לא מפסיק להתנדב ורואה שליחות בהצלת חיים

כמה מילים על עצמך:

שמי אברהם פורגס. אני היום בן 45 עד מאה ועשרים בע"ה. אני עוסק כמפקח כשרות ברבנות, אך במקביל מתנדב ב'איחוד הצלה' מזה שנים ובנוסף אני חלק מצוות 'מגן הלב' ו'עלי שיח' באשדוד.

כמה שנים אתה מתגורר באשדוד?

24 שנה.

מה מייחד את אשדוד בעיניך?

בשתי מילים: המרקם האנושי.

אשדוד היא בעיני עיר של קיבוץ גלויות. כל אחד מתחבר לקהילה המתאימה לו, וכל זאת מתוך הבנה שחייבים לחיות באחדות ובכבוד.

מי היא הדמות שהשפיעה עליך?

הורי שיהיו בריאים, הם נותנים לנו דוגמא אישית ותמיד נמצאים בשבילנו, לאורך ימים ושנים טובות. וכך גם רבותי: למדתי בישיבות בעלז, וכחסיד אני ומשפחתי נשמעים לדעת גדול הדור ומקבלים את הוראותיו של מרן האדמו"ר שליט"א בכל דבר ועניין.

בנוסף, נפלה בחלקי הזכות וזאת לאחר שבשנים האחרונות התקרבתי מתוקף תפקידי ברבנות לרבנים הראשיים לאשדוד שליט"א וכך אני זוכה להיות מקורב גם אליהם ואני לומד מדרכם.

מהו הייעוד שלך כפי שאתה רואה אותו?

אני משתדל ורוצה להיות בן אדם טוב ומועיל, לתת דוגמא אישית, ללמוד ולקיים את התורה והמצוות. אך בעיקר, ובראש ובראשונה, אני מבקש להציל כמה שיותר חיים שכן 'כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא'.

מסיבה זו, כחובש מתנדב ב'איחוד הצלה' ובבית החולים 'אסותא' (במחלקת קורונה ובמיון), כמדריך עזרה ראשונה, ובעצם כבן לאבא שהתנדב בעצמו במשך שנים רבות שבהן שימש כחובש וכמדריך עזרה ראשונה, חשוב לי להנגיש את לימוד העזרה הראשונה לקהל בצורה של חוויה כך שיזכרו מה לעשות בזמן אמת, במקרים שחלילה יהיה צורך לפעול.

לדעתי, זה מה שחשוב, שכן הרבה אנשים לומדים עזרה ראשונה במסגרת העבודה אבל לאחר תקופה לא באמת זוכרים את סדר הפעולות הנכון.

מסיבה זו המצאתי את ראשי התיבות שעושים סדר בתחום, כשיש כאלו שיקראו לכך 'שיטת פורגס'... אך זה מה שחשוב לזכור, את שלוש המילים הבאות:

"סבב"ה ע"ד נ"ס"

ס = סיפטי / בטיחות של המטפל והמטופל

ב = בדיקת הכרה (מילולי ופיזי)

ב = בדיקת נשימה (בלי לגעת במטופל)

ה = התבוננות (בדיקת נשימה בהתרשמות בלבד)

ע = עזרה (זה הזמן להזמין ולדווח על המצב. כבר יש לי נתונים)

ד = דפי (דפיברילטור/מפעם) אותו מחברים בהקדם בכל החייאה

נ = נתיב אוויר (במידה ויש צניחת בסיס לשון)

ס = עיסויים

מנסיון שלימדתי מאות אנשים בחודשים האחרונים, הכלל הזה עושה סדר לפעולות, ואין לי ספק שזה יעזור להציל חיים.

את השיטה, שיטת פורגס 'סבבה עד נס', אני מקדיש לזכותו של אבי שיחי', רבי בנימין פורגס שיחי' מבית חלקיה, שהיה מראשוני מצילי החיים בציבור החרדי והוא הקים דורות של חובשים שהיו הבסיס לכל ארגוני ההצלה המוכרים היום בארץ.

מהו הערך העליון בעיניך שעליו אסור לוותר?

"דרך ארץ קדמה לתורה". חשוב לזכור בנוסף שכל מה שקורה זה מאיתו יתברך, והכל לטובה, ומי שנותן לנו את האתגרים הוא זה שנותן לנו את הכוחות.

משהו שלא יודעים עליך?

לדעתי יודעים עלי כמעט הכל... ב"ה איני הולך בצידי הדרכים, ורבים מתושבי העיר מכירים אותי. הם יודעים שאני מנסה להרבות כמיטב יכולתי שיעורי תורה, אני משתדל בכל דרך לקרב לבבות, מנסה להשכין שלום, אך אני גם מוכר כמתנדב שמתנדב ב"ה בהרבה ארגונים, היכן שרק אפשר.

בשנים האחרונות אני עובד כמפקח כשרות ברבנות אשדוד, כאשר יחד עם חברי הרבנים המפקחים והמשגיחים אנחנו מצליחים לעשות קידוש השם ולשרת את ציבור דורשי הכשרות ואת בעלי העסקים, וזאת בזכות השירות הייחודי שאנו זוכים להגיש לכלל הציבור.

