האדמו"ר משאץ-אשדוד מתריע: ישנן כשרויות 'מהדרין' שהעלימו עין או הוכשלו בקורונה

קבלת הפנים שהמתינה לבאים בטיסת אל-על מישראל לנמל תעופה פודונג שבשנחאי, הלב הכלכלי הפועם של המעצמה הסינית, הייתה צוננת במיוחד. ההמתנה הממושכת לפתיחת דלתות המטוס עם סיום הנחיתה, לצד התכונה בקרב אנשי צוות הקרקע שתוגברו בניידות משטרה כפי שהשתקף היטב מחלונות המטוס, לא הותירו מקום לספק בדבר מימוש חלום הבלהות. בדקות הקרובות עומדים מאות אזרחים ישראלים נורמטיביים ושומרי חוק להפוך באחת מסטטוס של תיירים ל"חשודים בהפצת מחלות" על כל המשתמע.

עשרות שוטרים מלוכסני עיניים העוטים על גופם סרבלים לבנים ומסכות פנים המותירות בקושי חרך לעיניים, נראו מבעד למסלול הנחיתה בתדרוך אחרון על הקרקע, לקראת פתיחת הדלתות ושחרורם המאולץ של מאות הנוסעים שזה עתה נחתו מישראל.

מיניבוסים ישנים עם חלונות אטומים שנכנסו בזה אחר זה למרחב ההמראות והנחיתות המאובטח, החלו לקלוט בזה אחר זה את מאות הנוסעים שסומנו באמצעות ברקוד אותו קיבלו מדיילי הקרקע חמורי הסבר שקיבלו את פניהם עם ירידתם את כבש המטוס. הסימון המסחרי המוכר ילווה אותם החל מרגע זה ואילך ויהפוך חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם, עד סיום הביקור במדינה.

אחרי בדיקת קפדנית של הניירת במטרה להוכיח שהנוסע אכן עבר בישראל את כל הבדיקות לפני העלייה למטוס, בהן בדיקות קורונה ואנטיגן, ואחר גם בדיקה נוספת ויסודית יותר בה מכניסים את המטוש מהאף עד המוח, כמו גם מטוש נוסף לעומק הגרון, בתוספת המתנה של שעתיים מורטות עצבים לכבודה שעוברת חיטוי רציני, החלו המיניבוסים האטומים לעשות את דרכם לעבר אחד מבתי המלון באזור. בשלושת השבועות הקרובים, צפוי המתחם הזה להפוך ביתם האחד והיחיד של באי הטיסה מישראל, בהתאם לחוקי הקורונה הנוקשים הנהוגים בסין.

הזעזוע העולמי שתפס בהפתעה את העולם כולו עם פרוץ מגפת הקורונה לפני למעלה משנתיים, הצמיח עם הזמן חרושת ארוכה של שמועות. בין השאר הערכות ודיווחים סותרים על האסון הכלכלי הכבד העומד להתרגש מתי שהוא בקרוב ולהכריע את העולם שעומד להשתנות. "מה שהיה כבר לא יהיה", פסקו בנחרצות מומחים לרפואה בעלי שם. "הכלכלה העולמית צפויה להיפגע קשות כתוצאה מהסגרים שמביא עמו הנגיף", התריעו כלכלנים ואנליסטים בעלי שם ובתוכם ראשי הבנק העולמי. אין צורך לרענן את הזיכרון יתר על המידה כדי להיזכר כיצד חווינו את חג הפסח רק לפני שנתיים.

בפרספקטיבה של פרק זמן זה וכיהודים שומרי תורה ומצוות, לא ניתן לשכוח את ההערכות הפסימיות שנשמעו מהיבואנים על מחסור חמור שצפויים לחוות במיוחד צרכני הכשרות בשלל מוצרי יסוד בסיסיים בשל סגירת השמים. "עשרות משגיחי כשרות שנתקעו בסין, אינם יכולים להגיע למקום עבודתם במפעלים הפרושים ברחבי הערים הגדולות כדי לפקח על מהלך העבודה ולאכוף את הוראות הכשרות בגלל הסגר", התריעו. מאוחר יותר כשהשמים בישראל ובמדינות נוספות החלו להיפתח בהדרגה, הייתה סין אחת המדינות האחרונות שהביעו נכונות לקלוט אזרחים זרים, מחשש להתפשטות מוטציות חדשות אל תוכה.

באותה תקופה, יש לזכור, אותם משגיחי כשרות שנותרו נצורים עם פרוץ הנגיף, מיהרו לעלות על המטוס הראשון ולחזור ארצה, כך שבמשך חודשים ארוכים, אלפי המפעלים בסין המייצאים בין השאר חומרי גלם ותמציות כשאת מארזיהם מעטרות חותמות הכשרות, נותרו ללא השגחה ופיקוח מינימליים.

הערכות פסימיות אלו על ה'רעב' הצפוי לפקוד את העולם התבדו באורח פלא בניגוד לכל התחזיות וההסברים ההגיוניים, ולא עמדו במבחן המציאות.

אכן, ידוע מקדמת דנא שיהודים בכל מצב תמיד ידעו להסתדר, אך עדיין השאלה נותרה מרחפת באוויר, כיצד בשעה שגופי הכשרות הגדולים 'נשארו בבית' - בישראל או באירופה, לאחר שנבצר מהם ובצדק, לשלוח משגיחים שיפקחו אונליין על המפעלים הגדולים, אחוזי הייצוא והייבוא שלהם כמעט ולא נפגעו? בידיו האמונות של מי, הפקידו גופי הכשרות שמוצריהם מוכנסים אחר כבוד לביתם של כל משפחה ממוצעת, את האחריות להדליק את הקיטור או לנקות את קווי הייצור ולהכשירם כראוי לקראת תחילתו של ייצור ליין חדש וכשר למהדרין?

