"כל אחד תורם בתחומו": הצלם החרדי שמטפח את קברי החיילים (וידאו)

את יעקב אלברשטיין פגשנו במקום עבודתו ב 8 השנים האחרונות, בחלקה הצבאית בבית העלמין אשדוד. אך מתברר, שמבחינתו מדובר ביותר מסתם מקום עבודה. 

אין מה לומר, הניקיון, הטיפוח והתחזוקה ניכרים לעין, באופן מיוחד, כבר בכניסה אל החלקה הצבאית שבבית העלמין. רעש המים הבוקע מן הממטרות המשקות את המדשאות המטופחות, ורסיסיהם שמרעננים את העומד בקרבתם, טיפוח הצמחיה במרחב הציבורי ובמצבות שעל קברי החללים, נותנים תחושה סוריאליסטית של חיים בתוך החלקה הזו בבית העלמין, המסמלת עבור רובנו את הקץ.

על כל זה, מנצח איש אחד, ביד רמה, יעקב אלברשטיין. הוא דואג לכל מה שצריך במשך 5 ימים בשבוע, בין השעות 08:00-14:00. 

מי אתה יעקב אלברשטיין?

"אני בן 61, נשוי, אב ל 9 ילדים וסב ל 15 נכדים. גר באשדוד ברובע ז' ונכון להיום, עובד בתחזוקה וטיפוח החלקה הצבאית בבית העלמין בעיר. בנוסף, אני מתנדב עשרות שנים במשטרה."

מה עשית בחייך?

"המקצוע שלי, משנת 1988 ועד שנגמרה העבודה בו, הוא צלם מקצועי. ועבדתי גם בנקיון ובמוסכים, לפני שהגעתי לכאן."

מה אתה עושה היום?

"נכון להיום, אני עובד ודואג לנקיון וטיפוח החלקה הצבאית באשדוד. כל הגיזום, הנקיון, ניכוש העשבים, ההשקייה. כל מה שסביבך, אני מקפיד לדאוג שהכל יהיה מטופח ונקי, וברוך השם, אצלי הכי מטופח ונקי מבכל הארץ. חזנים צבאיים שמכירים בתי עלמין שונים ברחבי הארץ, תמיד מתפלאים ומתפעלים מהנראות המטופחת של המקום. אני באמת עובד ונותן בראש, חבל על הזמן."

איך הגעת לעיסוק הזה?

"הגעתי לכאן, דרך שירותי התעסוקה. עבדתי לפני כן בגינון ונקיון בחברות כח אדם, וכשצמצמו שם, הגעתי ללשכת התעסוקה, וקיבלתי את ההצעה לעבוד כאן בתחזוקה, חמישה ימים בשבוע, שש שעות בכל יום. זו אמנם עבודה בשכר מינימום, אבל אני אוהב את מה שאני עושה."

כאדם חרדי, מה הקשר שלך לצה"ל, לחללים, לבני המשפחות? האם אתה שירתת בצה"ל בצעירותך?

"כן, שירתתי הרבה שנים בצבא. עשיתי שירות חובה במשך 3 שנים ואחר כך חתמתי שנ"ס (שירות סדיר נוסף) לעוד כשנה, קיבלתי פרס כחייל מצטיין, ללמוד חריטה. יש לי תעודה של חרט רמה 2, למדתי בבית ספר במרכז בעלי המלאכה, ליד התחנה המרכזית הישנה בתל אביב."

על השאלה מה הסיבה שקיבל חייל מצטיין, סירב לענות, עקב התפקיד הסודי אותו מילא בבסיס 883 בהרצליה.

בנוסף, לא ויתר יעקב, על שירות מילואים לאורך שנים ארוכות ורבות, והשתחרר משירות מילואים פעיל, כשהוא כבר אב ל 9 ילדיו.

מה מניע אותך בכל בוקר לקום מחדש?

"התגובה של המשפחות, חד משמעית. אני חושב שהסיבה היא שמאוד נקי ומטופח פה, וזה ניכר בתגובות של בני המשפחה, שבכל פעם מתפעלים מחדש."

מתי אתה מגיע לחלקת חללי צה"ל?

"באופן קבוע, אני כאן בכל יום מראשון עד חמישי, בין השעות 08:00-14:00. אם יש צורך מיוחד, חו"ח הלוויות, טקסי זיכרון וכד', אני נשאר כמה שצריך, כמו בשבוע שעבר שנשארתי יומיים רצופים עד השעה 17:00, יום לפני הלוויה להכנות וביום הקבורה עצמו."

כמה שנים שאתה עושה את זה?

"אני פה משנת 2015, כלומר כמעט 9 שנים."

יעקב אלברשטיין אינו מסתפק בזה, ובמוחו כל הזמן חושב על פתרונות ועזרים לגינון, ואז יוצר אותם בעצמו. כך למשל יצר מתקן חפירה מנירוסטה, על מנת להקל על חפירת בורות לשתילה, וכן סוגים שונים של נקזים, כל אחד למטרה אחרת. בסרטונים הבאים תוכלו לראות את יעקב מסביר על העזרים שיצר.

מעבר לדאגה ולטיפוח החלקה, מה זה עושה לך?

