הספר המקצוען מאשדוד שהפך ל'איש התהלים'

האשדודים הרבים שנוהרים להסתפר בחדרו הצנוע של מי שידוע כ'משה הספר הצדיק', לא יאמינו שהאברך החייכן שתוך כדי תספורת ידחוק בילד לומר פרק תהלים כשהוא מעניק לו סוכריות ביד רחבה – היה בעברו ספר צמרת שתחת ידו עברו האושיות הידועות והדמויות המפורסמות בעיר. בשעתו, כך אנו מגלים, בכדי להסתפר אצלו נדרשתם להמתין זמן רב בתור...

"לפני 36 שנה התחלתי את דרכי כספר", מספר לנו משה. "הייתי אז צעיר אחרי צבא, והמגע של המספריים ומכשירי התספורת קסם לי.

"למדתי אצל הטובים ביותר בתחום. עבדתי במשך תקופה במספרות הידועות ביותר בתל אביב, ובהמשך במספרה הידועה של בן הרוש ברובע ב', וכך גם במספרה של אבי גנון ברובע א' – שניהם נחשבו לספרים הידועים ביותר בעיר שתורים ארוכים השתרכו לפניהם דרך קבע. עם הזמן, קניתי לעצמי שם ופתחתי מספרה עצמאית, תחילה ביבנה ולאחר מכן באשדוד, כשההצלחה מאירה לי פנים"...

ולא היה זה פשוט עבורו להגיע אל ההצלחה. משה נאגטי עלה כמה שנים קודם לכן מאיראן, שם נולד, כשהוא עוזב את המדינה העויינת בהיותו בן 12.

היה זה לאחר שהוא עלה עם חבירו לגג ביתו, משם השקיפו לעבר בסיס צבא סמוך. אחד החיילים ירה לעברם, כשחבירו, ילד צעיר, חוטף כדור ומת במקום. "הוריי הבינו שבמקום כזה שבו חיי אדם לא נחשבים לכלום אי אפשר להישאר, והם העדיפו לוותר על הבית הגדול, על הנכסים והרכוש, לעזוב הכל ולעלות ארצה".

הקליטה בישראל לא היתה קלה, אך משה פילס את דרכו במאמץ רב אל ההצלחה. כבר בשנות ה20 לחייו הוא נודע כספר מקצועי, שהכל מבקשים ליהנות ממגע הזהב של ידיו. ובכל זאת, משהו היה חסר לו.

"ואז, באותם הימים חזרתי ממילואים ועליתי על טרמפ, שבו מצאתי את מי שישנה את חיי. היה זה שלמה אוחיון, אשדודי אף הוא, שסיפר לי כי בראש השנה הקרוב הוא יהיה בעיר אומן. 'מה יש לך שם?' שאלתי, והוא השיב לי שכמה שנים אחר נישואיו הוא ציפה לילד, ולאחר שהיה בר"ה באומן הוא זכה להיוושע.

"השנה", אמר לי, "אני מגיע להודות לצדיק שבזכותו קיבל הקב"ה את תפילתי, ואבקש גם שלבני יהיו עוד אחים ואחיות..."

"הדברים עשו עלי רושם עז. גם אני ציפיתי כמה שנים לילדים, וכך החלטתי בו במקום: אני נוסע. לא ידעתי כלום לא על רבי נחמן ולא על ברסלב, כפי שידיעותיי על היהדות כולה היו קלושים. אבל קיבלתי החלטה ספונטנית, וכמה ימים לאחר מכן כבר הייתי באומן".

באותן השנים ההגעה לאומן לא היתה קלה, שלא לדבר על השהיה בה. הדירות, האכסניות וכל המיזמים שקולטים היום את אלפי הבאים ומספקים להם אש"ל מלא טרם קמו, אך משה זוכר את אותם ימי ר"ה כימים נעלים שבהם זכה להתחבר לצדיק, ובעיקר להתחבר לעצמו. "חזרתי משם אדם חדש. סגרתי את המספרה, עזבתי הכל, ושקעתי בעולמה של תורה".