כדי למצוא את התשובה לשאלה המנקרת הזו, אנו ישובים במרחב בטוח למדי, בלשכתו של האדמו"ר משאץ אשדוד, הרה"צ רבי דוד מוסקוביץ שליט"א, העומד מזה שנים ארוכות בראש מערכת הכשרות של בד"ץ שאץ S.K.S ומחבר הספר 'וכשר הדבר' בענייני כשרות, אשר ידיו רב לו בתחום הכשרות ובמיוחד בכל המתרחש במרחב הסיני הענק.

שלוש ויזות – שלושה בידודים

בישראל, כמו מדינות נוספות, הכריזו השבוע בחגיגיות על ביטול חובת עטיית המסכות במרחבים הסגורים. הקורונה, כך נראה, הולכת ונעשית זיכרון רחוק. לעומת זאת בסין הגדולה, ערי ענק עדיין נתונות גם בימים אלו תחת סגר הדוק וקפדני על כל המשתמע. בהיותה המדינה בעלת מספר התושבים הגבוה בעולם, כמו גם מרכז סחר עולמי אליו מגיעים מבקרים מכל רחבי הגלובוס, השיטה בה בחרה סין במסגרת המאבק בשלל המוטציות שממשיכות לגבות מחירים, היא סגר של שלושה שבועות לכל מי שנוחת בה ממדינה זרה.

"אין מדובר בסגר 'סלחני' כמו זה שהתרגלנו אליו כאן בישראל", פותח האדמו"ר משאץ ומסביר את מסירות הנפש הכרוכה בפיקוח והשגחה בצל מגבלות הקורונה. "סגר בסין משמעותו ניתוק מוחלט מבני אדם למשך שלושה שבועות, אפילו מהחדר אסור לך לצאת. לא מדובר במלונית ששוהיה יכולים להתנחם במפגשים מבעד לחומות. מדובר במלון של 3 כוכבים ואם תופסים אותך בטעות מחוץ מהחדר, חוץ מהקנס הכספי שמושת עליך, שלושת השבועות מתחילים להיספר מחדש החל מאותו רגע. אלו החוקים". מסביר הרב משאץ שבשנה האחרונה בלבד עבר את המסע הגלותי המפרך לא פחות משלוש פעמים.

"ברגע שאתה מוכנס לחדר, הדלת נטרקת מאחוריך, משל היית אסיר באחד מבתי הכלא השמורים ביותר. כדי לקבל אוכל כשר, יש להפעיל מסע שתדלנות חובק עולם, פעמיים ביום נכנס אדם עם סרבל לבן שמודד חום ופעמיים בשבוע עורכים לכולם בדיקת קורונה נוספת ומתישהו גם מניחים לך את האוכל בשקית על יד הדלת.

"בצל אי הוודאות של מערכות הכשרות בעידן הקורונה, זכיתי בסייעתא דשמיא לקבל בשנה האחרונה במהלך ביקוריי בסין הקשוחה, ויזה חד פעמית שהינה בעלת תוקף לשלושה חדשים בלבד – שלוש פעמים. אלא שגם קבלת הוויזה אינה פוטרת אותך מהזיכוך אותו נדרש כל 'זר' לעבור במדינה. ברוך השם שכיהודיים שומרי תורה ומצוות יש לנו כיצד להעביר את הזמן, אם באמצעות לימוד השיעורים היומיים וכיוצ"ב. באחת הפעמים אף הזמנתי מדפסת וכך לפחות יכולתי ליהנות ממבחר 'עלוני השבת' כדי למלא בהם את השעות הארוכות והשוממות.

"את השבוע הראשון", אומר הרבי משאץ, "עוד ניתן לעבור באמצעות התרעננות והחלפת כוח. את השבוע השני גם כן ניתן עוד איכשהו לצלוח, אבל השבוע השלישי, מה שלא תעשה, הופך את השהות בארץ הזרה לבלתי נסבלת. כשאדם מקבל עבודות שירות או נשלח לכלא לשבוע-שבועיים, כל העולם סביבו מתהפך. אני עברתי את התהליך הזה שלוש פעמים בחודשים ספורים בלבד".

אבל מה לא עושים למען הכשרות.

#תעשיית מאכערים

מסתבר כי העובדה שנוכחתם של משגיחי הכשרות הידלדלה עד חדלה להתקיים באזורי מפעלים רבים בשנגחאי וערים נוספות, הביאה לפריחתה של תעשיית 'מאכערים' בראשות אדם בעל חזות חרדית שהציע את עצמו בפני גופי הכשרות הגדולים ביותר כמי שיוכל למלא את החסר ולהיות ה'ידא אריכתא' שלהם בתקופה בה נבצר מהם לשלוח משגיח מהארץ בשל מגבלות התקופה, כל זאת במחיר 'סמלי' של לא פחות מ-1000$ ליום עבודה.

מבחינת חלק מגופי הכשרות הייתה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה. שהרי לא כל המפעלים הנתונים תחת השגחתם מרושתים במצלמות באמצעותן ניתן לעקוב אחר העבודה במפעל. ובכלל, בכל הקשור לבישול עכו"ם המצלמות לא ממש יכולות לסייע, ומבחינת אותו אדם? לסגור חמשה ימי עבודה עם עשרות אלפים ביד טבין ותקילין גם היא מהווה הזדמנות שלא ניתן לסרב לה.

אלא שעם הזמן התברר כי אותו יהודי לא רק היה מוכשר אלא גם יצירתי. הוא החל לגלגל את התעשייה כשהוא מן הסתם מלא כוונות טובות, אך בהמשך הדרך משגבר הביקוש הוא הצליח 'לסגור' עם עוד ועוד גופי כשרות על היותו 'משגיח צמוד' בכל יום עבודה. אלא שלאחר שנוכח שהוא קורס תחת הנטל ושבלתי אפשרי לעבוד בעבור אותה מערכת כשרות בשני מפעלים שונים בו זמנית, שכן יש להגיש דו"חות, או אז החל אותו אדם להעסיק תחתיו קבלני משנה שבחלק מהפעמים הם שהפכו להות ה'ידא אריכתא' שלו (ולא של גופי הכשרות אשר סמכו עליו).

