 או 5, הולכים לחיידר לבד, חוזרים לבד וחוצים כבישים לבד. בכל פעם שאני רואה את זה אני שוב לא מאמין למראה עיני ואני חושב לעצמי, הרי הילדים הם הדבר החשוב ביותר שיש להוריהם, ואיך ניתן להעלות על הדעת, לתת להם להסתכן באופן יומיומי?

הרי לא מדובר על ילדים גדולים, שניתן לחנך אותם לבטיחות בדרכים, דבר שאנו פועלים בו רבות, אלא בילידם שהן באחריות הורית ורק באחריותם. זוהי חידה שאין לי עליה הסבר מניח את הדעת. מדובר גם בחוסר מודעות משווע ולכן אנו מנסים כל העת להגביר את המודעות לסכנות בכבישים.

לפני מספר שנים אף הפקנו סרטונים המיועדים להורים, אשר צולמו בהם התרחשויות "חיות" מתוך הרובע והדגימו את הסכנות. אני מקווה, שאף אם הורה לא חושב על כך לבד, כאשר הוא ייחשף לסיכויי הפגיעה בילד פעוט שחוצה כביש לבד, הוא יימנע מלתת לו לחצות כבישים לבד.

משהו שלא ידעתם עלי?

אני אוהב מאוד לכתוב, בעיקר למגירה..

תחום עיסוק/תחביב שלא אוותר עליו?

לצאת עם הילדים לעיתים קרובות להתרעננות, לא רק בבין הזמנים. לצאת למקום קרוב להתרעננות ובילוי קצר, כמובן, כשהדרך לשם נעשית בבטיחות ותוך פקיחת עין, בהתאם לערכי הזה"ב...