"הרוח הגדולה של המשפחה": נטפי דמע אחר לכתה של האשה הדגולה מרת סימי סבח ע"ה (גלריה)
08.12.24 / 22:26
ימים אחדים חלפו מאז הסתלקה לבית עולמה האשה החשובה מרת סימי סבח ע"ה מרובע ז' באשדוד ובני המשפחה ומכיריה מתקשים לעכל את האבדה. "אמא יקרה, ככה נזכור אותך, את המסירות נפש למען הילדים". עצרת השבעה במעמד רבנים חשובים תתקיים ביום רביעי השבוע
בצער רב התקבלה הידיעה המעציבה על הסתלקותה של האישה הדגולה הצנועה והחסודה, צופיה הליכות ביתה, ברוכה במעשיה הטובים, אשת חיל עטרת בעלה, קידשה והאהיבה שם שמים באצילות דרכיה הטהורות, שפכה כמים ליבה בתפילותיה הטהורות לפני קונה בהשתפכות הנפש, העמידה דורות ישרים ומבורכים מרת סימי סבח ע"ה שהשיבה את נשמתה הטהורה לבוראה בליל שישי כשהיא בת צ' שנים.
בפטירתה, אבדה דמות של אישה דגולה אוהבת ומוקירה תורה, בעלת חסד עם מידות אצילות ותרומיות, בהנחלת חינוך מסורת וערכים לצאצאיה בדרך התורה והמצוות.
המנוחה נולדה וגדלה במארכש שבמרוקו, עיר של תלמידי חכמים, בחינוך לאהבת התורה, וההערכה לתלמידי חכמים עם האמונה התמימה שיקדה בליבם תמיד.
לאחר נישואיה עם ה"ה דוד סבח ז"ל, לערך בשנת תש"כ עלו ממרוקו לארץ ישראל עם הילדים הקטנים והתגוררו באשדוד ברובע ב'. דירתם היתה סמוכה להורים הסבא והסבתא למשפחת זעפרני ז"ל שגם עלו ממרוקו שהיו ידועים בצדקותם המיוחדת מאוד. בעלה עבד לפרנסתו במפעל "רוגוזין" לתעשיית טקסטיל. הילדים התחנכו בתחילה בחינוך ממלכתי כללי, ולאחר שהאמא ע"ה שמעה על כך, מיד פעלה והתעקשה להעבירם לחינוך תורני יותר אפילו שבית הספר רחוק יותר מהבית.
עם השנים שהילדים גדלו והגיעו לגיל בר מצוה, הרבנים יחד עם הפעילים שפעלו לרישום עבור חינוך תורני דברו עם ההורים על כך, אחד הרבנים שבני המשפחה הכירו והיה גר לא רחוק מהם, זה היה הגה"צ רבי שמעון כהן זצ"ל רב שכונה רובע א' שעל אף צעירותו היווה להם כדמות רבנית חינוכית שפעל כבר אז עבור דור העתיד שיגדל ויתחנך בחינוך תורני ואכן ב"ה ילדי המשפחה עזבו את לימודם ממוסדות הממלכתי ונכנסו לישיבות קדושות.
הבנים מספרים בערגה כיצד האמה ע"ה דאגה במסירות מיוחדת לילדים שהיתה מלווה את הילדים לישיבה כל חודש ברציפות עד שהגיעו לבנין הישיבה למרות הקושי והטרחה הגדולה שהיה אז בנסיעות באוטובוסים, העיקר שהילדים יגדלו ברוח של דרך התורה. היתה אישה משכילה אשר ידעה והבינה במתמטיקה, הנדסה אלגברה ועוד ועזרה רבות לילדיה בהכנת שיעורי הבית.
היתה לה אהבת תורה מיוחדת ובעלת צדקה בחסד עליון, כל פעם שהיו שולחים לה בקשה לצדקה עבור מוסד תורני, היתה חותמת הוראת קבע ועד היום יש מוסדות באשדוד שחתמה עבורם הוראת קבע למעלה מ-30 שנה.
בשנת תשנ"א נפטר עליה בעלה ה"ה דוד ז"ל ואז החלה תקופה קשה יותר בהתמודדות עם היתמות לילדים והאלמנות של האמא שכל תפקוד הבית נפל עליה לבדה, ועמלה קשה על מנת לכלכל את ביתה.