זהירות, מכשול לפניך

שנים לאחר מכן יכירו אותו תושבי אשדוד כ'משה הספר הצדיק'. המספרה נפתחה שוב, אם כי הפעם היא משרתת קהל יעד שונה לחלוטין: החל מילדי חאלאקע (ילדים אלו, אגב, מגיעים אליו היום מכל רחבי הארץ) לצד תלמידי ישיבות ואברכים. אך פרט לכך, הוא ידוע בזכות הפעילות הבלתי נלאית שלו להחדרת כללי התספורת כהלכתה.

"במשך שנים", הוא אומר, "כאבתי את המתחולל בתחום. לא פעם אני מגלה בחורי ישיבות שמקפידים על כל תג ותג, אך בכל תספורת שלהם הם עוברים על איסורי תורה מפורשים. ישנם כאלו שמעבירים תער במקום שאסור, או מגלחים את הפיאות במקום שאסור לנגוע בהם. זה קורה מחוסר ידע, ואלו שאמורים להקפיד על כך הם דווקא הסַפָּרִים".

אגב, הוא מגלה שבניגוד לכפי שניתן לחשוב, הבעיה קיימת גם אצל החסידים. "ישנם כאלו שמבקשים להקטין את הפיאה, אך בטעות קלה אפשר חלילה לחתוך את הפיאה במקום שבו קיים איסור דאורייתא".

מסיבה זו, בכל השנים הללו נהג ר' משה להתריע על הבעייתיות בתחום, כשהוא אף עולה לבתי הרבנים ומתריע בפניהם על המפגע. "למרבה הצער לא מדובר בהלכות שהכל מכירים אותן, וכך לא חסרים רבנים שהודו שהם פשוט אינם בקיאים בהלכות אלו", הוא אומר.

עד שנפגש עם עסקני 'תספורת כהלכה' כשמאז הוא מסייע להם בכל דרך. המספרה שלו היתה המספרה הראשונה המתהדרת בתעודת כשרות שניתן לה ע"י הועד, ובזכותו הצטרפו מספרות נוספות בעיר והן עומדות תחת הפיקוח שמוודא כי אלו שמסתפרים בהן לא יכשלו, חלילה, באיסור דאורייתא של 'לא תעבירו תער' ו'לא תקיפו פאת ראשכם'. 

ועדיין המלאכה רבה. "לא אחת קורה שבחור ישיבה או אברך אומר לעצמו 'מה כבר יכול להיות. בסך הכל ביקשתי תספורת יפה'. אך הוא אינו מסוגל להעלות בדעתו שהוא עבר על איסור תורה מפורש. לשם כך אני טורח להחדיר את הנושא למודעות, כשאני פונה ומנסה בכל דרך להביא את הנושא לידיעת הציבור".

בין היתר טורח הסַפָּר האשדודי והוא מכתת רגליו לבתי ספר ותלמודי תורה בכל רחבי הארץ, שם הוא ממחיש לילדים באמצעות תרשימים ותמונות מה מותר ומה אסור ועל מה יש להקפיד. את כל הפעילות הזו, למותר לומר, הוא עושה בהתנדבות מליאה ולשם שמים. "מנהלי בתי ספר מתחננים שאגיע, ואני מנסה להגיע לכל מקום שאליו אני נקרא מתוך ידיעה שכל הרצאה כזו גורמת לכך שילדים רבים ימנעו ממכשול".

לאחרונה הצליח רבי משה להתקדם צעד משמעותי. היה זה לאחר שיזם והוציא אל הפועל כנס ענק שהוקדש לנושא. הכנס, שנערך בסיועו של יו"ר המועה"ד הרב עובדיה דהן ("הוא מסייע לי עוד מאז שימש בתפקיד חבר מועצת העיר מטעם ש"ס..."), התקיים באודיטוריום 'בית מלכה' כאשר רבני העיר מכבדים אותו בהשתתפותם, לצד הרב יצחק יוסף – נכדו של מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל. בזכות הכנס נחשפו המונים לנושא ונרשמה לאחר מכן התעוררות רבה בעיר.