העניין הוא שאותם 'שליחים' שהועסקו על ידו ונשלחו מעת לעת למפעלים על מנת להצית את ממרכות הקיטור המשמשות לבישול כדי לשמור על 'בישול ישראל' או על מנת להכשיר את קו הייצור, לא היו דווקא יהודים שומרי תורה ומצוות, שלא לומר שומרי שבת. אפילו אם חלקם כן מוגדרים כשומרי מצוות, הרי שהם מעולם לא התעסקו בכשרות. כך הפך הייטקיסט מישראל שעבר לגור בסין ממתכנת ל'רב' ונהג מונית ל'רב המכשיר'.

"אני חייב להדגיש שלא כל גופי הכשרות נענו לעצתו של אותו 'קבלן'", מבקש להבהיר הרבי משאץ שחולק עימנו את הסיפור המבהיל. "ישנם גופי כשרות בולטים שסירבו לסמוך על אותו קבלן והתאמצו לשלוח משגיח מטעמם גם בימים טרופים במחיר של מסירות נפש כפשוטו. בעניין הזה אני יכול לציין את אחד המשגיחים המיתולוגיים בסין, הרב יחיאל סגל, שעושה את עבודתו נאמנה וללא משוא פנים. הוא אינו עושה הנחות לאף מפעל, ומקפיד על קלה כבחמורה, ואתו עמו עוד מספר משגיחים. מפליא לציין את מומחה הכשרות הרב מרדכי יהושע טייכמן ממערכת הכשרות העולמית 'או. קיי.' שנושא בתואר 'שיאן המתבודדים' בסין, לאחר שישב שם חמישה מחזורים של שלושה שבועות. באחד המקרים לאחר שכבר יצא מהבידוד, התברר שבבית חב"ד שבו התפלל בשנחאי היה חולה מאומת והוא הוחזר שוב לבידוד של שלושה שבועות. אלו דוגמאות של מסירות נפש על הקפדה של קלה כבחמורה גם בשיא תקופת הקורונה.

"אך מאידך, ואני אומר זאת בכאב עצום, מערכות כשרות מוכרות מהגדולות והמקובלות ביותר נפלו וכן סמכו על אותו קבלן, עם כל ההשלכות הנגזרות מכך, כשהם ממשיכים ליפול קורבן גם היום".

ואולי מדובר בטעות? שכן כעבור זמן, לאחר שכמה ממערכות הכשרות שסמכו את ידן על אותו קבלן גילו חוסר התאמה בין שלל הדו"חות שהגיש, הרי שאלו הפסיקו לעבוד איתו. מצד שני, גם היום עדיין יש גופי כשרות 'מהדרין' מהנחשבים ביותר בתעשיית הכשרות בארץ ובעולם שממשיכים לעבוד עם אותו קבלן.

מה גילו המצלמות

"סיפורים מסמרי שיער הגיעו לאוזניי", מגולל האדמו"ר משאץ את תלאות הכשרות בתקופה האחרונה. "עולה כי מערך הכשרות בסין הפך לזירה מופקרת בה כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול. מה שהביא אותי לנצל את הניסיון רב השנים שלי מביקוריי התכופים בסין, כדי לעשות את ההשתדלות המקסימלית להציל כמה שיותר יהודים ממאכלות אסורות.

"סיפר לי אדם שעשה במפעל ייצור יחד עם אותו 'קבלן כשרות' שהיה אמון על הליך הייצור עבור אחד מגופי הכשרות המובילים והדומיננטיים ביותר. מדובר היה בהשגחה שכחלק מהפיקוח ה'צמוד' היה עליו להפעיל את מלאכת הבישול באמצעות הפעלת הקיטור. בהמשך הוא נחשף לדו"ח אותו מילא ומשהעיר לו כי שכח לכתוב כי הוא זה שהפעיל את הקיטור כדי לוודא כי מדובר בבישול ישראל, נענה אותו קבלן במבוכת מה, 'לא יודע, אני לא מתעסק בקיטור... אני מתעסק בדברים התכליתיים'...

"הבעיה עם אותו 'קבלן כשרות' התחדדה כשהתברר שחלק מה'משגיחים' שהעסיק תחתיו, אותם הגדרנו כ'קבלני משנה', לאו דווקא מנהלים אורח חיים חרדי כבשגרה וזאת בלשון המעטה. התברר, כי אותו אדם, כדי לעמוד בעומס המפעלים עליהם התחייב להשגיח, נוהג להכשיר יהודים מקומיים הרחוקים משמירת תורה ומצוות כרחוק תל אביב משנגחאי, כדי לקבוע על אסור מותר ועל טמא טהור.

"יש לי מפעל שמייצר ג'לטין מעורות של דגי מושט. כל אחד יודע שאם יש על הדג קשקשים הרי הוא כשר, במפעל הזה יש לנו בבד"ץ שאץ מצלמות 24 שעות ביממה כדי לוודא שלא מוחדרים למפעל דגים שאינם מסומנים ושמשתמשים אך ורק בדגים כשרים.

"אחד מגופי הכשרות היותר נחשבים שנדרש גם הוא להעניק הכשר במפעל, הודיע לבעל המפעל כי בכוונתם להציב במקום משגיח קבוע מטעמם מאחר ולדבריהם אין מקום לסמוך על מצלמות האבטחה המעבירות אונליין את ההתרחשויות במפעל וכי נדרש שם פיקוח הדוק יותר, כולל גם בשבתות. כאמור יש לנו מצלמות במפעל באמצעותן אנו עוקבים אחר הנעשה ומפקחים בזמן אמת על הנעשה, אך מעולם לא ראינו שם את המשגיח המדובר, בו בזמן שנטען על ידם כי ההשגחה שלהם מוקפדת.

