עם החיוך הצנוע הפך למאמן כישורי למידה וחשיבה לילדי אשדוד

23.12.25 / 13:38

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('2e2ea0b5-c7e6-4d40-9675-3721eabe313b','/dyncontent/2026/1/26/d087b2b3-7dd6-4634-9043-53102d89a471.jpg',20487,'אשדוד. עיר שכיף לחיות בה',525,78,true,51729,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('2e2ea0b5-c7e6-4d40-9675-3721eabe313b','/dyncontent/2026/1/7/d00272ca-f4d8-4d5c-99e1-6b731a699027.jpg',20699,'לרגעים חמים במיוחד!',525,78,true,51729,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('2e2ea0b5-c7e6-4d40-9675-3721eabe313b','/dyncontent/2026/1/16/8ec32971-b468-479b-bbca-b66cf4a692ce.jpg',20249,'תלמדו מהמספרים!',525,78,true,51729,'Image','');},15]]);})

תגים: האדמו"ר מפיטסבורג , מרכז להבין ולהשכיל , להבין ולהשכיל , חיים שלמה טורעבר , קידום תלמידים

חיים שלמה טורעבר לא חשב כלל לצאת מהכולל ולפנות לעשיה, גם אם מדובר בעשיה תורנית-חינוכית. אך לאחר שהתגלו יכולותיו בתחום קידום התלמידים הוא נדרש למלא את מה שהוא רואה כיום כשליחות חייו – כך הוקם מרכז 'להבין ולהשכיל' // אשדודים מדברים, פרק 63

כמה מילים על עצמך:

שמי חיים שלמה טורעבר, אני כיום בן 24, וסדר יומי מורכב מלימוד ומסיוע לתלמידים מתקשים, אם כי אני יודע שלפני ואחרי הכל – אני נדרש ללמוד בעצמי.

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('a617953d-ba9e-4f0e-8908-89520d74d6f4','/dyncontent/2026/1/16/8ec32971-b468-479b-bbca-b66cf4a692ce.jpg',20249,'תלמדו מהמספרים!',510,80,true,51730,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('a617953d-ba9e-4f0e-8908-89520d74d6f4','/dyncontent/2026/1/7/d00272ca-f4d8-4d5c-99e1-6b731a699027.jpg',20699,'לרגעים חמים במיוחד!',510,80,true,51730,'Image','');},15]]);})

כך, בשעות הבוקר אני אברך כולל עם כל המשתמע, מנסה להבין ולהשכיל בדברי תורה, ובשעות אחה"צ אני מחליף את הכובע למאמן כישורי למידה וחשיבה, כשאז אני ממלא את תפקידי כיו"ר מרכז 'להבין ולהשכיל' אותו זכיתי להקים בעיר.

כמה שנים מתגורר באשדוד?

מאז שנולדתי. הוריי – אבי הוא דומ"צ חסידי פיטסבורג - מתגוררים באשדוד, בקריית פיטסבורג, כך שאני סבור שראוי לתואר 'אשדודי' על כל המשמע.

בבר מצוה, עם הרב גרוס. אלבום פרטי

מהי אשדוד בעיניך?

העיר הכי אידיאלית לחיות בה. בעיניי זו עיר שיש בה הרבה מוכשרים באחוזים גבוהים ממש – לדעתי באחוזים גבוהים יותר מאשר בערים אחרות - בכל התחומים, והכי חשוב עם צניעות מופלאה. אני לא גומר להכיר עוד ועוד אנשים חדשים שהספיקו המון בחייהם, חלקם בלימודיים התורניים שלהם, יהודים שהם ת"ח עצומים ובסדר גודל אדיר, חלקם בעסקיהם או בפרויקטים אחרים אותם הקימו, והכל בלי מדי הרבה רעש, בהצנע לכת ובלי לנסות להחצין את ההישגים בכל הדרך. בעיני, זו ממש תכונה שמאפיינת אשדודים רבים.

מהו הייעוד שלך במסגרת עיסוקך?

שכל ילד ובחור שמגיע אליי עם עניים כבויות בלימוד ומוצא את עצמו אם אפס מוטיבציה לפתוח גמרא, אני רוצה לראות אותו יוצא עם חיוך וסיפוק בלימוד הגמרא. בוער בי הרצון לראות אותו עם מלא חשק לפתוח לבד גמרא וללמוד באופן עצמאי, וכמובן לראות אותו מצליח בלימוד.