קודם לכן עבדתי כמזכיר מחלקת הכשרות. באותה תקופה חידשנו ושידרגנו את כל מערך הכשרות בכל הנוגע לתחום הטכנולוגי בהכוונתו של מנהל מחלקת הכשרות ורב המחלקה הרב דני פרץ שליט"א ובתמיכתו של יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן שליט"א, שיחד עם הרבנים הראשיים תמכו בכל החידושים וזאת על אף שבשלבים מסויימים היו כאלו שהדבר לא מצא חן בעיניהם... אך לאחר כמה שנים של בניה מחדש החליטה הרבנות הראשית לישראל ומשרד הדתות שכדאי שכל המחלקות בארץ יעתיקו את המודל הטכנולוגי שקידמנו, והיום המערכת הזו מוטמעת בכל המועצות הדתיות בכל רחבי הארץ, כאשר כך אנו זוכים הן לשפר ולהנגיש את השירות במאור פנים וביעילות לכל פונה, וכך גם לעמוד יותר על משמר הדת והכשרות.

בזכות אותה מערכת יעילה, אגב, הצלחנו גם עלות על ארועים חמורים של נסיונות הונאה בכשרות, כך שאין פלא שהיום 'הרבנות אשדוד' זוכה להערכה רבה בכל חלקי הציבור.

מה עוד? ובכן, אני אוהב אומנויות לחימה, כשהדבר בא לידי ביטוי וסייע לי לא פעם. והאמת? שלא באמת יודעים שמאחורי האדם הציני וההומוריסט הגדול ישנו אדם מלא רגש ואהבה שלפעמים – ואני לא מתבייש להודות בכך - רק מחכה לפידבק המתאים...

סיפור מעניין שבודאי חווית:

חוויתי ואני חווה הרבה עשיה ברוכה בעבודתי, ראיתי הרבה חיוכים ששווים בעיני יותר ממיליון דולר מאנשים בעלי צרכים מיוחדים. זכיתי בחסדי שמים להציל חיים של לא מעט יהודים כאשר בזכותי יש עוד אלפי אנשים בארץ שיודעים מה לעשות במקרה חרום של החייאה או חנק וכו'.

אז כן, כשהמשימה מצליחה אין מאושר ממני, אבל בכל פעם שאני (ו/או חברי) לא מצליחים בשליחות שלנו, כשאנו מגלים שהגענו מאוחר מידי או שמלכתחילה לא היה מה לעשות, אני נשבר לרסיסים שוב ושוב. כן, בכל פעם מחדש. לפעמים זה אפילו מלווה אותנו במשך תקופה, אם כי קורה לפעמים שאנו מתאוששים די מהר.

מעניין, שבערבי חגים בדרך כלל, אני מקבל שיחות וברכות 'חג שמח' מכאלו שזכיתי להיות האיש הנכון בזמן הנכון ולהציל אותם, אף שאיני מכיר אותם כלל. כל שיחה כזו מצליחה לרגש אותי מחדש.

בנוסף בשנים האחרונות אני מארגן כמה פעמים בשנה סעודות מצווה וסיומי מסכת שמשתתפים בהן יהודים מכל גווני הקשת, כאשר מדובר בסעודות של אחדות וקרוב לבבות שאני רואה בהן חשיבות עצומה. הדובדבן שבקצפת, בעיני, זהו תיקון ליל שבועות שאני זוכה לערוך מידי שנה (כולל גם בתקופת הקורונה ואפילו בימים שבהם היתה העיר נתונה תחת טילים, בהן משתתפים עשרות משתתפים (רובם מתנדבי 'איחוד הצלה' ומצילי חיים ומתנדבים מארגונים נוספים), כאשר ארועים אלו מתקיימים בראשותו של האדמו"ר משאץ שליט"א ובבית מדרשו.

נשמע מרתק. ספר לנו על כך.

אלו בעצם שיעורי תורה שמתקיימים במשך כל הלילה, אליהם מגיעים יהודים מכל גווני הקשת: חרדים, חילוניים, חסידים, ספרדים וליטאים, ישנם גם כאלו שצועדים רגלית מרבעים מרוחקים, כאשר כולם יושבים כאיש אחד בלב אחד סביב שולחנות ערוכים במטעמים והם לומדים כל הלילה.

ראינו כבר ישועות גדולות בין המשתתפים וכך כמות המבקשים להשתתף גדלה והולכת משנה לשנה.

ואכן, זו חוויה גדולה, שמסתיימת בתפילה שמתקיימת בשעת הנץ החמה, בהתרגשות גדולה ובהתרוממות נפש, והיא נשארת בזכרון כל השנה.

השנה גם זכינו לערוך מפגש בין פצוע אנוש שעבר החייאה לבין החובשים שטיפלו בו, כאשר הם נפגשו במהלך שיעורי התורה. זה היה מדהים שכן ההפתעה היתה מושלמת, משני הצדדים, כשהאחד לא ידע שהשני יהיה שם...