"באחת הפעמים", מספר הרבי, "הגיע גוף כשרותי מסוים להכשיר קו ייצור באחד המפעלים המוכרים שזה עתה עשה את צעדיו הראשונים בעולמם של כשרות ופיקוח, זאת לאחר שמיודענו הקבלן סיים את מלאכת הפיקוח עבור אותה "כשרות מהודרת" ונחשבת (בכל כשרות מהדרין נהוגים 'חומרות' והדגשים בהתאם להנחיות הרבנים של אותו ארגון, ז.ו.). יצאת כת ראשונה והגיעה כת שניה, משגיח של גוף כשרותי נוסף נכנס להכשיר את קו הייצור לקראת ייצור קו חדש המיועד לכשרות נוספת על שלל חומרותיה והנהגותיה, אלא שמנהל המפעל הזדעק לעברו, "מה אתה עושה, ההוא שהיה כאן לפניך, לקח סמרטוט רטוב עם מים חמים, ניקה היטב וזהו. בדיקה קלה במצלמות איששה כי דברי המנהל צודקים".

"הרב המכשיר", הלא הוא האדמו"ר בכבודו ובעצמו, מפסיק לרגע משצף דיבורו ומתאנח בכבדות, ניכר כי הדברים הבאים אותם מבקש הוא להשמיע מדודים בפלס בבחינת 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן'.

"נשגב מבינתי להבין. הרי לאותו גוף 'כשרות מהדרין' פופולרי ומוכר שמצודתו פרושה מסוף העולם ועד סופו, אין בעיה תקציבית. הם מחזיקים מאחוריהם את המוניטין אולי הרב ביותר בעולמה של ההשגחה. עולה התמיהה אם כן מדוע בעידן סגרי הקורונה, הם לא מצאו לנכון לשלוח לפחות פעם אחת את אחד מבכירי הארגון רק כדי לעקוב מקרוב אחר ביצועיו של אותו קבלן. הם הרי קיבלו מסרים ש'עובדים עליהם'... הם חוששים כי הלה ייאלץ לשהות בבידוד שלושה שבועות? גם אני ישבתי בבידוד שלושה שבועות. האם אין זה מחיר השווה את השקט והרוגע הנפשי עבור גוף גדול וממוסד שמאכיל מיליוני פיות בשם אחת הכשרויות המהודרות ביותר שידע עם ישראל מאז ומתמיד? האם דווקא בדברים כאלו חוסכים כסף?

"אגב", מגלה הרבי, "לפי החישובים שערכתי, בזמנים הטובים של לפני הקורונה, כדי שכשרות המזון המיובא מסין תהיה ברמה כשרותית גבוהה ותכסה את כל קווי הייצור באלפי המפעלים שמבקשים חותמת כשרות, יש צורך בכ-60 משגיחי כשרות מכלל גופי הכשרות שישהו במדינה בו זמנית. בתקופת הקורונה זה לא היה, וזה מדבר בעד עצמו".

"אל תסמכו על מותגים!"

מסתבר, כי אם עד לא מזמן חשבתם שניתן לסמוך על 'מותגים' בעיניים עצומות, מעכשיו תחשבו שוב. "בדרשת שבת הגדול קראתי לציבור להפסיק לצרוך 'מותגי כשרות' ולהתחיל לחקור את העניין בעצמם, להתעניין ולדרוש בתכלית הכשרות כל מוצר לגופו של עניין. פעם היה נהוג לאכול 'כשרות' ואילו היום ציבור צרכני הכשרות הפך להיות שבוי של 'מותגים'. 'אני אוכל רק את ההכשר הזה, את ההכשר ההוא אני לא אוכל'. אני אומר - רכשת מוצר? תרים טלפון למשגיח, תספר לו מה רכשת ותתעניין אם זה בישול ישראל וכדו'. זו מסירות הנפש של ימינו עבור הכשרות".

הרבי נחרץ ביותר, "לסמל המהודר המופיע על גבי המארז אין כל קשר לשאלה האם המוצר כשר או לא. זה תלוי אך ורק במשגיח במפעל. לרבות מהכשרויות המתויגות כ'חלשות' יש משגיחים מצוינים ומאידך יש מכשרויות המהדרין הוותיקות בשוק, שחלק מהמשגיחים שלהם נחשבים 'חלשים' באכיפה, בביקורת ובביצוע המשימות המוטלות עליהם".

מנין לאדמו"ר שגופי כשרות המהדרין האמורים לא שלחו משגיחי כשרות ומפקחים בשנתיים האחרונות? סין היא הרי ענקית, אם לא ראית משמע אינו קיים?

"בימי השגרה", מסביר הרבי, "אולי היה מן ההיגיון בשאלה שאתה מעלה. בימים כאלו אכן יכול היה משגיח לשהות על אדמת סין, בשנגחאי, בייג'ין או בכל עיר אחרת המהווה מדינה בפני עצמה, כאשר לא מן ההכרח שייווצר עימו קשר. לעומת זאת בזמן הקורונה יכלו לנחות אך ורק בשנגחאי, כשהשהייה בבידוד הייתה מחויבת אך ורק בעיר זו. כיהודי שומר תורה ומצוות היה עליך להזמין אוכל כשר מהקהילה היהודית (גם אם אתה מביא איתך אוכל מהבית, אין זה מספיק לשלושה שבועות) ולכן הטריטוריה הייתה מאוד מוגבלת, סין הפכה לכפר גלובלי קטן, כך שאם אתה יהודי שומר תורה ומצוות, היית חייב להיפגש, לשמוע על עוד אנשים כמוך שנמצאים באזור, בבית הכנסת וכדומה".

הרבי מגלה את אחד מסודות המקצוע ליעילות, "אין סודות בכשרות, לא ניתן להתחבא ואין דבר שהוא לא 'מילתא דעבידא לגילויי', בפרט לאחר ששנגחאי הפכה לשכונה קטנה".

"ישנן כשרויות מהדרין מוכרות שהמוצרים שלהן נמצאים בכל בית בעולם, שהעלימו עין, נפלו או הוכשלו בקורונה בהתאם לתיאורים מסמרי השיער שהובאו מעל במה זו. אלפי ואולי רבבות יהודים שומרי תורה ומצוות אכלו 'שאלות'... אך עדיין, אחד מ'עשרת הדברות' שלהם היא חלילה לא לאשר תמציות של בד"ץ 'מתחרה' גם כאשר מדובר בכשרות מהודרת, אם זה בד"צ שאץ או גופי כשרות אחרים. מבחינתם עדיף להשתמש בתמציות ללא כשרות כלל או אולי כשרות חלשה ובלבד שלא מכזו המושגחת בידי גוף מתחרה.

