17 שנה עסק בחינוך והיום מתמסר לילד המיוחד ומשפחתו
02.09.22 / 15:19
אחרי 17 שנות הוראה בהן גם ניהל בי"ס עבר ר' יוסי גלאס לאשדוד ומכאן הוא מתמסר לכל דבר הקשור לחסד, בעיקר למען הילד המיוחד ולמשפחתו. "כשההורים מחייכים, זו ההנאה שלי" * אשדודים מדברים / פרק 10
ספר לנו כמה מילים על עצמך.
שמי יוסף גלאס, אני מתגורר באשדוד מזה 8 שנים, וכאן אני מנהל ועומד בראשו של ארגון "לב לרפואה". הארגון שם נגד עיניו את הילד המיוחד אך לא רק אותו אלא את כל משפחתו. את אחיו ואחיותיו, הוריו, וכל המשפחה שקיבלה מתנה בדמות ילד מיוחד והיא נדרשת להתמודד עם המתנה הזו, כשהם עומדים במשימה בכבוד.
אני כאן בשביל לעזור להם, כאשר העזרה מסתכמת במגוון של תחומים, בכל ימי השנה, ובכל איזור הדרום.
מהי אשדוד בעיניך?
התגוררתי בנתיבות במשך 12 שנה, שם עסקתי בתחום החינוך, בדיוק כמו אבי הרב דב גלאס שיחי' שניהל את ביה"ס 'שובו' במשך עשרות שנים. גם אני פניתי לתחום ועסקתי בחינוך כמחנך, לאחר מכן כיהנתי כמנהל ב"ס ובמקביל ניהלתי את קייטנות 'דגל ירושלים' ו'תודעה'.
אך למרות שאת החינוך ינקתי בדמי, מאבי, כשהגעתי לאשדוד זיהיתי חסר בתחום החסד והסיוע, ובפרט למשפחת הילד המיוחד. מאז אני רואה את ייעודי בתחום זה של הרבות חסד וטוב, עם כל אחד, כשאני שמח לסייע לכל יהודי שנמצא בכל מקום, אם בבית החולים או שהוא סתם נזקק לעזרה, בכל עת ושעה, בשבת כבימי חול. אבל מי שעומדים בראש מעייני הם הילדים המיוחדים אליהם נרתמתי בכל ליבי ונפשי.
מי הדמות שהשפיעה עליך בתחום שבו אתה עוסק?
כמובן אבי מורי שגדלני לתורה, אך בעיקר הוא השריש בי את יסודות ההוראה ובזכותו זכיתי להעמיד תלמידים רבים בישראל. ממנו גם ינקתי את חשיבות העזרה והסיוע לכל יהודי, יהיה מי שיהיה. אך פרט אליו זכיתי גם ליצוק מים על ידו של גאון ישראל, חכימא דיהודאי, מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שזכיתי להיות מקורב אליו מאד, ולהבל"ח כ"ק מרן האדמו"ר ממודזיץ שליט"א שמרעיף אף הוא עלי מאוצרות רוחו.
מהו הייעוד שלך כפי שאתה רואה אותו?
חד וחלק - לסייע להורי הילד המיוחד. הורים רבים שזכו בילד מיוחד קורסים תחת המעמסה ואני כאן בכדי לעזור להם. בתקופת הקורונה, למשל, 'אימצתי' מועדונית בבאר שבע, וכשזיהיתי שם ילד מיוחד דאגתי לו לבר מצוה כשעשינו לו הפקה שלא הייתה מביישת חתונה.
כמו כן, בימי הקורונה הוצאתי הורים רבים לנופש בצימרים שבעליהם העמידו אותם לרשותי וכך זכיתי להוציא אותם למנוחה ולו לכמה ימים. זו היתה הצלה של ממש משום שבאותם הימים כשהילדים שהו בבתים והיו סגורים בהם, ללא מסגרת, הדבר היה קשה לכל משפחה ועל אחת כמה וכמה לילד מיוחד שמתקשה לשהות בבית ללא מסגרת.
באותם הימים, אגב, השקתי יוזמה במסגרתה נדרשו האחים והאחיות של הילדים לכתוב מה הם חושבים על אחיהם. המכתבים שהגיעו מכל הארץ ריגשו אותי ובעצם את כולם. פתאום התברר איך הם אוהבים את אחיהם המיוחד ומחפשים את טובתו, על אף הקושי. אותם אחים ואחיות פונקו במתנות לאורך כל התקופה, וזה הגיע להם...
מהו התחביב שלך?
חסד, חסד ועוד חסד. לגרום ליהודי לחייך. מה יכול להיות טוב ומשמח ולהביא לי סיפוק יותר מזה?
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
