היה יועץ סתרים של פוליטיקאים אך 'נשאב' לספריה החרדית

לפני שאנו ניגשים לשמוע מה הספקת לעשות, כמה מילים על עצמך...

שמי מאיר אבוביץ, בן 40, גר בעיר 20 שנה. מנהל בהתנדבות עמותה שמפעילה את ספריית 'חברא', הספריה המוכרת שפועלת ב'בית צבי צילקר' ברובע ז' וה'אוטוספר' – היא הספריה הניידת שעוברת בכל הרבעים החרדיים כאשר היא מנסה להשביע את רעבונם של הילדים החרדיים לספרי קריאה משובחים.

לפרנסתי אני מעורב בכמה פרויקטים נדל"נים, בחלקם שותף ובחלקם רק בשלבי התכנון והקידום.  אני מכיר היטב את התחום הפוליטי בשטח המוניציפאלי באשדוד ובערים נוספות בהן הייתי מעורב. יש מקרים שאני פעיל בגלוי, לעיתים בסתר. לפעמים יותר ולפעמים פחות. הכל תלוי לפי העניין.

כמה שנים אתה מתגורר באשדוד?

אני מתגורר באשדוד 22 שנים. שנתיים מתוכם אני מחשיב את השנים שבהן למדתי בעיר בטרם נישאתי.

מהי אשדוד בעיניך?

עיר מישורית ומתוכננת היטב שנעים להתנייד בה. לא מעבר...

מי היא הדמות שהשפיעה עליך בתחום עיסוקך?

ישנו אדם אחד שבשלושת התחומים שהזכרתי שאני פועל בהם הוא עדיין נוכח אצלי, וזאת למרות שהוא כבר מזה עוד מעט שנה שאיננו איתנו. מדובר בידידי שאבלח"ט מר צבי צילקר ז"ל, מי שהטביע את חותמו על העיר אשדוד לאחר שכיהן בה כאשר עיר במשך שלושה עשורים והוא הביא אותה למקומה הראוי לה.

את צילקר הכרתי היטב בזכות הספרייה שהוא פעל עבורה ללא לאות ואף זכה לקרוא אותה על שם הוריו, אם בתחומי הנדל"ן כאשר ישנם לא מעט פעמים שאני עוסק עם אנשים שונים בתכנון פרויקט ונזכר בעצות שצבי ז"ל היה מעביר לי מניסיונו כאשר היה ראש עיר ומהנדס העיר. וישנו כמובן את התחום הפוליטי שגם בו למדתי ממנו הרבה מאוד, בעיקר בשנים שבהן זכיתי לנהל בשמו ומטעמו מו"מ פוליטיים, אם כי דווקא על תחום זה אי אפשר להרחיב כמובן את הדיבור.

מהו הייעוד שלך במסגרת עיסוקך?

אני שואף להפוך את ספריית 'חברא' לספרייה עירונית ולדאוג לה למקום של קבע, מקום גדול ומרווח עם מקומות ישיבה לקריאה במקום, כראוי לספרייה שמשרתת אלפי ילדים חרדים. לדעתי, לא יתכן שדווקא ילדי הציבור החרדי, שבניגוד לילדים מציבורים אחרים הם מחוברים לספרי הקריאה ולא עסוקים עם המסכים, ואילו דווקא הם לא זוכים לספריה ראויה לשמה.  אני עסוק עם זה לא מעט ומקווה שנהיה אנשי בשורה בקרוב. בהקשר זה אני רואה לנכון לציין כאן את סגן ראש העיר הרב וינגרטן שדבר זה עומד בראש מעייניו והוא עסוק עם הנושא משכבר, כשאני מקווה כי אכן נצליח בכוחות משותפים להגשים את החלום ולהוציאו מהכח אל הפועל.

במסגרת העיסוק הפוליטי שלי אני מקווה מאוד שיום אחד ייגמר הדם הרע שזורם בין הפוליטיקאים בעיר. אני לא חושב שזה הייעוד שלי, אבל אני סבור שאני יכול לתרום לכך, כשמי שיצא נשכר מכך יהיה הציבור כולו. לדעתי, ולא רק לדעתי, לפעמים זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב. אמנם, אפשר להתעמת פה ושם, אך חבל להפסיד נושאים מהותיים רק בשל חילוקי דעות קטנוניים.

משהו שלא ידעתם עלי?

יש לי בית מבורך ב"ה בבנים שאני ב"ה רווה מהם נחת, אך בבנות – לא זכיתי. ובהקשר לכך, סיפור מעניין: לפני כמה שנים התעורר ויכוח באמצע ישיבת מועצה בין החברים האם יש לי בנות או לא...