"ישנו גוף כשרות מוכר בצפון אמריקה שגם נוהג כך, אך אותם אני עוד יכול להבין. יש להם מערך כשרות שלם על מוצרים כגון אלו וניתן להניח שהם אוסרים את של אחרים כדי לא להפסיד את החלק שלהם, אבל כשרויות מהדרין או גופי כשרות אחרים שאין להם עניין בכל זה, ומעדיפים לסמוך על כשרות 'רבנות', אך לא על מי שביקר בסין במהלך הקורונה מספר פעמים במסירות נפש, זה כבר דבר בלתי נתפס.

"אגב, במהלך תקופת הקורונה, החזיק אותו גוף אמריקאי משגיח כשרות מקומי, גר צדק שאינו יודע להגות מפיו אף מילה בלשון הקודש, והוא ובנו היו המשגיחים העיקריים של ארגון הכשרות הפופולרי והמוכר בעיקר בצפון אמריקה. בו בזמן שלמשגיח הקבוע שלהם שמכיר את העבודה, יהודי מבוגר יקר וירא שמים המתגורר בטלזסטון עימו הייתי נפגש בסין בכל שבת וכאשר אנו משוחחים בדברי תורה, ורצה כמה פעמים לצאת לסין בשנתיים האחרונות, נאמר להישאר בבית וש'מסתדרים'.

"במקרה אחר, גוף כשרות המזוהה עם אותו ארגון עולמי החזיק אמנם 'מפקח' כשרות, אדם שעבד עד הקורונה בחנויות, בעוד שהמשגיחים הקבועים שלהם שברובם יהודים יר"ש בכלל לא ביקרו במדינה כבר מעל שנתיים...".

נורה אדומה בוהקת

כשהאדמו"ר משאץ עלה על המטוס הראשון לשנגחאי מיד עם פתיחת השמים בסין, הוא לא העלה בדעתו עד כמה מערכת הכשרות בסין הפכה מופקרת וחסרת פיקוח. השמועות והדיווחים ההזויים שעלו על שולחנו כמומחה בעל שם עולמי לכשרות הדהימו אותו, אך הוא החליט להמתין עד שיראה במו עיניו את המתרחש.

"לא העליתי בדעתי בפעם הראשונה שהגעתי לסין של עידן הקורונה כי אני אהיה הרב המכשיר היחיד מכל גופי הכשרות שינצל את העובדה שהשמים נפתחו וימהר לבקר במקום", הוא אומר. "העובדה שאנשים ראו אותי מסייר במפעלים הביאה לכך שהפכתי כתובת עבור יבואנים רבים שכן היה אכפת להם לנוכח האדישות שגילו גופי כשרות מסוימים, מה שכאמור הביא להמשך הביקורים התכופים שלי שם חרף המחיר הכבד שאני נדרש לשלם בכל ביקור.

"כשרות היא אמנם 'ביזנס', אבל בכאב אני אומר שבעידן הקורונה היו מי שהפכו את המקצוע ל'רוכלות'. היה זה עוד יום של שגרה במהלך שהותי בסין בחודשים האחרונים, הטלפון שלי מהבהב ועל הצג אני רואה ידיד משכבר הימים הרב זלפריינד שליט"א, מהרבנים החשובים של בד"ץ 'מחזיקי הדת', שמבקש כמו רבים נוספים להיעזר בקשרים שלי ולברר אודות אדם מסוים המתגורר בעיר פלונית אם הוא שומר שבת. עניתי לו שאבדוק לא לפני שחלקתי עמו את הערכתי לפיה, מניסיוני רב השנים באזור זה, אם אותו אדם היה נמנה על אנשי הקהילה היהודית והיה מבקר בבית הכנסת מדי פעם, השם שלו היה צריך לצלצל באוזניי. מאחר ששמעו מגיע לאוזניי בפעם הראשונה, משהו לא מריח לי אבל אני מבטיח לבדוק ולחזור עם תשובה בהקדם.

"מתברר כי אותו אדם הוא בכלל הייטקיסט חילוני שבימי הקורונה, כמו רבים אחרים, איבד את פרנסתו. מאחר שכך, אחד היהודים באזור עשה לו 'הסבת מקצוע' ל'רב'. בירור מעמיק יותר גילה כי הוא אינו שומר שבת ואף נוסע במונית במהלכה. בדבר שמירת הכשרות והמאכלים לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה. כשהמידע היה בידי עדכנתי את הרב זלפריינד בנתונים והוא הודה לי על כך מאוד.

"כעבור ימים אחדים אני מקבל טלפון מהיבואן שמציג את עצמו מעברו השני של הקו וזה מתחיל להרעים בקולו, 'אתה אמרת שפלוני נוסע עם מונית בשבת?' כמובן שלא התבלבלתי, והעמדתי אותו על מקומו".

הרבי יודע על מערכת כשרות כלשהי שהשתמשה בשירותיו של אותו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות?

"בוודאות כן. לא רק כי הלה בעצמו הודה בפני כמשיח לפי תומו (שכן מתשובתו אני עלול לחשוב שהוא מנסה להתהדר לכאורה בנוצות לא לו וגם כי 'אין אדם משים עצמו צדיק...') אבל בבירור מעמיק ויסודי אני יודע על אחת מכשרויות המהדרין הנחשבות שהשתמשו בשירותיו וסמכו ידיהם עליו. הזוי בכל קנה מידה.

"ככלל", דופק הרבי על השולחן וקובע בנחרצות. "לאדם שומר תורה ומצוות אין מה לחפש בסין. אם אתה נמצא בשליחות, או שיש לך בית כנסת או קהילה, זה משהו אחר, אבל גם אז נדרשים אותם אנשים לשלם מחירים אם בחינוך או בדברים אחרים וד"ל. אבל נניח שהם מגדירים את עצמם כמי שמוסרים נפשם לאידישקייט, כמה כאלה יש? להכניס את עצמך לניסיון מעיקרא? כשאומרים לך שפלוני שהוא אדם נורמטיבי מהשורה מתגורר בסין אתה מבין שהאידישקייט שלו עומדת על כרעי תרנגולת".

