אכן, גמילות חסד של אמת!

22.05.22 / 18:52

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('223bda25-622b-4129-bb40-e59429820add','/dyncontent/2024/4/3/7cd7c044-14f8-4a0d-bf94-61b5e14e4c21.gif',17690,'סונול אייטם כתבה ',525,78,true,51490,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('223bda25-622b-4129-bb40-e59429820add','/dyncontent/2024/4/18/865577ff-b39d-4969-aea8-e9a7a5431225.jpg',17775,'אפיקים אייטם כתבה',525,78,true,51490,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('223bda25-622b-4129-bb40-e59429820add','/dyncontent/2024/3/31/cf7ecb0c-8297-4e18-a088-54f981cb04b3.gif',17678,'מדא אייטם כתבה ',525,78,true,51490,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('223bda25-622b-4129-bb40-e59429820add','/dyncontent/2024/4/21/09f20987-d5d3-4712-8e6f-6e24227d49bf.jpg',17795,'נמל אייטם כתבה',525,78,true,51490,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('223bda25-622b-4129-bb40-e59429820add','/dyncontent/2024/4/9/5cacf41f-ccff-4bb2-ab8e-2246cadc0961.jpg',17724,'בנק אייטם כתבה ',525,78,true,51490,'Image','');},15]]);})

תגים: בית העלמין , עובדיה דהן , חברא קדישא

ידידיה שיינר נקלע השבוע להלוויה שנערכה בבית העלמין באשדוד. ככל שהדבר נשמע מפתיע הוא חזר משם עם תחושה טובה: "עובדי הח"ק מקדשים שם שמים"

ביום שישי האחרון נקלעתי, לראשונה בחיי, להלוויה מהסוג שלא הכרתי. שכני המבוגר ז"ל נפטר, ואני הגעתי לבית העלמין במטרה לחלוק לו כבוד אחרון.

הגעתי, והאמת שדי חששתי. המנוח לא זכה להיות בחייו שומר תורה ומצוות, וכך גם משפחתו. ההלוויה, מטבע הדברים, לא היתה אמורה לשאת אופי דתי, וכמי שהכיר את המנוח – אולי טוב יותר מאשר ילדיו... – חשבתי שמגיעה לו הלוויה יהודית אמיתית.

ואכן, כשהגעתי לאולם ההספדים, ראיתי שחששותי לא היו לשוא. על הפרדה לא היה מה לדבר, וכך גם על קדיש. יתירה מזאת, כשאך עלה נציג הח"ק על במת ההספדים, כבר שמעתי רטינה לצידי: "מי ביקש ממנו לבוא?"

אך הלחישה הזו נעלמה במהירות. האיש שניצב ליד המיקרופון, לצערי איני יודע את שמו, התגלה כאדם רגיש ובעיקר מבין לליבם של האנשים שמולו. הוא הסביר בכמה מילים כמה חשובה השעה הזו שבה מלווים את הנפטר לבית עולמו, וביקש שהגברים יתייצבו בצד הזה ונשים בצד השני. והפלא ופלא: הבקשה נענתה מיד, ללא כל הרמת גבה.

לאחר מכן הוא דיבר, הסביר כמה חשוב לנשמה כל מעשה טוב שנעשה לעילוי נשמתו, ולכן כדאי לקבל קבלה טובה, לברך לפני האוכל, לומר מילה טובה לשני. אט אט התחלפה האווירה, וראיתי את המבטים שתחילה הביטו בזלזול, והם התחלפו בהערכה.

חצי שעה בסך הכל התנהל לו הטקס, אך למרות שסביר להניח שהאיש ערך כמה וכמה טקסים כאלו רק במהלך הימים האחרונים, הוא התנהל כאילו זו הפעם היחידה שהוא עושה זאת. הוא דיבר בכבוד, ברגש, הורה מתי לומר קדיש ואיך להיפרד, ועשה הכל בנעימות הליכות, בגובה העיניים, במתק ובחן – אך בלי לשנות כקוצו של יו"ד מכל מנהג והלכה.

כך גם הליך הקבורה. הכל התנהל במיומנות, אך בלי תחושת ה'קו ייצור' כפי שהכרתיה ממקומות אחרים. היתה ניכרת הרגישות, ההתחשבות, היחס האישי. כל זאת, להזכירכם, כשהיום הוא יום שישי אחה"צ, כשסביר להניח שגם אותו איש ח"ק מיהר לביתו לקראת השבת, אך לא היה לכך כל סימן וזכר בהתנהלותו.

היה זה ללא ספק מעמד של קידוש ה'.

כאשר נפרדתי מהמשפחה, שמתי לב כיצד הם מביטים על האיש בהערכה. ואכן, בהמשך, בימי השבעה, שמעתי מישהו מהמנחמים שהתבטא בזלזול כלפי אנשי הח"ק והוא מיד נענה במתקפה כוללת מצד כל האבלים: מה פתאום!

אז כן, איני יודע את שמו של האיש, אך אני יודע שהוא עובד בח"ק והוא ניהל את הטקס בהלוויה שנערכה בערב שבת קודש פרשת בהר, בשעה 13.30. עם זאת, גם בלי לדעת את שמו, אני מניח ש'רוח המפקד', קרי: הנחיותיו של העומד בראש והוא הרב עובדיה דהן שליט"א, הן המקרינות על כלל העובדים שזוכים אכן לקדש שם שמים, בפרט בשעה קשה זו שבה המת מוטל לפני בני המשפחות – ולמרות זאת ההליך כולו נעשה בצורה מכבדת וראויה להערכה.

בהוקרה,

ידידיה שיינר

מלפנים באשדוד, כיום בבני ברק

מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]