זהו החלום שלי ולשם אני מנתב היום את עשייתי: שלא יהיה ילד / בחור אחד שפונה למרכז 'להבין ולהשכיל' שלא יקבל מענה מקצועי התחום הלמידה וחשיבה, ובפרט בלימוד הגמרא.

זו השאיפה, ובס"ד אני מצליח לראות ילדים רבים שאכן יוצאים עם תחוה שונה לחלוטין מזו שנכנסו אלי. וכשזה קורה, אין לי סיפוק טוב יותר מכך.

מי היא הדמות שהשפיעה עליך בתחום עיסוקך?

את האמת? שאני לא חשבתי לצאת עם התחום הזה ככה בענק. כל מי שמכיר אותי יודע שזה היה משהו שלא התאים לאופי הביישני שלי ובוודאי שלא היה לי את האומץ לכך – לקפוץ למים ולהקים מרכז שבו אני מצליח לסייע ב"ה לילדים המתמודדים עם קשיים לימודיים.

מי שדחף אותי לכך עד שהחלטתי לצאת עם זה עד הסוף, היה דווקא אחד ההורים של תלמיד עמו למדתי. ההורה שראה התקדמות יפה מאוד אצל בנו בס"ד בתקופה שלמדתי אתו במהלך התמחותי, וכששמע שסיימתי שנת מנטוריות בתחום הטיפול הקוגניטיבי, שכנע אותי וממש הפציר בי לעשות עם זה משהו, הייתי אפילו אומר שזה היה על גבול ה'הכריח אותי', ממש עד כדי כך.

אני זוכר שרציתי להתפטר ממנו ואמרתי לו שאשאל את הרבי שלי (כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג שליט"א) ואם הוא יגיד לי לצאת עם זה - אני אלך על זה. כוונתי היתה להתחמק ממנו, שכן לתומי חשבתי שיגיד לי שלא עכשיו ואולי עוד כמה שנים. הייתי בזמנו אברך כולל במשך כל היום, לפנות בוקר הייתי מעיר בישיבה ועד סדר שלישי בכלל. כך שלא חשבתי שאקבל תשובה שתגרום לי לעזוב את הכולל ולפנות לאפיק אחר, חשוב ככל שיהיה.

אך להפתעתי ולהפתעת כל מכריי הרבי הורה לי מיד ללא שיהוי להתקדם ולפנות לתחום. כך נשאבתי לתחום העיסוק שבו אני עוסק כיום כאשר את התודה אני, ובעצם כל אלו שנעזרים בי, חב לאותו הורה...

עם האדמור מפיטסבורג זצל. אלבום פרטי

משהו שלא ידענו עליך?

הרבה אנשים שרואים אותי מנהל את מרכז 'להבין ולהשכיל' ומאבחן עשרות ילדים ובחורים בשנה, (וזה קורה הרבה. יוצא לי לפגוש ולהכיר עשרות אנשים חדשים בשנה, תלמידים, הורים, מחנכים בעלי מקצוע ועוד.. לאו דווקא אשדודים), והם בטוחים – כך לפחות אני משער - שנולדתי עם המון אומץ ליזום וליצור קשרים עם אנשים חדשים, לפתח שיחות עשירות, להציב יעדים ולהסתער עליהם...

אך האמת שאני ממש לא נולדתי ככה. גם לא דמיינתי את עצמי כך. הלכתי בצידי הדרכים כשהוגדרתי כטיפוס שקט ולא הכי חברותי, (תמיד הייתי אוהב לצאת למסעות ערוכים בטבע. מה לעשות, הנטייה שלי מושכת לפגוש יותר עצים ונוף מאשר אנשים, בפרט אנשים חדשים שאני לא מכיר) אך היום ממש כיף לי להכיר אנשים שלא הכרתי.

אני חושב שבשנתיים האחרונות שילשתי וריבעתי את מאגר האנשים שהכרתי בחיי, ואני חייב לומר שזה בהחלט נחמד להכיר אנשים ולשוחח עמם, בכל עניין, גם אם לא בתחום העיסוק שלי, ובפרט אם איני יכול גם לעזור להם גם אם זה דרך חונכות אישית לבנם או שיבוץ חונך/מטפל מהמרכז או סתם בשיחת יועץ והכוונה ללא עלות שאני נותן לרוב.