בנה הקטן הרב שמעון החל את לימודיו בישיבה קטנה בבני ברק, בדמעותיה של אֵם אלמנה מסורה, הכינה מזוודה ובה בגדים וכל מה שצריך לישיבה, כולל כלי מיטה בסדר מופתי, דברי מאכל ערֵבים, כך ליוותה את ילדיה לתחנת האוטובוס. בנוסף, היתה נוסעת לבקרו בכל יום שלישי בשבוע כשהיא מגיע עם מטעמים שהכינה קודם במיוחד עבורו ומעודדת אותו, לימים סיפר שזה מה שגרם שנשאר והתעלה בישיבה וכך גם אצל שאר האחים.
הרב שמעון סיפר שפעם אחת לקראת חג הסוכות התכונן לצאת מהבית כדי למכור ארבעת המינים. "אמא ע"ה שאלה אותי כמה אתה אמור להרוויח ונקבתי בסכום כלשהוא, מיד הוציאה ונתנה לי את מלוא הסכום ואמרה לי, כעת תלך ללמוד בישיבת בין הזמנים וגם שם תרוויח.
"היתה מכבדת תמיד את הרבנים והמחנכים ושומעת תמיד לעצתם, תמיד היתה מחזקת את עמדת המחנכים והרבנים וזה מסיבה חינוכית בעיקר, באותם ימים הגרד"צ קרלנשטיין זצ"ל ר"י 'גרודנא' דאג רבות לציבור בני עדות המזרח ובשבילה הוא היה דמות למופת וכל מה שהיה אומר היתה מזדרזת לקיים.
"כשבעלה נפטר דו"ד ז"ל הגרד"צ קרלנשטין הגיע לנחם בביתם וקודם שיצא ניגש לנחם גם את האמא, רק שיצא אמרה לנו כשהיא נסערת, למה לא הודענו לה קודם שהרב עומד להגיע, שאמרה שהרי אם אנו זוכים שראש הישיבה הגיע אלינו הביתה, נכבד אותו כראוי לדמות גדולה זו, הוא הגיע כאדם פשוט וזה כאב לה.
"היתה שמחה שילדיה היו מספרים לה שזכו להיכנס בקודש אצל האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא הבבא מאיר זצוק"ל שהיה גר לא הרחק מביתם.
"באופן כללי מכיון שגרנו ברובע ב', מספר בנה הרב מיימון, "אמא הקפידה שלא נצא לרחוב ולשחק עם ילדים או חברים רעים ורוב הזמן היינו בבית, גם בימי בין הזמנים של חודש אב או חודש ניסן, אפילו לטיול שנתי מהבית ספר שזה היה שלושה ימים, הייתי מוותר על זה ונמצא בבית בקרבת ההורים ופעם אחת יצאתי לטיול כזה והיה לי ממש סכנה שבחסדי ה' ניצלתי ואז אמרתי לעצמי למה נסעתי? הייתי יכול להיות לצד אימי היקרה בימים אלו.
היתה מדקדקת קלה כבחמורה, בחג הפסח כידוע שיש חומרות רבות הנהוגות בכל תפוצות ישראל ובפרט בקרב יוצאי מרוקו, פעם אחת התארחתי ואכלתי בחג הפסח אצל בת דודה והיא הקפידה על כך מאוד וכמעט ניזוקתי עד כדי כך.
היה סיפור כזה גם אצל אחי שבתור ילדים עשו 'מנגל' עם חברים מהשכונה והיה שם מאכלים ככל הנראה בכשרות מפוקפקת ואז למחרת שיחק בתלמוד תורה, נפל ונפגע ברגל וגם נפגע בפיו לאחר שיצא מבית החולים והחלים, אמרה לו בחוכמה, אתה רואה מה שקורה שאוכלים אצל אחרים בלי לבדוק...
גם כשהיתה חולה בשנה האחרונה ובקושי יכלה להכניס דבר מאכל לפיה, הגישו לה אטריות ולא רצתה לאכול ואז התברר שהעוזרת הגויה בישלה את זה וכך ראו שהיה לה סייעתא דשמיא וניצלה ולא אכלה מבישול עכו"ם.
במשך כשנה וחצי שהיתה חולה, היתה בדעה צלולה עד יומה האחרון, לאחרונה התאשפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב. במשך כל התקופה, כל ילדיה נכדיה הרבו לבקרה ולסעוד אותה ולשמח אותה מתוך דאגה ומסירות רבה בכל עת, כך גם כשהיתה מאושפזת בבית החולים מידי פעם, לעולם לא היתה לבד.
