זעקת הסמח"ט לאברכים האשדודים: "לא יודע אם יחזרו בחיים. תתפללו!"  

"חייבים את התפילות שלכם. איך אתם שאננים בימים האלו?" את הזעקה הזו, שיצאה מעומק ליבו, השמיע לא אחר מאשר סמח"ט הגזרה בפני שני אברכים, תושבי העיר אשדוד, אותם פגש על קו הגבול, רגעים לפני כניסתו לרצועת עזה.

"אני מכניס חיילים לתוך הזירה המדממת כשאני יודע שחלקם לא יחזרו. זו חזית אכזרית. איך הציבור החרדי שאנן בימים האלו כשדמם של יהודים נשפך כמים?" זעק.

שני האברכים, תושבי אשדוד ומראשי קהילת 'מעייני ישראל' חב"ד, שמעו את הדברים ומאז הם לא יודעים מנוח לנפשם. "המפקד דיבר מדם ליבו", הם מספרים. "הוא התחנן שנעשה משהו אחד: שנתפלל. ואת הבקשה הזו אנו מנסים להעביר כעת למי שרק אפשר".

מאז החלה הלחימה בעזה, יוצאים אנשי חב"ד מהאיזור והם פוקדים את הבסיסים ושטחי הכינוס של החיילים העומדים בפני כניסה לחזית ומזכים אותם בהנחת תפילין, זאת בהתאם להוראתו של הרבי מליובאויטש זי"ע שניתנה בערב מלחמת ששת הימים. בין היתר, הם הגיעו לצומת הסמוכה לרצועה, שם פגשו להפתעתם את הסמח"ט, כשהוא מלווה את החיילים שעלו על הנגמ"שים בדרכם אל תוך הרצועה.

לילה קודם לכן איבדה החטיבה 11 מלוחמיה, כשגדוד שלם נמחק לאחר שטיל נ"ט פגע פגישה ישירה בנגמ"ש. אך לחיילים אין אפילו את פסק הזמן הנדרש לעיכול המכה הקשה. בעוד גופותיהם של חבריהם מובלים למנוחות, הם ממשיכים לאייש את הנגמ"שים ולבצע את משימותיהם.

אך הסמח"ט הבהיר שהם ידעו היטב לקראת מה הם הולכים. "זו חזית אכזרית שכמותה לא הכרנו קודם לכן", הוא אומר לשני החסידים. "אנו מקיזים דם, אך יודעים שלצערינו נשלם מחיר דמים כואב. אנו בע"ה ננצח, נכריע את החמאס, אך אנו מודעים לכך שהמחירים שנשלם, היה לא תהיה, יהיו יקרים מנשוא".

"והציבור החרדי", הוא אומר, "משום מה לא מודע לכך. יש לי תחושה שהציבור שאנן. בכל לילה אני שולח חיילים לחזית, וזה כשאני יודע שחלקם לא יחזור. בכל לילה נופלים לנו לוחמים. צעירים שהחיים עוד לפניהם, שרק כמה שעות קודם לכן דיברתי עמם, חוזרים כגופות. זו תופת. ובמרחק של פחות מעשר ק"מ מכאן, עולם כמנהגו נוהג".

"הוא דיבר בדמעות ממש, בסערת רגשות", מספר אחד מהם ל'אשדודס'. "הוא פשוט התחנן. 'השעות הקשות ביותר' אמר, 'הן בשעות הקטנות של הלילה. בשעות הללו מחבלי החמאס יוצאים מפירי המנהרות, כשהם מנסים לזנב בכוחות שנמצאים בשטח ולפגוע בהם. וזה קורה לילה לילה. אנו אמנם מצליחים לפגוע בהם ולחסל רבים מהם, אך הם גם מצליחים להרוג חיילים, ואצלינו כל חייל הוא עולם מלא".

"אנו נלחמים כאריות", אמר, "אך לצערי אני חש שאין לנו תמיכה וגיבוי. ולא", הוא הדגיש מיד, "אנו לא זקוקים לתמיכה של אוכל וחבילות. אנו זקוקים לתפילות. תתפללו, תקרעו שערי שמים, זהו מצב נורא שמעולם לא היינו בו".

לשאלתם כיצד יוכלו לסייע, היתה לסמח"ט תשובה מוכנה: "תעשו משמרות של תפילה, 24 שעות ביממה, אך בעיקר בשעות הלילה. בשעות הללו החיילים שלנו מחרפים את נפשם למען עם ישראל, אך היכלי הישיבות ובתי הכנסת שוממים בשעות הללו, ואסור שכך יהיה. צריך שיהיו משמרות של מנייני תהילים לאורך כל שעות היום והלילה, וכך נזכה בע"ה להצליח. להכות את שונאינו, לחסל את בני השטן החמאסי, מבלי שחיילינו ינזקו ובלי שעם ישראל יקיז שוב דם יקר באדמה מקוללת זו".

"אל תבואו לכאן, אל תשלחו חבילות, אל תביאו אוכל", חזר הסמח"ט והדגיש, מתחנן ומדבר מעומק ליבו. "תתפללו. תתפללו בימים אך בעיקר בלילות, אנו זקוקים לתפילות".

דקות לאחר מכן, כשהם בדרכם הביתה, מהרהרים בדבריו של הסמח"ט, הם מקבלים ממנו את ההודעה הבאה: "תתפללו להצלחת כיבוש עזה של אוגדה 162 במאמצים של חטיבה 84 וחטיבה 401 ובפרט גדוד 435 להצלחת ושמירת הלוחמים בשדה הקרב ללא נפגעים".

- מה עשיתם, האם דאגתם להעביר את המסר?

"אנו מנסים. פנינו לכמה מחשובי האדמו"רים וראשי הישיבות והעברנו את הדברים, אך אנו מנסים להפיץ את ההודעה-זעקה הזו בכל דרך, וכך גם באמצעות האתר. הזעקה שלו מהדהדת עדיין באזנינו ודבריו שיצאו מעומק ליבו, אמורים לחדור ולהיכנס לכל לב יהודי. עכשיו, מה שנדרש מעמנו הוא דבר אחד: לעורר רחמי שמים, להתפלל ולזעוק. עת צרה היא ליעקב".

התמונות הינן מפעילות אנשי חב"ד במהלך הלחימה ואינן קשורות לידיעה זו.