"סמל ליושרה": איש 'הצלה' סופד למוסכניק שקידש שם שמים בעבודתו / מפעים

בבית הכנסת שבו מתפלל יהודה גרין, איש 'איחוד הצלה' בעיר, הורגלו המתפללים לשמוע את הקדיש שהוא אומר לאחר כל תפילה. מאחר וגרין כבר אינו ב'שנה' על אביו ז"ל, היה מי ששאל אותו על מה ולמה הוא החל לומר קדיש.

את הקדיש, ענה גרין, אני אומר בעקבות פטירתו של חיים נחום ז"ל, המוסכניק שנפטר בפתאומיות  בערב פסח.

וגרין, מתברר, אינו היחיד. בבתי כנסת רבים בעיר ישנם שאומרים עליו קדיש ואף לומדים משניות לעילוי נשמתו של המנוח חיים בן משה ז"ל, שנפטר כשהוא אינו מותיר אחריו ילדים. איך ומדוע זכה לכך?

גרין, שהכיר את המוסכניק מקרוב, משתף אותנו במקרים שבהם היה עד מקרוב, ואשר משקפות את התנהלותו של המוסכניק שזכה לקדש שם שמים בהליכותיו והפך לסמל ולמופת ליושרה ולהגינות.

"הייתי מקבל ממנו מידי פעם טלפון", מספר יהודה ל'אשדודס'. "הוא היה מבקש ממני שאכנס אליו למוסך. ובדרך כלל היו לו שאלות מהסוג שכמעט ולא נתקלים בהן".

מה היו השאלות בהן התחבט המוסכניק, שהכיר כל רכב על כרעיו וקרבו, ולא היה מומחה ממנו בסביבה כולה? הסכיו ושמעו: "הוא היה מספר לי שהגיע אליו רכב עם בעיה, אך הוא התקשה לספק את הדיאגנוזה הנכונה. הוא החליף חלק אחד, שכבר היה כמובן ישן, אך הרכב לא היה תקין עדיין. משכך, החליף חלק אחר.

"חיים לא היה גובה במקרה כזה תשלום על שעות העבודה הנוספות שהשקיע, אך הוא התלבט האם מותר לו לגבות תשלום על החלק שהחליף, בעוד שהתברר כי היה צורך ברכיב אחר, כפי שאכן התברר לבסוף. באחד המקרים הוא עבד יום שלם על רכב, כשהוא עובד 'לפי הספר'. מחליף רכיב אחד, לאחר מכן רכיב נוסף, אך בסופו של דבר מצא שהבעיה היתה ברכיב שונה מזה שחשב מראש. על שעות העבודה הרבות לא גבה מחיר, ובכל זאת הוא התלבט האם היה מותר לו לגבות תשלום על הרכיב שהחליף, בעוד שהתברר שהבעיה היתה ברכיב אחר.

'אמנם', אמר לי, 'מוסכניקים רבים נוהגים להחליף רכיב כזה או אחר עד שהם מצליחים לעלות על הבעיה. אך אני, שנחשב למומחה, הייתי אמור לזהות את הבעיה מבלי להחליף את הרכיב שבסופו של דבר התברר כתקין. ואם כן, האם מותר לי לגבות תשלום על כך?"

בכל מקרה כזה הייתי נדרש להגיע אל הרב, ולברר מה דעת ההלכה, מספר יהודה שמציין כי "אינני מכיר בעלי מלאכה רבים, גם כאלו שמעוטרים בזקן ופיאות, שישאלו רב ולא יקחו תשלום לפני שיקבלו תשובה ממורה הוראה, כפי שנהג חיים. הוא לא הכניס שקל לכיס אם לא היה בטוח בוודאות שהוא מגיע לו."

אך אלו לא היו המקרים היחידים בהם התבקש גרין להגיע אל המוסך ברח' המדע, ואשר נשא את השם "מוסך המילניום". "מידי פעם, בדרך כלל בערב פסח אך זה קרה גם פעמיים שלוש בשנה, הוא היה מתקשר אלי ומוסר לי מעטפה עם סכום כסף. לרוב היו במעטפה 1,000 שקלים, אך לפעמים יותר ולפעמים גם פחות. הוא היה אומר לי: תן את הכסף למשפחה שזקוקה לכך.

