מחבר שורה של ספרים ומקים עולה של תורה בעיר: הרב משה כהן שאולי זצ"ל
04.09.22 / 17:45
בימים אלו נפטרה הרבנית אסנת שאולי ע"ה, אלמנתו של הרב משה כהן שאולי זצ"ל, מחבר סידרת הספרים שנשאה את שמו 'הבשם' ומקים בתי כנסת בעיר. קווים לדמותו של הרב שהטביע חותם בעירנו וקרא לשמר את מסורתיהן של עדות ישראל
השבוע הלכה לבית עולמה הרבנית אסנת שאולי ע"ה, אלמנתו של הרב משה כהן שאולי זצ"ל שנפטר לפני כ-30 שנה, ביום כ"ו בתשרי תשנ"ה. פטירתה של הרבנית שאולי הציפה שוב את זכרו של הרב משה כהן שאויל, שנחשב במובנים רבים למקים עולה של תורה בעיר בזכות פעילותו התורנית הנרחבת שהטביעה חותם.
הרב אולי נולד ב1920 בירושלים, אם כי הוריו היו יוצאי שיראז שבפרס. לימים יהפוך ויוכר כרב הראשי ליוצאי איראן בישראל. את תורתו קנה בישיבת פורת יוסף שם הוסמך לרבנות על ידי ראש הישיבה הרב עזרא עטייה (חמיו של חכם שלום הכהן זצ"ל שנפטר זה עתה), חכם חוגי עבודי והרב צבי יהודה מלצר. אך פרט ללימודי הנגלה השתלם גם בתורת הקבלה אותה רכש מפי רב המקובלים הרה"צ רבי מרדכי שרעבי זצ"ל וכן חכם יעקב ג'הרומי.
במקביל השתלם גם בלימודי חול והוא שימש, לפרנסתו, כמורה למדעי הטבע ומתמטיקה בישיבת "שערי ציון" בירושלים בראשותו של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל והיה בן טיפוחיו. כן מונה למזכירו של הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל (סבו של הנשיא הנוכחי, יצחק הרצוג).
לאחר חתונתו התיישבת ברחובות שם ייסד את בית הכנסת הספרדי "מגן אברהם" וכן את בית הכנסת לעולי טורקיה ובולגריה על שם הרב עוזיאל. בתשכ"ב עבר לעיר אשדוד, כאן יסד וניהל את בית ספר "מוריה" ואף היה חבר מועצת העיר.
בשנת תשל"א נפטר על פניו בנו אהובו בנימין בתאונת דרכים והוא בן 28. מאז התמסר להרבצת תורה והוא הקים לזכרו של בנו את מפעל חייו - מרכז רוחני קהילתי בית-כנסת ובית-המדרש "שאולי" באשדוד. על פועלו בעיר אשדוד הוענק לו תואר "יקיר העיר אשדוד".
כן חיבר הרב שאולי סידרת ספרים תורניים שנשאו את השם "סדרת הבשם", על שמו ועל שם בנו "הרב בנימין כהן שאולי בן משה". בספריו עמד על החובה לשלב את העדות בישראל ללא טשטוש זהותן הייחודית, כלומר – להשאיר לכל עדה את מורשתה ואת מסורתה.
וכה כתב בספרו 'הגיגי הבשם':
"ארץ 'לקוטאית' היא ארצנו. ארץ המלקטת בניה, השבים אליה מכל קצוות תבל. ממאה ויותר ארצות, והדוברים למעלה משמונים שפות. עדה עדה והליכותיה, ארץ ארץ ומנהגיו, לא ראי זה כראי זה. הצד השווה שבכולם - שמנהג אבותיהם בידיהם, והליכותיהם נר לרגלם. המטיפים למיזוג העדות, אינם יודעים מה גודל ההפסד והנזק ממיזוג שאינו אלא טשטוש ואיבוד אותם ערכים, מסורות ומנהגים נאים ומהודרים, שנוהגת כל עדה מזה כאלפיים שנות דור.
"אגרטל עם פרחים שונים בשלל גוונים וריחות, עדיף ונאה מאגרטל חד גוני אשר בו פרחים ממין אחד וצבע אחיד. מטרתנו וייעודנו ל'איחוד' עדות, 'חיבור' שבטים זה לזה כנבואת יחזקאל: 'ואתה בן אדם קח לך עץ אחד ... וקרב אותם אחד אל אחד, והיו לאחדים בידיך' - קרב אותם אחד אל אחד, אך לא למזגם ולטשטשם. לכן יש לשמור על הייחוד בתוך האיחוד".
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
