ההיסטוריה וההיסטריה: ממתק לשבת פרשת יתרו

הוא היה נער סקרן שאהב לחקור כל דבר, להכיר ולהעמיק עד כדי מוכנות לקחת על עצמו מסלול חיים מאתגר ומחייב,

ההחלטה הבשילה בליבו פנימה וקם וקיבל החלטה.

חבריו לספסל הלימודים, החלו לעכל את התמורות שחלו בו, היו שחשבו שאוטוטו זה יעבור,

והיו שבסתר ליבם קינאו בהתחדשות המאפילה על מקום הנוחות שלהם.

היו שזכרו לו התנהגויות שליליות מהעבר ואף רמזו לו על כך. היו דווקא שהתחברו לדמות החדשה, ואף שיבחוהו על כך.

ויהי היום והוא עובר ליד קבוצת נערים/חברים לשעבר...

בעודו נקרע כיצד ינהג כלפיהם, שמא יתעלם שהרי הוא עדיין עסוק במילוי עצמי, ואין לו את כוחות הנפש לעמוד איתן מול אלו שהכירו אותו היטב במעשה הקונדס הייחודיים שלו! או שמא יפנה אליהם במבט מכיל?

העלה תפילה חרישית שלא יעבור אחד החברים  שהקרין כלפיו תחושת בוז וחוסר אימון על השינוי שעושה. אך למזלו הופיע דווקא זה שכן מכבד את השינוי שעשה, ואף החמיא לו בעבר. הוא האט את צעדיו קמעא, מתוך תקווה שהלה יפתור לו את ספקו,

: "ופתאום שומע את המשפט הבא: נו, אתה רואה מהיכן ניצלת? תראה איפוא הם, ואיפוא אתה?

והחל לפרט לו כיצד הללו היום מסובכים עם החוק...

אין ספק שהלה התכוון לגמרי לעודדו ולחזקו בדרך שבחר,

אך אותו נער, חש שמחה מהולה בעצב, כי אמנם זכה לעלות במסילה העולה. אבל הוא עדיין חווה את המקום שהוא היה, עדיין לא התנתק מהם רגשית.

לפני רגע הוא חיפש את המילים איך הוא מתחבר אליהם בגובה העיניים בלי להתנשא, לנסות להכיל, הוא חווה מה זה אי הכלה מצד כמה מחבריו למרות שבחר במסלול החיובי. אבל לא עלו לו המילים.

הוא נותר מבולבל,

 ומי שדווקא קיבל אותו ללא תנאי, היו החברים מהעבר, שכיבדו והעריכו את השינוי שעשה. 

הורה/מחנך יקר/חבר לספסל הלימודים,

סיפור זה יכול גם להסתיים בהחלטה שגוייה לחדול, ולסגת לאלו שמקבלים אותך ללא תנאי.

בפרשת השבוע יתרו עשה את הדרך לעם ישראל מתוך חקר של האירועים שעברו, שמיעה עד כדי הפנמה הכוללת מחיר של מעבר והתחברות לעם , ידע להודות על כל הטובה, הנהגה המעידה על עין טובה, וראייה חיובית, עד כדי שמשה רבינו ע"ה מזמינו לבוא עם עם ישראל ומכתירו בתואר "והיית לנו לעיניים" 

 אך כאשר הוא שומע את שעבר על המצרים העם בו כיהן כיועץ, הגיב ב- ויחד יתרו לפירוש אחד: שמח, לפירוש שני: נעשה בשרו חידודין חידודין.

 גם כאשר באים לעודד, יש לשקול את הנוסח, שיש בדרך שבחר, לדבר על הטובה, ולא להשתמש בהצגת החלק השלילי של הדרך ממנה הגיע.

תאמינו שהוא יודע היטב כמה היא שלילית,

זכרו ! הידיעה היא שכלית, ואילו הרגש הרבה יותר דומיננטי ומגיב מהר. 

שבת שלום ומבורך