מדוע בכה הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א?

ומספד גדול עשו לו: במשך כל ימי השבעה, פקדו את בית המשפחה ברובע ו' בעיר המונים ובראשם רבנים ראשי כוללים, ראשי ישיבות אדמור"ים וציבור ענק של עמך בית ישראל שהביעו את כאבם הגדול באבדה הגדולה שנקטפה כרעם ביום בהיר וכשמש בצהריים בפתע פתאום למגינת כולם.

בין הרבנים שבלטו בכאבם הגדול ובבכיות הקשות שבקושי יכלו לדבר, זה היה הגה"צ רבי ראובן אלבז ראש ישיבת "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה, עם כניסתו לבית המשפחה ספק את שני ידיו על פניו וזעק - רבי ניסים רבי ניסים, איכה?

בתוך דברי ההספד שנשא אמר,  רבי ניסים היה שקדן בתורה, שקדן ביראת שמים, שקדן במצוות היה חפץ תמיד לזכות את הרבים, אין אנו יודעים חשבונות שמים, כמה כואב. היה פאר מידות והאצילות, הוא דאג לאחים שלו, משפחה גדולה שיהיו בריאים.

שלמה המלך אומר בספר משלי:  "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו". המנוח הצדיק גם אחרי פטירתו, זוכה להלך ולעלות עוד מעלה מעלה, עם כל הזכויות שלו שעשה בחייו הקצרים, רבי ניסים, אך... מי יתן לנו תמורתו מי יתן לנו חליפתו של הנשמה הקדושה הזו.

להלן תיאר בדבריו את אהבת התורה שהיתה בו כבר מהיותו בחור צעיר לימים, איזה שקדנות בתורה, ההפסד הוא גדול לכולנו, בדבריו הרב אלבז ביקש לקהל הרחב שהתאסף בבית המשפחה, שישתדלו כל אחד בלי יוצא מן הכלל לעזור ולסייע למשפחה היקרה הזו ובודאי הקב"ה ירחם עלינו ויאמר די לצרותינו ובקרוב כולנו נזכה שבימינו ובימיכם תיוושע יהודה ויבנה בית המקדש ובלע המוות לנצח.

מסכת חייו

עירנו הוכתה בתדהמה עם השמע הבשורה הנוראה על הסתלקותו בפתאומיות של אחד מבני החבורה, האברך החשוב מבני עליה, שגריס ויתיב באורייתא תדירא ולא החזיק טיבותיה לנפשיה, הרה"ג ר' ניסים קוגמן זצ"ל, מזכה הרבים, קירב לבבות תועים לאבינו שבשמים ומחבר ספר 'טעמי מצוות הקצר', השיב את נשמתו טהורה לבוראו בפתע פתאום בעיצומו של יום השבת באשמורת הבוקר והוא בן 41 שנים בפטירתו.

רבי ניסים ז"ל, תלמיד חכם צנוע ומעלי, שמאז רוח ה' החל לפעמו, היה רצונו עז לעסוק בתורה ובקירוב רחוקים. הוריו וסבו גדלו בבגדד שבעירק, סבו עבד לפרנסתו ברכבת המקומית בשנות חייו של רבינו בעל הבן איש חי זיע"א.

התייתם כנער בגיל 14. בימי בחרותו, שקד על תלמודו בישיבת 'אור החיים' בירושלים בראשותו של הגה"צ רבי ראובן אלבז ראש ישיבת "אור החיים", וחרף גילו הצעיר, התקבל לישיבה, לאחר שעמד על רצונו העז והשתוקקותו לעלות ולהתעלות בתורה, עלה ונתעלה והחכים את רבותיו בהגשמת שאיפותיו לצמוח כבן תורה וכבן עליה, תוך זמן קצר.

כעבור שנים אחדות, לאחר שהפך להיות 'למדן' ו'בן עליה', עלה ללמוד בהיכל ישיבת פוניבז', והפליא את כל שומעיו בשקידתו בתורה, בלימודו העיוני במשך שעות רבות בבית המדרש, ומפלפל ארוכות עם הבחורים והרמי"ם בסוגיות הנלמדות בשיעורים.

לאחר נישואיו, התגורר בעיר אשדוד ומילא את סדר יומו בניחוחות נפלאים של תורה והוראה, כאשר הוא שוקד על תלמודו בכולל באשקלון בראשותו של המרא דאתרא הגרי"ח בלוי זצ"ל, במחיצת האברכים היקרים המסולאים בפז עמלים בתורתם ודבקים במשנתם,

ובשעות הערב יוצאים לפעולות 'קירוב' ומסירת שיעורי תורה בפני המון העם.

במוסדות החיד"א בעיר

בשנים האחרונות, קבע את לימודו בכולל שעל ידי בית הכנסת המרכזי 'החיד"א', בראשות הרה"ג ר' הרב יצחק שטרית, שם התמסר בכל כוחו לעסק התורה, עמל בה בכל שעות היום מבוקר עד ליל במחיצת האברכים היקרים, והיה מתפלפל עם גדולי החכמים בסוגיות עיוניות בתלמוד ובשולחן ערוך, וחבריו מעידים כי לא פסיק פומיה מגרסה.

כל חייו היו בתורה וקירוב לבבות. מכריו סיפרו כי למד 26 פעם את מסכת "סוכה".

מזכה הרבים בתורה וחסד

המנוח היה ידוע בעיר אשדוד כאיש תורה וחסד. דומיננטי ואצילי, מלא חיות, חריצות, חכמה ותבונה, וחדור מוטיבציה לקרב את הרחוקים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. הוא ניחן במענה לשון ובמתק שפתים, ובדרך זו פעל בדרכי נועם למלא את משימתו, ולכן בתפקיד זה שמילא בחדווה ראה שליחות של ממש, וחש בכל רגע כי הוא עסוק בהצלת נפשות.