איך זה קרה? לי עצמי אין תשובה פרט לכך ש'מהשם מצעדי גבר'. ההשגחה העליונה היא שהובילה אותי למקומי ובסכות הסיעתא דשמיא אני זוכה להצליח ולראות ברכה, גם אם אני עצמי מתקשה להאמין שהייתי מעורב בתמונה...

אני יכול לומר שדווקא בשל כך, הרבה פעמים שעולה לי מחשבה על קליינט (חניך) אם יש לו סיכוי לשינוי משמעותי ביכולות הלמידה, אני חושב על השינוי שחוויתי בעצמי. אני אומר לו ולי: אם אני הצלחתי לחולל כזה שינוי משמעותי, בוודאי שכל אחד יכול לחולל שינוי בכל תחום שהוא, ולא-ל גומר עלי...

סיפור מעניין שקרה לך ותרצה לשתף?

היה זה טלפון שנראה תחילה די שיגרתי, שהתקבל במערכת של המרכז, (חשוון תשפ"ה). מעבר לקו הייתה אמא (ממשפחה חסידית, רבנית מאוד מוכרת בעיר) שהתעניינה עבור בנה, אך די מהר התברר שהסיפור שלה בכלל לא שגרתי...

הייתה לה שאלה: האם המרכז מתאים גם לגיל מבוגר? עניתי לה שבוודאי, יש לנו ב"ה את הכלים, כי הרי בסוף לכל בני האדם יש את אותו מוח עם אותם נפלאות הבורא, והכלים לקדם אותם ואת תהליכי החשיבה הם אוניברסליים. 'אבל', וכאן מגיע ה'אבל': בדרך כלל בגיל המבוגר פחות פתוחים לקבל, מה שמאוד מקשה על התהליך.

אך האמא הייתה מאוד נחושה. ביקשה שאקבל את בנה הבחור כשהיא מצהירה כי הוא נכון לקבל מכל אחד, וכי הוא רק מחפש את הכלים הנכונים שאותם עדיין לא קיבל חרף גילו המבוגר (18+).

ואכן, פגשתי את הבחור למפגש אבחון, שבו הייתי קצת מופתע - בלשון המעטה - מרמת הידע הנמוך שיש לו בגיל כזה. והמדהים מכל (שלדעתי הוא נס של ההורים שלו) הוא שהוא לא מאס רח"ל בלימודים התורניים, למרות שנים של סבל ושעמום טוטאלי.

התחלנו בסדרת מפגשים שבהם עשינו את הדרך ממש מאפס (בלי להזכיר את הקשיים הנוספים שהיו לו). אחד המפגשים שנחרטו לי ואיני יכול להסיר אותו מזיכרוני היה יום אחד שבו הגיע אלי, והוא ביקש ממני שאעשה תזכורת בטלפון מתי מסתיים המפגש, מכיוון שהוא צריך דחוף לצאת מהעיר. כמובן שקיימתי את רצונו, שמתי התראה בפלאפון וצללנו ללימוד.

באותו יום למדנו איזו משנה (במסכת גיטין) לפני הסוגיה בגמרא. התחלתי איתו שלב אחר שלב, שלב ה'קלט' ואח"כ ה'עיבוד' ובסוף ה'פלט'. היה מעניין לראות איך הוא מצליח ללמוד ואיך הוא מבין ולא שאני ארצה לו הרצאה...

לאט לאט הוא עולה אטמוספרה, ואני נותן לו לסכם לי את כל המשנה הארוכה ולחלק לי אותה לקטגוריות. ככל שהזמן עולה, הצבע בפנים השתנה, עד שהתפרץ בבכי... את הסיבה הוא לא היה צריך לומר לי: שנינו ידענו שהוא מימיו לא הבין משנה אחת כמו שצריך. הוא כולו היה התרגשות שהוא יודע 'משנה', הוא יכול להבין לבד.

לפתע, הטלפון התעורר והוא החל לצלצל בקולי קולות. ההתראה, כמובן. אך הוא, עם מבט קנאי מחשש לביטול תורה, מורה לי להשתיק אותו מהר. מרוב מתיקות התורה שהוא עתה גילה לראשונה מימיו, הוא לא רצה להפסיק...