"כשאומרים לך שיהודי חרדי מתגורר בסין זה אמור להדליק לא רק נורה אדומה אלא נורה אדומה וכחולה ביחד. ננסה לרגע לפרוט ולהבין את המשמעות של יהודי חרדי שומר תורה ומצוות וירא שמים המקפיד על קלה כבחמורה שמתגורר בסין... יש לו אישה? ילדים? מהיכן הוא צורך את המזון הכשר שבשגרה? מניינים? מקווה טהרה? אחריות לחינוך הילדים? אני, אחרי ששה שבועות כבר כמעט גוועתי ברעב...

לפיכך אני תמיד אומר למשגיחים שלי, 'אני לא מתערב בחייכם, אבל מפציר שכל עוד אתם עובדים אצלי, שיהיה לכם לפחות שיעור קבוע בדף-היומי'. ככה אתה יודע שאם הוא בנכר והוא תקוע באיזה מקום נידח ואין לו מה לעשות, הוא יישב עם דף גמרא ויעסוק בתורה הממלאת את הראש והלב".

כוחו של הניסיון

שאלה שמנקרת במוחי. מדוע שאדם מן השורה שאינו מכיר ורגיל בעבודה יעדיף לצרוך כשרות של 'בד"ץ שאץ' על פני כשרויות מוכרות ולאו דווקא ממותגות?

"ראשית", אומר הרבי, "אומר לך מה שאני עונה לכל אחד: אל תסמכו על 'מותגי' כשרות למיניהם ובתוכם גם 'בד"ץ שאץ'. אני תמיד ממליץ לצרכני כשרות המהדרין לא להסס, ולהרים טלפון, לברר על כל מוצר שיש להם שאלה, ואם מתנוססת עליהם חותמת הכשרות המהודרת שלנו - יותר מנשמח לענות בסבלנות ובבהירות על כל שאלה.

"ולעצם העניין אני מניח ששאלתך מכוונת בעיקר כלפי בעלי המפעלים איתם אנחנו עובדים בחו"ל ואענה לך תשובה. אך לפני כן אני מרגיש צורך להקדים ולציין שתעשיית הכשרות בימינו הפכה לתחרותית כמעט כמו כל עסק אחר. גופי הכשרות מתחרים זה בזה, וכש'נלחמים' על מפעלים, הפועל היוצא הוא מאבק עיקש ורווי תככים שכרוך בהפצת שקרים ולשון הרע וכל זה במקרה הטוב.

"מערכת הכשרות שלנו שפרצה אל התודעה לפני עשרים שנה נאלצת להתמודד עם הסיטואציה שהצגתי יום יום ושעה שעה. לא פעם חשבתי לעצמי שאדם אחר במקום שלי כבר מזמן היה מרים ידיים אבל כפי שאמרתי פעם לאחד המשגיחים שלנו, על כל מפעל ש'הם' לוקחים לנו, הקב"ה שולח לנו כנגד עוד שניים ושלושה מפעלים. ולרוב המפעלים בסוף לא נותנים כשרות בגלל שזה לא עומד בסטנדרטים שלנו, גם אם הדבר משתלם כספית.

"ולעצם שאלתך, ברגע שאתה נותן שירות, מגלה בקיאות ואנשים רואים שאתה אדם רציני שמכוון לאמיתה של כשרות, לא הולך סחור סחור, לא נוטה להתפשר ולעגל פינות וכן יודע לעמוד בלחצים, זה הוא כלי הקיבול כדי שתשרה השכינה ובעקבותיה אף תלווה אותך הסייעתא דשמיא".

במהלך השיחה, מבקש הרבי לחלוק תובנה כבעל ניסיון וכמי שנהירין לו שבילי דבייג'ין כשבילי דרובע ח' באשדוד לציין עובדה עמה נתקלים גופי הכשרות במהלך עבודתם: "לפעמים יותר קשה להעניק כשרות ליהודי שומר תורה ומצוות מלתת כשרות לאדם חילוני או גוי (אצל הסינים זה 'תורה' אחרת), שכן הלה בא ואומר לך "כבוד הרב, אני לא מבין בזה, תעשה מה שאתה מבין וזהו". לעומתו מגיע היהודי ומתחיל להתפלפל איתך, זה בטל בשישים וכו' וכו' ופוסק בעצמו.

אצל הסינים שעמם אני כבר עובד עשרים שנה וכבר למדתי להכיר את התרבות שלהם, אני חייב להעיד שאין נסיעה או ביקור שלי במפעלים שהם לא מצליחים להפתיע אותי, עם כל הידע, השפה והניסיון שאני מביא עמי.

עם זאת, רוב הפעמים מדובר באי הבנה. בביקורי באחד המפעלים אני רואה לפתע קונטיינר עליו רשום באנגלית 'יין', אני תוהה מה הקשר ליין, בירור קצר העלה שמדובר באלכוהול ואחד העובדים סימן זאת בטעות כ'יין'. לכן לרוב כשמדובר במשגיח שהינו חסר ניסיון, מקרים מעין עלו עלולים לעורר התנגשויות ודרמות מיותרות".

המחסור שלא היה

אני מבקש לחזור לנושא בו פתחנו - הקורונה בסין וההתמודדות של גופי הכשרות, לחדד שוב את הנושא ולהבין לעומק את נקודת התורפה.

במבט לאחור, השוק המקומי בישראל נאלץ לבסוף להתמודד עם המחסור הצפוי במוצרי ייבוא מסין?

"עם פרוץ הקורונה ולפי הספר, אכן היה אמור להיות מורגש מחסור חמור בכל מוצרי הייצור, מה שלא התרחש בפועל. אז כיצד התברכנו בכזה שפע דווקא לעת הזאת? התשובה פשוטה בתכלית, משום שלא עשו את מה שצריך לעשות ובמילים אחרות, משום שהמפעלים והיבואנים המשיכו לייצר גם ללא משגיחים. טכנית, הרי לא ייתכן שקרה משהו אחר. בשביל זה לא צריך אותי. כל בר-דעת יוכל להגיע למשוואה הזאת בכוחות עצמו", אומר הרבי.