"אין לי שום מטרה שיבואו להסתפר אצלי", הוא מבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים. "אני לא מציג את עצמי כספר בכל ארוע כזה, אלא ההיפך: דואג להביא לשם את כל בעלי המספרות ונותן להם במה. כי מה שחשוב לי הוא דבר אחד: שיהודים יסתפרו כהלכה ולא יכשלו חלילה באיסורי תורה".

נעים זמירות

ועדיין, יותר משהוא ידוע כ'משה הסַפָּר', הוא ידוע כ'איש התהילים'.

אין מי שאינו מכיר את משה כמי שעומד בראש ארגון 'זמרת הארץ', במסגרתו זוכים אלפי ילדים לומר בכל שבת וחג פרקי תהלים. הילדים שזוכים לומר את התהלים מקבלים מידיו של ר' משה פרסים יקרי ערך, החל מאופניים וכלה ברחפנים יקרים, וכך השורות רק הולכות ומתרחבות...

"הארגון הזה", הוא מספר, "החל בזכות כמה בנות וכמה וופלים. היה זה לפני כ-21 שנה. נכנסתי אז עם ילדיי לבית הכנסת 'זכות אריה' (שהוקם בידי ר' אבי אמסלם, לזכותו של ר' אריה דרעי שאז הושלך לכלא בשל עשייתו למען עם ישראל). בבית הכנסת אני רואה חמש ילדות יושבות וקוראות תהילים, אך כשסיימו לומר תהלים הציעו להן וופלים. ואז קמה אחת הבנות ואמרה: 'בשביל וופל אני יותר לא מגיעה לתהלים. וופל יש לי גם בבית'.

"שמעתי את הדברים, והדבר נגע לליבי. אמרתי לבנות: תישארו בבית הכנסת, אני תיכף חוזר... רצתי הביתה, ופשוט לקחתי מכל הבא ליד. רוקנתי את כל ארון הממתקים, וכך  חזרתי לבית הכנסת בידיים מליאות וחילקתי לבנות את כל השלל. החיוך שלהן והשמחה הם שגרמו לי להמשיך  מידי שבת בשבתו, עד היום, את אותו מפעל תהלים שהחל ב'זכות אריה' אך התפתח לתעשיה ענקית ב"ה שמקיפה את כל איזורי העיר, הן לבנים והן לבנות".

היום מקיף מעגל אומרי התהלים אלפי ילדים, בכל רחבי העיר. הפעילות מתקיימת ברובע ז', ב'קיי טאואר', בבית כנסת אשל יצחק, בבית הכנסת היכל אדרי שבאיזור המרינה, בביה"כ תפארת רפאל שברובע הסיטי, ועוד ועוד.

עם הזמן התחבר רבי משה לרבי אליעזר נקי – החיבור ביניהם קרה כמובן באומן – כאשר הרב נקי, שעומד בראשו של ארגון אמירת תהלים ענק, מסייע לו בהרחבת הארגון האשדודי. כך גדל הארגון משבוע לשבוע, והיום אלפי ילדים זוכים ואומרים את התהלים מידי שבת בשבתו ובעת רצון.

"לפני 20 שנה לא היתה מודעות כזו לאמירת תהלים כמו עכשיו", אומר רבי משה בסיפוק. "היום אומרים תהלים ברוב עם ובעוצמות אדירות, בל"ג בעומר, בחנוכה, בשבועות. אפילו בליל הסדר אחרי הסדר ישנם שאומרים את כל התהילים. שלא לדבר על כך שבימי ראש השנה יושבים אלפי ילדים והם אומרים את כל התהילים מתחילה ועד סוף. אשרי הדור שככה לו. פעם זה לא היה".

פרט לכך נחשב ר' משה למי שהביא לאשדוד את ה'הדלקות' המפוארות שנערכות בכל ל"ג בעומר לילדים, כאשר כל רבני העיר, מכל העדות והחוגים, כבר זכו להעלות את האש באותן הדלקות. וכמובן שהפרסים לא שוקטים על שמריהם. רבי משה מצליח להפתיע כאשר רמת הפרסים רק עולה והולכת, כאשר כל חלוקה של פרסים מסתכמת בסכומים גבוהים של עשרות אלפי שקלים.