רבי ניסים, ניחן בכושר הסברה רהוט, ובטוב טעם ויישוב הדעת היה מתפנה לשבת עם יהודים מסורתיים באהבה ובחיבה, וחושף  בפניהם צוהר מערכי היהדות תוך שהוא מפציר בהם לקבל על עצמם עול תורה ומצוות. צהלתו הייתה תדיר על פניו, ובחביבות ודרך מפויסת, עודד בני תשחורת לטעום מטעמה של תורה ולראות כי טוב ה'.

התבלט במיוחד בקיום אסיפות בני הנוער וחוגי בית, וכן בשיעורים שהיה מוסר בדרך קבע בבית המעצר ובית הסוהר באשקלון על מנת לקרב יהודים נדכאים ושבורי לבב לתורה וליהדות, ומצא מסילות לליבותיהם לפתוח להם שערי תשובה בדרך עריבה, והיה להם למשיב נפש.

הוא ידע לזהות את בחורי החמד הזקוקים לסיוע רוחני כבר  בראשית דרכם, ובאמצעות פעולות מיוחדות הצליח למנוע את נשירתם לחלוטין והעלה אותם על דרך המלך בהיכלי הישיבות הקדושות, תוך שהוא מחדיר בהם תורה ויראת שמים.  

באופן קבוע היה משתתף קבוע בשיעור ההלכתי המרכזי בעיר מידי יום שלישי במרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב" מפי הגאון רבי אהרון בוטבול חתנו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל והיה נושא ונותן עימו בהלכה. התפרסם בעיר אשדוד בזכות שיעוריו המרתקים בבית הכנסת המרכזי 'החיד"א', שם קבע מקום לתורה ותפילה, ובעוד בתי כנסיות בעיר.

כל פועלו היה לקירוב רחוקים, והקדיש מזמנו לעידוד שיעורים יומיים אותם היה מוסר הוא וחבריו לעמלי כפיים, תוך שהוא עומד על הצורך לקבוע עיתים לתורה דבר יום ביומו.

פעל רבות לשכנע יהודים מסורתיים לרשום את בניהם למוסדות תורניים, וראה ברכה בעמלו בפירות קודש הילולים שנזקפים לזכותו.  

הוכתר במידות ונימוסין, איש יקר וחביב ונעים, אשר גומל חסד בגופו ובממונו ובכל מאודו, ויראתו קודמת לחכמתו.    

גידל את ילדיו לתורה, וכל חייו נלחם בכדי להקנות להם חינוך שורשי טהור ברוח ישראל סבא. מידי יום קיבל את פניהם במאור פנים בשובם מתלמודי התורה ובתי הספר לבנות, והקדיש לכל אחד מהם זמן ניכר לשנן עימו את משנתם שלמדו בהיכלי תורה, בכדי להוציא מהם אילן רב פארות.

סעודת מצוה ופרידה יחד

הרה"ג ר' יצחק משעניה, מרבני בית הכנסת החיד"א, מספר כי בליל שישי האחרון, ערך

סעודה בכולל לרגל הוצאת ספרו ביאור על "ספר המצוות הקצר" לחפץ חיים, תוך שהוא

מרחיב את הדיבור על  חובת האדם בעולמו, והזמן הקצוב לכל יהודי להשלים את תיקונו

בזה העולם.     

עוד בערב שבת קודש, מסר את שיעורו הקבוע בבית הכנסת החיד"א, והרחיב בביאורים

צחים ובהירים ממשנת האור החיים הקדוש, לרגל יומא דהילולא רבה.

בעיצומו של שבת קודש, באשמורת הבוקר התמוטט בפתאומיות לאחר שעבר דום לב, ולאחר שעה קלה השיב את נשמתו הזכה לבוראו למגינת ליבם של רעייתו מנב"ת, ושבעת ילדיו הקטנים, שבורים ורצוצים שזעקו במרה: "אבי אבי על מי נטשתה את הצאן" בהיותו בן ארבעים ואחד שנה בלבד.

עם צאת השבת, התפשטה הידיעה בעיר אשדוד על הסתלקותו, ומשתתפי השיעורים ושומעי לקחו, בחורים ובני נוער שזכו להתקרב בזכותו, הוכו בתדהמה לאחר שיממה קודם עוד התבשמו מיין תורתו ומנועם אור זיו פניו. קהל רב הגיע להלוויה בבית העלמין, שם הספידוהו רבנים חשובים שביכו את האסון הגדול שנקטף בפתע פתאום עם הסתלקותו.

בימי השבעה ספדו בבית המשפחה רבני קהילות, אדמור"ים, ראשי כוללים בעיר ומחוצה לה, טרח במיוחד והגיע מורו ורבו הגאון רבי ראובן אלבז שפרץ בבכיה במהלך ההספד, והגאון רבי אהרון בוטבול, שהמנוח היה מקשור אליהם במאודו.    

הותיר אחריו את רעייתו מנב"ת, אחיו ואחיותיו, ושבעה ילדים כולם בני תורה ובני עליה, כאשר הקטן בן ארבע שנים בלבד.

קופת החסד הספרדית פתחה קרן מיוחד לעזרה עבור המשפחה היקרה שיחי' ניתן לעזור ע"ש: "קרן להצלת 7 יתומי משפחת קוגמן".

לתרומות: https://nedar.im/qsQz