חלפו הדקות, והוא הבין שאין לו ברירה אלא לעצור, אך הוא לא היה מסוגל. ביקש ממני שאדפיס לו את העמוד גמרא של המשנה כך שיוכל ללמוד שוב בנסיעה. הדפסתי לו את העמוד, תוך שאני מנסה להסתיר את הדמעות: מי היה מאמין שבחור שכל כך סבל מבטלנות בסדרים עקב חוסר כלים ללימוד עצמי וליכולת הבנה בסיסית והיה על סף משבר, ירצה פתאום ללמוד ללא הפסקה כולל בנסיעה...

עם האדמור מפיטסבורג זצל. אלבום פרטי

מדהים. סיפור נוסף, אפשר?

הנה עוד סיפור. טרי ממש.

היה זה ילד מתקשה שאביו פנה למרכז. לאחר שיחה עם המלמד שלו (כחלק ממסגרת התהליך) המלמד הבהיר לי, שהאבא של התלמיד דיבר אתו על האפשרות שהוא מעוניין לפנות למרכז 'להבין ולהשכיל' אך הוא נתן את המלצתו המפורשת ש"לא לפנות למרכז"... רק כעת, מכיוון שהוא ממש מתקשה וגורר עמו שלל בעיות, לכן הוא המליץ לו על תהליך אחר...

עם זאת, האבא כן פנה אלי ולכן המלמד שיתף פעולה למרות שזו לא הייתה המלצתו. בדיעבד, המלמד עצמו לא יודע להסביר את התהליך שהתלמיד שלו עבר, אך עובדה: היום התלמיד יודע לעמוד ולסכם את כל הסוגיה השבועית הנלמדת בכיתה בע"פ ובכתב בס"ד, ומי מדבר על בעיות אחרות שמזמן לא קיימות.

והוא לא היחיד... יש לי עכשיו תלמיד שלא סיימתי איתו אפילו חודש, וגם לו המלמד המליץ שלא לפנות ל'להבין ולהשכיל' לפני שהחסמים החברתיים ירדו לו. האמת שגם אני חשבתי כמהו ואמרתי זאת לאבא, שאולי כדאי קודם לטפל בנושא התקשורתי החברתי ואז בחשיבה ולמידה, אך האבא התעקש שכן אעבוד אתו על הלמידה וחשיבה.

והנה, לפני פחות משבוע פנה אלי מלמד אחר מאותו חיידר ואמר לי שהוא שמע שהמלמד של אותו תלמיד מרוצה ממני... מאוד התפעלתי מכיוון שאני לא קוסם, ציפיתי שתגובות כאלו יבואו אך אחרי מספר חודשי עבודה יסודית ומדוקדקת. שאלתי אותו: מה אותו מלמד ראה בו פתאום? והוא ענה לי שזו הפעם ראשונה שהוא שומע אותו לשאול שאלה בשיעור...

האמת, שבאותו רקע כמעט יצאתי במחול...

תחום עיסוק/תחביב שלא תוותר עליו?

על הכולל שלי אני לא מסוגל לוותר. אומנם עיסוקי מאוד חשוב והוא גם די תורני, יש לי ב"ה ממנו סיפוק רב, אך אני מרגיש שאם לא אמלא את עצמי בתוכן כיצד אוכל להעביר הלאה את מתיקות התורה?

ואכן, בכדי להתנתק מכל עיסוקי בעיר אני יוצא כל יום לכולל בקרית מלאכי הסמוכה לעיר, שם יש לי שקט והתנתקות מכל עיסוקי וזה ממש מעין עולם הבא.

וכמובן בבין הזמנים כשבימים אלו אין לי לא כולל ולא חניכים, אז אני כמובן אוגר לעצמי כוחות לזמן הבא בכולל. בימים אלו אני יוצא ל'גלות' בטבע שם אני מחליף אווירה. אני מסוגל למצוא את עצמי ממש כמה ימים ברצף בטבע, בפרט אם זה מסלול 'מים לים' (מים התיכון לים הכינרת) כשמבחינתי אלו הן פסגות הנאות העולם הזה. ואכן, בדרך כלל אפשר לראות על השטייגען שלי במשך ה'זמן', איך היה הבין הזמנים שלי...