• מי מממן את הפרסים הללו, ובכלל, את כל הפעילות?

"מה השאלה? יש לי תורם שמספק לי את כל מה שדרוש לארגון. אני לא צריך למלא טפסים, לא להציג דו"חות. אני פונה אליו והוא נותן".

• מיהו?

במקום תשובה, מצביע הספר הצדיק למעלה... "אני פונה אל הקב"ה, והוא שולח לי את שלוחיו הטובים".

רואים ישועות

"מה שברור", הוא מספר, "שאלו שתורמים לילדים זוכים לראות ישועות. אחד מהנסים הגדולים, למעלה מדרך הטבע, ראינו כאשר השותף שלי הרב אליעזר נקי  בירך לאחר אמירת התהלים  באומן את אחד הילדים המתוקים שהיה מתוק בגפיו, שבשנה הבאה יבוא לציון הקדוש על רגליו. ואכן, לאחר שנה הילד הופיע אצלנו אצל רבי נחמן מאומן, כשהוא צועד על רגליו...

"נס אדיר, נוסף, שקרה לפני מספר שנים: בצהרי היום נסעתי עם ילדיי והחלטתי להתקשר  לחבר יקר שגר בלוס אנג'לס ולשאול לשלומו. חייגתי אליו ואני מגיע לתא קולי. משום מה אמרתי לילדיי: בואו נאמר מספר  פרקי תהילים להצלחתו של אותו חבר ובני משפחתו. וכך השארנו הודעה שבה השמענו לו כי אנו אומרים עליו תהלים.

"לאחר כשעה מתקשר אלי החבר בסערת רגשות ומספר לי:  בזמן שהתקשרת אלי נסעתי עם אשתי וילדיי ברכב ולא יכולתי לענות לך. לפתע, באותן שניות שבהן קראת תהלים להצלחתי עם ילדיך, קרה לי נס עצום. משאית נסעה לידי עם מטען כבד של ברזלים ענקיים איבדה לפתע שליטה, והברזלים הענקיים עפו להם באויר לכל עבר... ברזל אחד ענק עף לכיוון רכבי, ובעוד אני זועק 'שמע ישראל' אני חש כאילו יד משמיים הרימה אותו והסיטה אותו לצידי הכביש, וכך לא נמחצנו למוות  אני ובני משפחתי. הוא התקשר להודות, אך אני, כמובן ידעתי שהיד הזו הייתה ידו של דוד מלך ישראל".

פרט לכך הוא חווה סיפורים מדהימים עם הפרסים עצמם. הנה סיפור מפעים, אחד מיני רבים:

"הגיע אלי להסתפר מלמד מבית שמש. הוא שמע על מפעל התהילים והתלהב, וביקש שארשה גם לתלמידיו להצטרף למבצע אמירת כל ספר התהילים בחג השבועות. הוא ציין שמדובר בילדים 'מיוחדים' אך לא פירט. לאחר החג מתברר שאחד מתלמידיו זכה בפרס היקר ביותר: אופניים.

"אני מתקשר לביתו, והוריו לא עונים. למחרת הילד מגיע אלי, ומתברר שמדובר ילד עם שתל באוזניו, כאשר הוריו הם חרשים אלמים. הוא אמר אכן את כל התהילים, וקיבל את הפרס הראשון".

"במקרה אחר הגיע אלי אב שסיפר כי בתו סיימה את כל התהילים. הילדה בת ה-8, אמר לי, אמרה את התהילים לעילוי נשמתה של אמה, שנפטרה כמה שבועות קודם לכן... התרגשתי מאד, והיות והיו לי בפרסים שתי בובות יקרות, אמרתי לה מיד שתיקח בובה אחת בלי הגרלה. כמה לא מפתיע היה לגלות לאחר מכן, בהגרלה שנערכה, שאותה ילדה זכתה בהגרלה בבובה השניה..."