בלילה האחרון של ליל שישי האחרון, חשה בקשיי נשימה קשים ולאחר חצות לילה כל ילדיה ונכדיה היו בחדרה והתפללו לרפואתה, באמצע הלילה השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה, כשכל ילדיה ונכדיה סמוך למיטתה קראו 'שמע ישראל'.
תוך זמן קצר בשעות הבוקר התפרסם דבר פטירתה, הבשורה המרה בצער ובכאב. מסע הלוויתה התקיים ביום שישי וערב שבת באשדוד סמוך לחצות היום באולם ההספדים בבית העלמין, לשם הגיעו קהל רב לחלוק לה את הכבוד האחרון.
את מסע ההספדים פתח ידיד המשפחה הרב עובדה דהן יו"ר המועצה הדתית שציין שהמנוחה ע"ה זו היתה אישה צדקת שזכתה להקים דור ישרים מבורכים, אשריה ואשרי חלקה, בשם המועצה הדתית ובשם המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א שמכיר את המשפחה עשרות שנים, הביע צער על פטירתה של אישה גדולה זו שהיתה מגינה על העיר שלנו, וסיים בפרק תהילים 'מכתם לדוד' כנהוג.
הרה"ג ר' יוסף שיינין פתח בפסוק 'חוכמת נשים בנתה ביתה', זכתה המנוחה להקים בית של תורה, בנים תלמידי חכמים שמזה רואים את חוכמתה של האישה.
אנו מכירים את ילדיה הרבנים החשובים וזה מעיד על גדלותה של המנחה, עברה יסורים בחייה, 34 שנים היתה אלמנה וזה נקרא יסורים כפי שציין זאת הגר"א זיע"א על אימו שנפטרה. והמשיכה לגדל את הבית הגדול הזה וזו זכות אדירה שאין כדוגמתה.
סיפר על בנה רבי יהודה שליט"א שהוא מגדולי מזכי הרבים בעירנו, בכל מקום רואים אותו שהוא מוסר שעורי תורה ומחזק ומקרב אנשים לתורה ויראת ה'. וסיים שזה העת לבקש מנשמתה הטהורה שתעורר רחמי שמים לפני כסא הכבוד שתמליץ טוב על כל בני משפחתה, על כל תושבי עירנו וארץ הקודש, על הלוחמים ועל החטופים ועל היהודים כולם בעולם, שיאמר הקב"ה די לצרותנו ותהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
בנה הרה"ג ר' מיימון סבח ראש כולל "שתילי זיתים" בב"ב, פתח בפסוק 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' ושאל ובאותה עת היכן היה יצחק למה הוא לא מוזכר, אלא יצחק השתתף בהלוויה אבל לפעמים בן לא יכול לדבר לא יכול להספיד...
אמא,,,, בשנה האחרונה סבלה, אבל צלילות הדעת היה לה עד היום האחרון, המיתה עצמה על חינוך הילדים וידעה מי הם אלו החברים הטובים וגם שהלכנו לחברים היינו צריכים לחזור מיד הביתה.
היתה עוטפת אותנו באהבה ובדאגה כשלמדתי במדרשיה בפרדס חנה במשך שנה שלמה, כל שבת חופשה היתה נוסעת איתי באוטובוסים עד לפתח של הפנימיה.
אמא יקרה, ככה נזכור אותך, את המסירות נפש למען הילדים, היתה משתדלת לקנות לנו הילדים את הדברים הכי טובים והכי יקרים והיתה אומרת לנו אתם לומדים תורה - מגיע לכם את הכי טוב.
סיים והזכיר את בני המשפחה שדאגו ועמדו לצידה במסירות רבה בכל התקופה הקשה, יומם ולילה ובע"ה נזכה לגאולת עולמים בקרוב.
הרה"ג ר' יצחק לוי אב"ד אשדוד בדבריו דיבר על ההספד של אברהם על שרה אימנו, כשעוסקים באישה גדולה כמו שרה אימנו, שואלים מה עשתה המנוחה במעגל חייה, אנו קראנו למנוחה "דודה" היא היתה "אם המשפחה" הרוח הגדולה של המשפחה, אז קודם מספידים ואחר כך מגיע הבכי, המנוחה היתה איישיות של חיל, ערב שבת קודש מנוחתה עדן.
בנה הרב מאיר סבח ריגש את המשתתפים כשפתח בפיוט הנאמר ברטט בערב יום הכיפורים לפני כל נדרי: "לְךָ אֵ-לִי תְּשׁוּקָתִי, בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי, לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי, לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי", 'כאיש אשר אימו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם', כך שהקב"ה רצה להראות לבניו כיצד ינחם את בניו, המשיל את זה כאמא המנחמת את בניה, אבל לא את ילדיה הקטנים, אלא לנחם אדם גדול ולנחם אדם גדול זה רק האמא יכולה לנחם.
