המתווך שעזב הכל ונרתם לסייע לחיילים ולתושבים. הכירו את יהודה לוי

כמה מילים על עצמך:

 שמי יהודה לוי,  אני בן 31, עוסק בתיווך ובייעוץ משכנתאות. אך בתקופה האחרונה, החל מיום שמחת תורה, אני פועל בזירות אחרות...

 כמה שנים באשדוד?

אני מתגורר בעיר בס"ה מזה 10 שנים, אך חש כמי שנולד בה. התחברתי לעיר מאד, ואני מאמין שהעיר כי הרבה יותר מעיר. זו עיר יפה שיודעת לשלב את מגוון האוכלוסיות שחיות בה, ואף שלפעמים הן נראות כגלים שוצפים שמאיימים זה על זה, בסופו של דבר הים מתגלה כמכיל את כולם כשרעש הגלים הופך פתאום לאדווה מרגיעה ושלווה...

מה 'מדבר' עליך בעיקר בעיר?

 בית הכנסת החיד"א ברובע ג', כשבית הכנסת ומייסדו הם עבורי מודל לחיקוי. משום מה, אני מרגיש שזהו ה'מוסאיוף' של אשדוד. כשהתגוררתי בירושלים מרכז חיי היו השטיבלאך הידועים בשם מוסאיוף, ובאשדוד אני מוצא שהחיד"א הוא לא פחות מזה.

מהו הייעוד שלך כפי שאתה רואה אותו?

תלוי מתי. עד לפני תקופה קצרה עסקתי, ואני עוסק, במימוש נדל"ן. במסגרת עיסוקי כמתווך וכיועץ משכנתאות נרתמתי למהלך להביא באופציה שכל בן אדם יוכל לרכוש דירה, ולהוכיח שבאמת זה לא אגדה. המשחק הוא ההחזר החודשי שאפשר להתמודד איתו בחודש ולא ההון עצמי שאתה בא איתו. זה נשמע אולי מנותק, אבל זה לא חלום, זו מציאות.

הצלחתי לסייע ב"ה לזוגות רבים, ובהחלט שאני רואה עוד זוגות רוכשים דירות כשאני רואה אותם כחלק מהקרונות של הרכבת שיוצאים לחיים.

אבל פרט לכך אני  משתדל תמיד בכל לבי וכוחי לעזור לציבור, בכל דרך ובכל צורה. אני סבור שאם ה' נתן לי כוחות, אלו לא שלי אלא זה נטו מכוח הציבור. ולכן, אני מחפש תמיד להיות איש, בפרט במקום שאין איש.

מסיבה זו, בימים אלו ומאז החלה הלחימה, אני מוצא את עצמי עוסק יותר ויותר במה שאני יכול לעשות למען הציבור. מה שמניע אותי הוא לתת כוח לציבור ולו במעט, במיוחד בתקופה הקשה הזאת של הלחימה.

איך?

במגוון דרכים.  אני משתדל להביא תורמים וכך לסייע לציבור הן בחלוקות קבועות של סלי מזון, פירות וירקות, ואפילו חלוקה של משחקים לילדים הצלחתי להסדיר בע"ה. אני משתדל שהחלוקות יהיו קבועות ומסדורות ובחיוך לכל דורש. כה ה' יתן וכה יוסיף להרבות עוד ועוד כבוד שמיים.

זה התחיל מעזרה לחיילים בשטח ומהצורך שנוצר  בעקבות פניות של מפקדים ואנשי צבא שפנו אלי בבקשות מכלל הסוגים, ולתדהמתי לא האמנתי כמה עם ישראל נחוש ונרתם לעזור בכל דרך. התחלתי לפעול בלי לדעת איך, וגיליתי שיהודים רוצים לתת ורוצים לסייע. אני שמח מאוד שהקב"ה סיבב וגלגל את הזכויות האלו שיעברו דרכי, ומקווה ומייחל להמשיך ולפעול כמה שיותר עבור הכלל.

בין היתר הצלחתי לארגן ערב מיוחד לעשרות מתנדבי יחידה 360 ממחוז דרום שהתנדבו למעלה מחודש במחנה שורה וביישובי העוטף לשמירה על כבוד הנרצחים וסיוע בהליך הזיהוי. סייעתי להם להתכנס לערב הוקרה מיוחד באשדוד, במהלכו המתנדבים המסורים קיבלו שי יוקרתי מיוחד כהוקרה על ההתנדבות המיוחדת בחסד של אמת. זו יוזמה אחת, וגם עכשיו אני עובד על יוזמה אחרת במסגרתה נחלק נרות חנוכה לחיילים, ועוד היד נטויה בע"ה.

משהו שלא יודעים עליך? 

מה שלא ידעתם עלי אולי זה שמהמלחמה הזאת כבר באמת אין לי מושג פחד מהו. אחרי המראות קשים שראיתי בימים הראשונים כמתנדב ב'איחוד הצלה' כשאז הצלחתי פתאום  להבין את האסון ולדעת להתמודד מולו ולא לברוח מפניו, מאז אני לא חושב שאפחד ממשהו אחר...

מהו התחביב שלך?

יש הרבה, אך בעיקר לבלות בליל שישי עם החברים במשמרת אמבולנס.

סיפור מעניין שחווית?

הסיפור שלי הוא לא פחות ולא יותר מהימים הראשונים של הלחימה. המראות הקשים באמת היו גדולים עלי. ראיתי מראות של פיגועים ותאונות דרכים ואיבוד צלם אנוש, אבל לא מראות נוראיים כאלו שנפש אנוש אינה יכולה לתאר אותם כלל. והריח, הריח... הוא בכלל לא יצא לי מהראש.

כשחזרתי לעיר אחר כמה ימים מהשטח שבו הייתי, חשתי שאני  במצב נפשי קשה מאד. הכל צף פתאום ולא הצלחתי להשתחרר. עשיתי 8  מקלחות ביום, ועדיין הנפש פצועה.

ואז  אני יוצא לרחוב ושומע מוזיקה. מרים את הראש, ורואה ילד על אופניים, נוסע ומשמיע מוזיקה עליזה מנגן. אני מוצא את עצמי מסתכל עליו, ופשוט הדיכאון והעצב שהיו לי נעלמו, ואני פשוט צוחק.

אני תוהה על עצמי מה ראיתי, ומתפלא על הקטע שבו ילד עם אופנים 'מצוקמקות' ועם מערכת שבקושי שומעים ממנה צלילים מצליחה להשפיע עלי,  אבל אז אני רואה את החיוך הגדול של הילד הזה שאשכרה הוציא אתי מהדאון הזה... ואכן, ככל שהדבר נשמע הזוי, אך הרבה חברים ויחידת 'חוסן' דאגו לי, אבל שום דבר לא עזר לי חוץ מהילד הזה, שנסע ושר וחייך.

מהון להון, וכשהבנתי כמה זה עזר לי, רתמתי את חברי למהלך הזה של סיוע לציבור בעיקר בשמחה, וזאת לאחר שהרגשתי את הצורך ואת התועלת: כוחה של השמחה שבכוחה לשבר את החומות.