"זהו סיפוק גדול מאוד, כשאתה רואה משפחה שבאה, זה נותן חיים" כמה סוריאליסטי,  שהמקום שמסמל הכי הרבה מוות, נותן לך חיים. והוא עונה "את יודעת, אם כבר הם הגיעו למצב הזה, של שכול, של אבל על בן משפחה שנהרג, והם באים למקום מטופח, רואים שהקבר של בן משפחתם מטופח ונקי, כמו כל הקברים בחלקה, ולא משנה מה הוותק ומתי נפלו, הם שמחים, זה עושה להם טוב על הלב."

מה גרם לך להחליט שזהו היעוד שלך, יכולת לקחת את העבודה כזמנית ולחפש משהו אחר בינתיים?

"אני אספר לך" חייך "אישתי היתה איתי בפגישה בלשכת התעסוקה ואמרה לפקיד, שהתפקיד הזה מאוד מתאים לי, אז כנראה שזוהי הסיבה." אמר בהומור, והוסיף "אבל, אם נחזור לרצינות, ברגע שחוויתי את המקום, אי אפשר לנתק אותי ממנו.

אתן לך דוגמה: באה אמא לבקר את קבר בנה ביום הולדתו, שמה פרחים באגרטל ובלון ההליום הגדול, עם שמו של החייל, עף מידיה ופרח לשמיים. אני מרחוק, שומע צעקות שבר ובכי, מתקרב לבדוק מה קרה, ושומע את סיפורה של האם הכאובה. כדי לנחמה אמרתי לה שתסתכל טוב טוב, כי הבלון עף בדיוק לכיוון של בנה. עצם זה שגרמתי לה במילותי רגיעה ונחת, עשיתי את שלי. זה לא רק להיות עובד נקיון, זה לנשום את המקום ולדאוג לו בדרך הטובה ביותר שניתן."

בזמן הראיון, עיניו של יעקב אינן מפסיקות לבחון את הנעשה סביבו. כהוא שרואה מישהו מחפש משהו בתחום החלקה, מיד קם לעזרה. הוא מכיר את כל המיקומים והשמות בע"פ, ותמיד יודע להנחות בחיבה ובחיוך את בני המשפחה, למקום הנכון.

מה הן התחושות שלך כשאתה רואה את כמות הקברים המתווספת בכל שנה ושנה?

"מאז שאני פה, היו 4 הלוויות של תושבי אשדוד והסביבה. פתאום בא כזה דבר של ה 7/10 ואני חושב שזוהי גזירה. כל כך הרבה פורעים מרצחים וטילים היו באותו היום, ולא היה מישהו אחד מביניהם, שטינקר קטן, שיספר לנו על מה עומד לקרות!!! איך נפלנו ככה? אני לא שואל את אלוקים את השאלות האלה ולא את עצמי, כי אני מאמין שאלו גזרות."

 כדי להמחיש את אמונתו כי אלו גזרות, סיפר את סיפורו העצוב, של ילד קטן בן 3-3.5, שארע לפני כחודש בעיר. הילד הקטן בשנייה נעלם מעיני אימו, שחיפשה אותו ללא הועיל. כולם יצאו לחיפושים, והוא נמצא לאחר שעות מרובות ברכב, שלא קשור למשפחתו, ולא היה נעול. הילד הצליח להיכנס אל הרכב, אך לא לצאת ממנו, ונמצא בסופו של דבר, לרוע הגזרה, כשהוא חסר חיים. "הוא כל הזמן היה בעצם מתחת לעיניים שלנו בתוך רכב, קרוב למקום שממנו נעלם. ככה אירועי ה 7/10, היו מתחת לפנס מאיר ואף אחד לא ראה מה מתרחש. אלו גזרות שאין להן הסבר." סיכם יעקב.

בחלקה הצבאית הוקם מיצג מרגש ומטופח של כלניות אדומות מחימר, לזכרם של נרצחי טבח 7/10.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

"אני פה, חד משמעית, בטח! אני בכושר חבל על הזמן."

האם אתה חושב, שכעם, נצליח לצאת מהתופת שאנו עוברים?

"אנחנו נצא. כעם יצאנו מהרבה צרות, ואני מאמין שגם מזו נצליח לצאת מחוזקים. העם היהודי עבר כל כך הרבה תופת במהלך השנים וההיסטוריה שלו, והנה הוא ממשיך לתפקד. נעבור את זה מכיוון שגם יהודי חילוני הוא יהודי, ובע"ה ובהרבה תפילות נגיע לגאולה.

מה חשוב לך והיית רוצה לומר לעם ישראל?

"לצערי, אם אומר להם להרבות בתפילות, זה לא מדבר אל האנשים" הוא אומר ומוסיף "לדעתי 1/4 מהעם אינו מבין על מה אתה מדבר, ואם אגיד שצריך להתפלל, כפי שאני מאמין, לא יבינו מה אני רוצה מהם. אני רוצה להאמין שעצם השורש היהודי של כל עם ישראל, יחזיק אותנו חזקים ומאוחדים."

למה אתה מייחל?

"למשיח" אמר ולא הוסיף.

משהו נוסף שתרצה להוסיף?

"חשוב לי לציין שידעו כולם" אמר "שכל אחד בעם ישראל נותן את חלקו."