"נלך לקולא... נגיד שבכל סין יש רק 6000 מפעלים שעובדים עם מערכות כשרות (המספרים גבוהים בהרבה), נחלק את זה ל-200 ימי עבודה בסין בשנה (מתוך 365 מתוכם נוריד שבתות וחגים ולהבדיל את ה'חגאות' שלהם וכו'), הרי לנו 30 משגיחי כשרות שצריכים לשהות בו זמנית על אדמת סין רק בימים של שגרה, כדי לספק את הביקוש ולכסות את כלל המפעלים, כמובן זאת בתנאי שכל יום אתה מבקר במפעל אחר.

מעבר לזה, יש לנו את מפעלי הייצור בהם לא ניתן להסתפק בביקור אחת למספר חודשים אלא נדרש בהם פיקוח ומעקב קבוע וצמוד בשל ייצור תמציות רגישות כגון ג'לטין שבהם נדרש לשהות משגיח קבוע לכל אורך קוו הייצור. בשורה התחתונה, כדי 'לכסות' את כל מערך הכשרות בסין של כלל גופי הכשרות נדרשים לשהות בסין בעת ובעונה אחת מינימום 60 משגיחים באופן שוטף.

זאת מבלי לתכלל את הייצורים המיוחדים כגון טונה וסוכריות, הדורשים תוספת תגבור משמעותית של עוד כ-20 משגיחים לפחות ליום, כשברור כאור השמש לכל מי שעוסק בתחום, שבשנתיים האחרונות לא שהו על אדמת סין בעת ובעונה אחת לא 50 משגיחים, לא 30 וגם לא עשרה. בעוד שה'טרמפיסטים' שכן עלו על הכביש באותה עת, כבר הבנו שהם אינם יהודים יראים ושלמים וברור שלא היינו מוכנים להתארח בביתם ולברך 'שהכל'.

"אני יושב ומתכלל את המספרים, ומהרהר לעצמי שבשנתיים האחרונות בהן שלטה הקורונה בעולם, ככל שגוף הכשרות מהדרין גדול ומוכר ככל שיהיה, שולט על נתח שוק מפעלים גדול יותר, כך הסיכוי שיהודים יראים ושלמים שסומכים כבשגרה על החותמת המהודרת שלהם נפלו קורבן לעוקץ - גדול יותר.

"לפני חודשים אחדים", מספר הרבי, "פגשתי יהודי אירופאי מקומי שמתגורר בסין זה 20 שנה. הלה פנה אלי בבקשה שאעסיק אותו במערך הכשרות של S.K.S. כמשגיח. הלה איננו שומר תומ"צ, ואומרים שעד לא מכבר היה נשוי לגויה, אבל התגרש והתחיל להתחזק. אמרתי לו שדבר ראשון ובסיסי שעליו לעשות כדי לרכוש אמון הוא להתחיל לחבוש כיפה, ואז שאלתי בעדינות אם יש לו ניסיון והוא משיב על אתר 'כן, כבר השתמשו בי...'. לשאלתי איזה ניסיון הוא רכש הוא משיב להפתעתי כי הוא נשלח להכשיר מפעל. איזה קיטור היה לך שם? שאלתי. 'אני לא יודע מה זה', הוא ענה בכנות. אז על מה הסתכלת? ניסיתי להבין, והלה משיב לי בעיניים בוהות, 'היה מאוד נקי, היה מאוד נקי'.

"לא הכל ניתן להכשיר באמצעות 'זום'", קובע הרבי כאילו קורא את מחשבותיי ומקדים תשובה לשאלה, "בישול ישראל ניתן לעשות באמצעות זום? להכשיר קוו ייצור?".

משבר האמון

"ה'ברוך' הגדול יהיה לאחר שהעולם יחזור להתנהל כבשגרה", אומר הרבי. לדבריו, "כבר עכשיו בעלי מפעלים רבים למדו כי ניתן להתנהל גם ללא משגיח צמוד. ככל שהסיפור הנוכחי יתארך כך יהיה בהמשך יותר קשה לגופי הכשרות לחזור לסדרי ההשגחה מימי טרום הקורונה, אם מבחינת יחסי הגומלין עם בעלי המפעלים שידעו תמיד שלא שואלים שאלות ואם הם רוצים כשרות שמבחינתם מהווה כדאיות כלכלית, עליהם לנשוך שפתיים ולקבל בהכנעה את כל מה שמונחת עליהם מגבוה, ואם מבחינת ההסתכלות שלהם על כל ה'עסק'. הם למדו שאפשר לשאול שאלות ולא תמיד לקבל תשובות ושזה 'יעבור'. 'אם היה לך טוב עד עכשיו, זה כשר או לא כשר? מה השתנה?' שואלים בעלי המפעלים הערלים. אז כל עוד שהקורונה השתוללה, היה על מי 'להפיל' את האשמה, אבל העולם כבר מתנתק בהדרגה מהקורונה וכבר ניתן לנהל טיסות סדירות למדינה, אז מה עכשיו?

"הבעיה הגדולה היא, שהמצב הנוכחי נוח ומתאים לכל הצדדים. המפעלים משלמים כאילו שיש משגיח, גופי הכשרות עצמם חוסכים בעלויות של שליחת משגיח, הרווח הוא בהתאם וכולם יוצאים מורווחים. לבעלי המפעלים יש שקט על הראש, וגופי הכשרות מבחינתם ירד להם העול של לשלוח משגיח לנכר, לדאוג לשלומו ורווחתו. והיבואן בכלל חוגג ללא פיקוח. והרי נוכחות המשגיח במקום איננה רק בשביל מה שעיניו רואות, חלק מהתפקיד זה גם להפעיל את חוש הריח..."

