קיבל הכל על מגש של כסף, אך רצה עוד // ממתק לשבת פרשת בלק

מבוא

משחר ילדותו תאב התינוק לאוכל שמשתנה לפי קצב גידולו, עם השנים תאוות האוכל משתדרגת לאוכל משובח יותר(עדיין נמצא בשלב הדומם).

אט אט האדם עובר למרוץ אחר הכסף, ולשם מילוי שאיפותיו, מוכן הוא לוותר על תאוות האכילה ובלבד שיספיק להעשיר עוד(ובכך עובר לשלב הצומח).

אין הכוונה שזנח הוא את תאוות האכילה, אך מוכן להסתפק במועט ובלבד שיעפיל בתאוות הממון.

כאשר חש האדם שובע מבחינה ממונית (למרות שיש לו מאה - רוצה מאתיים)

חפץ הוא להשתדרג לתאוות הכבוד, (ובכך עובר לשלב החי),

ובעוד שבממון יכול ל"סלוח" לעשירים ממנו, ובלבד שימצא ברשימת העשירון העליון, הרי שבכבוד הוא ידרוש את המקסימום, ונפשו לא תמלא, גם אם אחד בלבד לא יכרע ולא ישתחווה לגחמותיו  (עיין ערך המן),

אך דא עקא, והכבוד {בשונה מן הממון שנמצא תחת ידו , ועושה בו ככל העולה על רוחו}  בנוי על תלות בחסדם של אחרים,

בהחלט מאתגר,

ולשם כך הוא מוכן בעבורה אף  להוזיל מכספו ובלבד שהכול יכירו ב"ערכו הרם".

אלא שכאמור , גם בהגיעו לשלב תאוות הכבוד, אינו זונח את תאוותיו הוותיקות, באשר הינן חלק מדפוסי התנהגותו.

             ההוכחה לכוחות אלו בפרשה

בלק שהכיר היטב את תאוותיו של האדם, עוטף את הפנייה לקלל את עם ישראל - במשלחת שרים מכובדת  לבלעם,(הולך ישר לתאוות הכבוד),

כאשר בלעם משיב בשלילה,

מסיק בלק, שכנראה רמת תאוות הכבוד של בלעם גבוהה יותר, ולכן שולח אליו דרג הכי גבוה שיש,

פה כבר בלעם הגיע לפסגת הכבוד, ואו אז משיב לו: גם אם בלק יתן לי מלוא ביתו כסף וזהב - לא אוכל לעבור את פי השם

מדוע הוא חוזר לתאוות הכסף שהיא פחותה מהכבוד?

לאור האמור זה מתיישב, האדם לא זנח את תאוות הכסף, וברגע שהגיע לפסגת הכבוד, שוב מחפש למלא את מה שאינו בר השגה,  ובמקרה שלו זה בית מלא כסף וזהב, שמעולם לא דובר איתו.

ובכך נאלץ להודות שאלו  שאיפותיו, אבל מה לעשות שקיבל סירוב שמימי.

הבורא המכיר את יצוריו ויודע יצרם, מתחשב באיש שהגיע למבוי סתום ועומד להתפלץ מהמבוכה וחוסר ההסבר מדוע אינו בא,

ומזמן לו מוצא של כבוד, לך "איתם"(ולא עימם)

אבל בפועל תעשה מה שאני אומר לך,

אך האיש התאוותן, לא מצליח להתנתק והולך "עימם"

ולכן אלוקים כועס עליו.

כך נראה נביא שקיבל הכול על מגש של כסף, ולא עשה עם עצמו עבודה,

אין פלא שבהמשך , קיבל מסרים מאתונו ועדיין חיפש אשמים,

כי התאוותן הולך בעיוורון מוחלט אחר שאיפותיו...

אילו רק היה עושה עבודה אמתית עם עצמו, היה מעפיל לדרגת "המבקש חכמה" שזו הדרגה הגבוהה, של אדם שידע לבוז  לתאוות הנ"ל, ומוכן לוותר עליהם ובלבד שיזכה לחכמה האמתית.

יסודות אלו, יש להטמיע כבר מגיל צעיר , מה העיקר ומה רק הכרח,

והדוגמה האישית היא בהחלט המודל ואחד ההסברים לדור הבא.

 שבת שלום ומבורך