בעלי דירה מאשדוד גילו שחדר השינה של שכיניהם - שייך להם

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה הצהרתית שהגישו בעלי דירה ברחוב שלמה בן יוסף באשדוד, אשר ביקשו להכיר מתוקף הרישום בטאבו בבעלותם על חדר השינה בו משתמשים שכניהם מהדירה הצמודה.

השופטת גאולה לוין קבעה שהנתבעים לא הרימו את הנטל הכבד לסתור את חזקת הרישום בטאבו, והורתה על העברת החדר לבעליו המקוריים. 

הבניין המדובר נבנה בתחילת שנות ה-70 והועבר לניהולה של "עמיגור". מספר שנים לאחר מכן הוא נרשם בפנקס הבתים המשותפים. התובעים רכשו את הדירה בשנת 2006 תמורת 75,000 דולר. באותה שנה רכשו הנתבעים את דירתם, הצמודה לזו של התובעים, תמורת 105,000 דולר.

בתביעה שהוגשה במרץ 2020 טענו התובעים כי בערך עשור לאחר הרכישה, במהלך תכתובת עם הבנק למשכנתאות, התגלה להם שנגרע מדירתם חדר שלם.

לטענתם, תשריט הבתים המשותפים מלמד ששתי הדירות, שלהם ושל הנתבעים, אמורות להיות זהות ולכלול 3 חדרים. אלא שבפועל, דירתם מכילה 2 חדרים בעוד הנתבעים נהנים מזה שנים מדירת 4 חדרים שלא כדין ותוך השתלטות על קניינם.

הנתבעים הגיבו בתביעה משלהם, בה עתרו לתקן את הרישום בטאבו כך שיהלום את המצב בשטח. לדבריהם ברישום הבניין לפני כ-40 שנה נפלו טעויות ביחס לכמה דירות, בהן זו של התובעים.

לטענתם, הם שילמו על דירת ארבעה חדרים ובמשך כל השנים משלמים ארנונה בהתאם. לשיטתם, המצב העובדתי במהלך השנים גובר על הרישום ומחייב את תיקונו.

כב' השופטת לוין הסבירה שלפי הפסיקה תיקון מרשם ייעשה במקרים חריגים בלבד, לאור עקרון סופיות המרשם. מקרים אלה כוללים רישום שהושג במרמה ורישום שהועתק בטעות מפנקס קודם.

לדברי השופטת הנתבעים לא הוכיחו קיומן של אף אחת מהעילות. היא כתבה שעל פי הרישום שתי הדירות אמורות להיות זהות בשטחן ובמספר החדרים שלהן, כאשר החדר נשוא המחלוקת משויך לדירת התובעים.

הנסיבות שהביאו ל"סיפוח" חדר המריבה מדירת התובעים לזו של הנתבעים, כתבה השופטת, לא הובררו עד תום. לדבריה, אין בפניה ראיות או עדים שיכולים להסביר את הפער שנוצר בין הרישום למציאות. ממילא, קבעה, הנתבעים לא הוכיחו שהרישום הזה הושג במרמה.

השופטת הוסיפה כי העובדה שהתובעים לא הבחינו בחוסר ההתאמה בין המצב הפיזי לבין הרישום "אינה בלתי מתקבלת על הדעת", וגם שמאית מקצועית שביקרה בבניין לא הבחינה בכך.

עוד היא כתבה כי מבנה דירתם של הנתבעים – הכולל כניסה מחדר שינה אחד לחדר שינה אחר – מרמז על דבר לא שגרתי שצריך היה לעורר את חשדם שמשהו אינו כשורה. בתוך כך היא ציינה שהנתבע העיד כי לא העמיק בבדיקות טרם הרכישה אלא הסתמך על עורך הדין שלו.

ניסיון הנתבעים להיבנות מגובה הארנונה שהם משלמים נדחה גם כן. השופטת הבהירה שאגף הארנונה בעירייה אינו הגוף המוסמך לשנות את מבנה הדירות ושטחן.

הערה נוספת שהעלתה השופטת היא שהרישום נעשה באופן ראשוני על ידי "עמיגור", ולא בדרך של העתקה מפנקס קודם, כך שלא מדובר בטעות בהעתקה.