השיחה התארכה, השעון בלשכה בבית הכנסת שברחוב יהודה הנשיא באשדוד מצביע על אחר חצות הלילה. "אשתף אותך במקרה שאירע לי ואני חושב שיהיה זה אקורד סיום ראוי לשיחה", אומר לי הרבי.

"באחד מביקוריי בסין ביקרתי במפעל לייצור אבקות צמחים. הם ביקשו כשרות על תוסף מזון מסוים, על פניו לא אמורה להיות בעיה, אך לכל אורך השהות לא יכולתי להתעלם מריח מוזר של דגים שריחף באוויר. אני מתעניין אצל מלוויי אך הם נחושים שאין כאן במפעל דגים כלל וכלל. הרי מדובר במפעל לצמחים בלבד.

למעשה אין כל היגיון להתחיל לטעון מולם, שכן הם מכירים את המפעל טוב יותר ממני, ואם הם רוצים להעלים או להבריח הם כבר ידאגו 'לסובב' אותי. אני שומר את החשש לעצמי ומשים עצמי כאילו שכחתי את הריח המוזר, וכך לכל אורך הסיור אני משתדל לפתוח כל דלת ודלת שנקרית בדרכי ומבקש להבין למה המקום נועד וכו'. עד שפתחתי את אחת הדלתות וראיתי עובדי ייצור שמייצרים אבקות משרימפסים (שרץ המים).

"אמרתי לבעל המפעל, עזוב עכשיו כשרות, יש אנשים שידועים כמי שאלרגיים לבעל חיים הזה, פעם אחת עלול בטעות להתנדף באוויר גבישי אבקה מהמטחנה ולהתערבב באותן אבקות צמחים ואם מישהו ישלם על כך בבריאותו אתה עלול להסתכן מול משרד הבריאות".

אוטוריטה בנושאי כשרות

האדמו"ר משאץ אשדוד עומד בראש מערכת הכשרות אותה הקים - בד"ץ שאץ S.K.S, ומוכר כאוטוריטה בענייני כשרות זה למעלה משני עשורים, עוד מעת בה כיהן כראש צוות המפקחים של בד"ץ 'מחזיקי הדת' של חסידי בעלזא. במשך שנים רבות נשלח האדמו"ר הרה"צ רבי דוד מוסקוביץ שליט"א, אז אברך צעיר, למדינות הים הרחוקות ובהן סין, כדי לעמוד מקרוב ולפקח על המפעלים שייצאו מוצרים כשרים, הניסיון הרב שצבר, ההכרות עם השטח, הבנת המנטליות הסינית והשפה המנדרינית ועל כולן הסיעתא דשמיא שליוותה אותו בעבודת הקודש, הקנו לו אחיזה רחבה בעולם המעשה של ענף הכשרות.

אך לא רבים יודעים כי הכל התחיל בגיל 6 כשיצר הסקרנות והרצון ללמוד ולדעת דברים חדשים אותם כנראה ירש מאביו האדמו"ר משאץ מעליץ זצ"ל. "לא פעם", הוא מספר ממרחק השנים, "התלוויתי לאבי זצוק"ל במהלך ביקורים שערך במשחטה או במפעלים, מכיוון שביקש ללמוד את התעשייה ולראות מקרוב את מלאכת הקודש ואת העבודה שכרוכה הייתה בה מסירות נפש, אבי שמאוד חיבבני ביקש גם לאלפני בינה ונהג לשאול אותי בסיום כל ביקור מה ראיתי ומה הבנתי וכו'.

"במבט לאחור, אני מעריך שבאותם ימים נזרעו הזרעים שכעבור עשור ומחצה, לאחר חתונתי, ינבטו ויעשו פירות כשאך טבעי היה עבורי לעשות למחייתי באמצעות עבודת קודש זו של ההשגחה. העובדה שלמדתי בישיבות בארצות הברית העניקה לי יתרון בידיעת השפה האנגלית שבהמשך הדרך עזרה לי להתקדם וללמוד דברים תוך כדי עבודה".

את דרכו אל צמרת ענף הכשרות עשה הרבי משאץ מלמטה, כשהוא לא פוסח על אף אחד מענפי הכשרות. זה התחיל ממשמרת לילה של השגחה במאפייה עד לשעות הבוקר המוקדמות, בהמשך החל לעבוד כמשגיח תרומות ומעשרות בשוק מחנה יהודה, משם עשה הסבה למנקר בענף הבשר, בהמשך מונה למפקח אזור המרכז של בד"ץ 'מחזיקי הדת' של בעלזא.

"אבי זצ"ל ציווה אותי לפני מותו לאמור, בכל תחום אליו אתה פונה, תיכנס במלוא המרץ, באופן יסודי עם כל ה'ברען' ואכן כך היה, כשנשלחתי למפעל לייצור תמציות, ביקשתי על הדרך ללמוד את ה'תוספות' של התהליך, מעבר להנחיות הכלליות והמוקפדות של גוף הכשרות עליו הייתי אמון, כך היה כשמוניתי לפקח על כשרות בבתי מלון, למדתי ביסודיות את ה'חולשות' העלולות לצוץ במקומות כגון אלו הדרושים שמירה מעולה וכך בכל תחום אליו הגעתי".

כיום מתפעל מערכת הכשרות 'בד"ץ שאץ' או בשמו הגלובלי 'S.K.S.' משרד בסין ובעוד מקומות בעולם במזרח ובמערב ועשרות משגיחי כשרות הפזורים במפעלים על פני שורת מדינות במזרח ובמערב.

"את הניסיון בכשרות צברתי בשנים בהן ביקרתי בסין, כשעוד לא העלתה בדעתה להפוך למדינה מתקדמת ומתפתחת. כשזו רק החלה לצעוד לכיוון התעשייה והייצוא, הבנתי שביקוריי התכופים שם וההכרות עם המקומיים והתרבות מעניקים לי את הניסיון והכלים הנדרשים כדי לעמוד בראש מערכת כשרות מוקפדת משל עצמה שתדע לנטר ולנווט במים הסואנים של הצ'ינגדאו".

 הכתבה פורסמה הבוקר בעיתון 'בקהילה'