"הייתי מציע לו בכל פעם שאעביר את הכסף לארגון העוסק בחלוקת כספי צדקה וכך הוא יזכה לקבלה לפי סעיף 46, מה שיאפשר לו לשלם פחות מס הכנסה. אך הוא לא הסכים בשום אופן. 'זה', אמר, 'רק ביני ובין הבורא. איני רוצה שאיש מלבדנו ידע מכך'...

גרין מציין כי "אכן, עד עצם היום הזה לא סיפרתי לאיש מהיכן הגיעו אלי המעטפות אותן הייתי מוסר לנזקקים. כעת, לאחר פטירתו, אני מרשה לעצמי לפרסם זאת".

ועוד מקרה שמשקף את אצילותו של חיים: "בעבר היה מקרה שבו אברך תושב העיר נקלע לקשיים והוא פשט רגל. חבריו ניסו לעזור לו והם פנו לקרובי משפחה בניסיון לסייע לו לעמוד שוב על רגליו, אך במשך התקופה ההיא רכבו היה תקול והוא פנה, כדרכו, לחיים. באחד הימים הוא מתקשר אלי ומבקש לברר בנוגע לאותו אברך. שאלתיו מדוע, והוא אומר כי הוא ביצע אצלו מספר טיפולים ולא שילם. 'החוב מצטבר ויש לי תחושה שהוא אינו יכול לשלם', אמר.

"סיפרתי לו שאכן, אותו אברך נקלע לקשיים ולכן כנראה שאינו משלם. חיים שמע, והגיב מיד שיותר לא יפנה אליו בנוגע לתשלום. 'כשיוכל – ישלם', אמר לי. אך לא די בכך. לאחר תקופה הוא מתקשר אלי ושואל אותי האם החברים הצליחו כבר לסייע לאותו אברך. 'המצב שלו מטריד אותי', אמר לי המוסכניק שהוכיח שוב שהוא אינו מוטרד מהרכבים, כפי שהוא מוטרד ממצבם של לקוחותיו.

"חיים היה סמל להגינות וליושרה", מסיים גרין, שמספר כי "אין פלא שהגיעו אליו באופן קבוע לקוחות מירושלים, מבית שמש, אפילו מערד. הכרתי את הלקוחות שלא התפשרו על כל מוסך אחר, ואילו אצלו הם ידעו שאפשר לסמוך עליו בידיים עצומות. גם אני הייתי אומר לו: אפילו אל תתקשר לומר מה הבעיה. תקן מה שצריך, תחליף מה שצריך. אני אפילו לא שואל. ידעתי שהוא לא יחליף חלק ברכב, אילו אין הצדקה של מאה אחוזים לכך, וכשיעשה זאת הדבר יהיה על הצד הטוב ביותר'.

אך הוא גם ידע לתת אמון באחרים. "אמרתי לו פעם שאני מחפש רכב בדיוק כפי שיש לו" הוא מספר בחיוך, "כעבור חצי שנה הגעתי אליו והוא מבשר לי שהרכב שלו עומד למכירה. קפצתי מיד על המציאה ואמרתי לו שאני רוכש ממנו את האוטו. ידעתי שאין רכב שיהיה מתוחזק טוב יותר מאשר הרכב של חיים, שלא היה מקצוען טוב ממנו בענף הרכב...

- אין בעיה, אמר לי חיים, בוא לדואר ונעשה העברת בעלות.

הייתי בהלם. אמרתי לו שאין לי עדיין את הכסף. לא מכרתי את הרכב שלי ולא התארגנתי. אך הוא לא רצה לשמוע. 'כשיהיה לך, תביא'. הלכנו מיד אל הדואר, עשינו העברת בעלות, וחזרתי הביתה עם הרכב של חיים. רק כעבור שבועיים כשהצלחתי למכור את הרכב, מסרתי לו את הכסף. אך הוא לא הזכיר את נושא התשלום ולו פעם אחת..."

גרין חותם את סיפורו במילים הבאות: "חיים היה דמות נדירה. הוא אמנם לא ישב בבית המדרש, אך אין לי ספק שכל רכיב שהחליף והתקין ברכבים של לקוחותיו, היו ספוגים באמונה ויושר. הוא זכה לקדש שם שמים בחייו, והמעט שנוכל לגמול לו כיום הוא בכך שנאמר קדיש לעילוי נשמתו. אני קורא לכל התושבים שהכירו אותו לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמתו של חיים בן משה ז"ל, וכך נזכה לסייע לו במקום שבו הוא נמצא".