"האמא הגדולה שלנו ידעה תמיד לומר את המילים המיוחדות בזמן הנכון, לרומם ולהעצים את כולנו בכישרון אדיר, כל חייה היתה עקרת בית וידעה ליצור יש מאין, לדאוג לחינוך תורני ולקבל דעת תורה וכבוד חכמים וב"ה זכתה שכל הצאצאים שלה יצאו בני תורה, בני ישיבות, היתה לה נקיות כפיים לא נס ליחה, היתה מסודרת בכל דרכיה, לא ענין אותה מותרות.
"היתה רגילה לעזור ולתמוך בבני תורה גם כשלא מכירה, הקפידה בכשרות מהודרת בלי פשרות! כל דבר ואפילו קטן שהיו עושים למענה היתה אומרת – תודה!, והודה לאחיו ואחיותיו ובני משפחה שלא זזו ממנה בכל עת, יהי רצון שתהיה מליצת יושר על הבנים הבנות הנכדים והנכדות ועל כל עם ישראל.
בנה הרה"ג ר' יהודה סבח, קשה להספיד את אמא ע"ה בפרשת השבוע כתוב "ויצא יעקב", כשהיא יצאה פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה, כמה מסירות כמה דאגה היה לך לכולנו כשהיינו צועדים לישיבות בכל פרט ופרט, לא חסכת כל עמל, כל יגיעה, נסיעות באוטובוסים הכל למעננו תמיד סמכת על הרבנים והמחנכים לכבד כל מילה שלהם, כמה תחסרי לנו כעת, מה נעשה בלעדך!
"לא התיחסה ליסורים שעברה, מה שהדאיג אותה זה ילדיה, אם הכל בסדר אצל כל אחד ואחת, שלי ושלכם – שלה הוא! אמא שהגיע ממרוקו שלא היה חסר לה כל טוב וידעה שתגיע לארץ ויחסר לה, זה לא הפריע לה העיקר שיהיה חינוך מתאים לילדים.
"האבדה היא לא רק לנו אלא לכולם, נבקש מאמא סליחה שלא עשינו כראוי עבורך, הלוואי ונזכה להעריך גם את הדברים הקטנים שעשית, מבקש אני בשם כל המשפחה בקשת מחילה. וסיים שיאמר הקב"ה די לצרותינו ושתתפלל לשלומם של חיילי צה"ל והחטופים שישובו במהרה לחיים טובים ולשלום.
את מסכת ההספדים חתם נכדה, הבה"ח דוד סבח, דיבר על מעלותיה הגדולות שרמז בדברי רש"י על הפסוק 'ויצא יעקב מבאר שבע', שלסבתא ע"ה היה חוכמה, יראת שמים ואהבת תורה עם מעשים טובים, סיפר שתמיד כשהיתה פוגשת בנכדים היתה מתענינת איך בלימודים והיתה מעודדת בכל דרך ובחוכמה שלה, היתה חיה באמונה שלמה, לא הסכימה שהנכדים בחורי הישיבות יעזרו לה, מפני שאסור להשתמש בהם, הם צריכים לעסוק בתורה, כך היתה אומרת, ויהי רצון שתמליץ עלינו ועל כל עם ישראל.
לאחר אמירת הקדיש, יצא מסע הלוויה באמירת 'אשת חיל' לחלקת חרדים החדשה "ר2". לאחר חצות היום של ערב שבת קודש, נטמנה לקול זעקת שבר המלוים בני משפחתה ומוקירי זכרה.
זכתה המנוחה ע"ה והותירה אחריה דור ישרים מבורך, תלמידי חכמים ומזכי הרבים מקימי עולה של תורה, בנים, בנות, חתנים וכלות, נכדים ונינים ההולכים בדרך התורה והמצוות ומזכים את הרבים.
ת.נ.צ.ב.ה.
בימים אלו המוני מנחמים פוקדים את בית המשפחה ברחוב רב חיסדא 2 רובע ז' באשדוד, אזכרת עצרת השבעה תתקיים ביום רביעי י' בכסלו בבית הכנסת "נר דוד ואוהל רחמה" ברובע ט', תפילת מנחה בשעה 16:00 שם ישאו דברים מרנן ורבנן שליט"א.
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
