האם השכולה התייפחה בהלוויה: "איפה את, עמית שלי"
המונים הגיעו ללוות בדרכה האחרונה את עמית בוסקילה הי"ד שנרצחה בשמחת תורה וגופתה הוחזקה במנהרות החמאס. "אמא, שמעון, אבא ואני, נזכור אותך תמיד כמו שהיית, את האושר, האור שלך, את הנתינה שלך, את האור שלך ואת זה שתמיד היית קורנת"
בבית העלמין בקרית גת מובאת למנוחות עמית בוסקילה השם יקום דמה, שגופתה הושבה לישראל ביום שישי האחרון במבצע צבאי משותף לשב"כ וצה"ל.
עד ליום שישי איש לא ידע מה עלה בגורלה של עמית, ואלפים התפללו להשבתה בשלום. ביום שישי כל התקוות התנפצו לרסיסים. כוחות צה"ל החזירו את גופתה של עמית ועוד שלושה חטופים, לקבר ישראל.
האח סיאל ספד לאחותו עמית: "רק אני יודע כמה, כל חייך היית נאהבת, היה לך חוזק פנימי, לא רוצה להיכנע אף פעם, עם חוזק פנימי אדיר".
"אחותי הקטנה, המיטה שלך בבית ריקה, המראה בבית כבר מזמן לא ראתה את הפנים שלך, הסירים לא הרגישו את חום ידיך, מי ימלא את הבית באושר ושמחה, נהרגת בשל היותך יהודיה גאה, מילותייך האחרונות, היו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'.
"אנחנו נמשיך את הדרך שלך, האמונה באלוקים והאמונה בצדקת הדרך, היום אחותי אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה, אל סבא וסבתא שכל כך אהבת.
"אמא, שמעון, אבא ואני, נזכור אותך תמיד כמו שהיית, את האושר, האור שלך, את הנתינה שלך, את האור שלך ואת זה שתמיד היית קורנת".
אני רוצה לומר לך אחותי, שאת לי יום, את הכל, את לי לילה, מבטיח שמהיום ועד הנצח, אזכור אותך תמיד, ברוך דיין האמת".
אילנה האמא ספדה בקול בוכים: "אני קוראת לך עמית, עמית, איפה את עמית? עמית שלי? חשבתי שהסוף יהיה אחרת, התפללתי, קיוותי שהסוף יהיה אחרת, לאחר 8 חודשים של יסוריים קשים, התפללתי לבורא עולם בתחנונים".
"אני אמא אילנה זכיתי בך, עמית אסתר שלי, זכיתי בך. היית ילדה שהיא זן נדיר, עם שמחת חיים, כולן חלמו להיות כמוך, את סמל לחיים, אישה צדיקה אמיתית, ה' לקח אותך לתמיד, אנו לא נוותר לבני העוולה הזו שאני לא אוותר והנקמה תגיע, אני מבטיחה".
שמעון הדוד של עמית: "אני לא מאמין שאני עומד כאן, היום אחרי תקופה ארוכה של תקוות ותפילות, וחשבנו שנחגוג לך את מסיבת ההודיה.
"כל החיים הערצת אותי, סמכת עליי, הייתי עבורך כמו אבא, עמית שלי, אין לי אפילו דרך לתאר את ההרגשות שלי עכשיו".
"גם ברגעים שהרגשת וראית את המוות מולך, דאגת להודות לי ולהגיד לי כמה את אוהבת אותי, לא רצית להיפרד מהעולם הזה, מבלי להיפרד ממני.
"כמה חסרה לי הכניסה שלך עם שמחת החיים שלך, כמה יחסרו לי השבתות והחגים שאת מכניסה איתך, החיים בלעדייך לא יהיו אותו דבר, אין ספק ששום דבר לא יהיה אותו דבר כמו בעבר".
מיקי זהר שר התרבות והספורט ספד אחר לכתה: "באנו לומר לעמית סליחה, אבדה כבדה וכואבת, עומדים כאן אחרי תקופה של שבעה חודשים ותקווה שהתבדתה אתמול.
היא תקבר בארץ הזאת שכל כך אהבה, כשהחושך הרים ראשו הוא התנפל על האנשים הכי שמחים ומוארים. עמית סוף סוף בבית, אני מבקש סליחה בשם ממשלת ישראל".
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