הדבר קרה בעקבות נושא שחברת המועצה הגב' גלבר העלתה לדיון במועצה לגבי בית ספר חרדי ברובע ז' שהיתה שם בעיה, כאשר בשל אותה בעיה בנות חרדיות ישבו בבית תקופה ארוכה. חברי מועצה מהקואליציה טענו כלפיה שהיא מעלה את הנושא לדיון כיון שהבנות שלי יושבות בבית. כתוצאה מכך התחיל דיון האם יש לי בנות או לא, וכל זאת כאשר כאמור לא נולדה עדיין בת במשפחת אבוביץ. הדיון, אגב,  מוקלט באתר העירייה בישיבות המועצה.

אך לא רק בעיריית אשדוד. יש לי קשרים איתנים גם בעיריית ראשון לציון, כאשר בעבר הייתי בידידות טובה עם ראש העיר דאז דב צור, כאשר הידידות עמו נמשכת עד היום הזה, ועם מנכ"לי העירייה בתקופתו. זכיתי בס"ד לאוזן קשבת אצלם ובכך לפעול למען מוסדות חרדיים. שכן, בראשל"צ זה אחרת, שם אין קהילה חרדית גדולה כמו באשדוד וממילא אין לך שום כוח פוליטי. כל מה שאתה מצליח להשיג זה בגלל קשרים אישיים. זה הרבה יותר מורכב. אין לך שום דבר פוליטי לאיים על ראש העיר, ומה שמשיגים – משיגים בזכות הקשרים האישיים כאשר זכיתי אכן להביא להישגים רבים לציבור החרדי שם.

גולת הכותרת של הפעילות שלי בראשל"צ היתה הצלחתי לסגור את החי-כיף בשבתות. זה לא היה פשוט, אך ראש העיר דאז נתן גיבוי מלא למהלך והוא יצא לדרך. אני זוכר שפעם אחת עמדתי במסדרון של העירייה ודיברתי עם מישהו, לפתע אני שומע את דב צור מכריז מצד אחר של המסדרון: "הנה מאיר מלך החיות. מה שלומך"?

ואכן, דב צור הוא חבר אישי. כשהתמודד לקראת הקדנציה השנייה שלו הייתה דמות פוליטית מוכרת מאוד שביקשה להתמודד מולו על הראשות בראשל"צ, ודב צור די חשש ממנו. אמרתי לדב שיתן לי כמה ימים ואני אנסה להוריד את ההוא מהרעיון. הוא די פקפק ביכולתיי אבל הקשיב.

פניתי לאותו מתמודד, והצלחתי לשכנעו שהתפקיד של ראשות העיר ראשל"צ קטן עליו וכי הוא ראוי לתפקידים בכירים יותר... ההוא השתכנע ואמר לי שביום ראשון בשעה 5 הוא יתקשר לדב צור להודיע לו שמסיר את התמודדותו. כך היה, ודב צור אז לחץ את ידי ואמר לי בהתרגשות: "דע לך שאני חייב לך".

אגב, ביום שדב צור נעצר בחשד לפלילים התחייבתי בכתב לחבר שהתיק נגד דב צור יסגר בלי כלום. הכרתי את דב טוב כל כך, והכרתיו כמי שסרגל עקום לידו. ידעתי מיד שאין בו רבב. הוא אמנם לא 'סחבק' ולא תמיד נחמד, בפרט כשהיה בתפקיד. הוא איש מאוד ענייני ורציני. הוא אומר את מה שחושב ולא נותן לך לחיות באשליות. הוא לא מבטיח מה שהוא לא מתכוון לקיים. אך מכאן ועד שחיתות? הדרך רחוקה מאד. ידעתי שהוא ישר מאד, ומסיבה זו התחייבתי על כך בכתב. ואכן, האמת יצאה לאור ודב יצא צח כשלג.

ואם אנו כבר מדברים, אז סיפור נוסף.

בעבר היה גוף במדינה ששמו: "הרשות לעסקים קטנים ובינוניים". גוף זה פעל תחת משרד הכלכלה (אז: משרד התמ"ת) והם הפעילו מרכזי טיפוח יזמות המוכרים כיום בשמם מט"י (היום מדובר בזכיינות של חברות פרטיות ושמם בישראל: 'מעוף'. גוף זה פועל תחת אגף במשרד הכלכלה - הסוכנות לעסקים קטנים). לא אאריך בדיוק איך זה בדיוק עבד, אך השורה התחתונה היא שאני מוניתי יחד עם ידידי הטוב ר' אריה גולדברג (אדם מעניין מאד בפני עצמו. מציע לכם להקדיש לו את אחד המדורים הבאים של 'אשדודים מדברים') לתפקיד הרכז לענייני חרדים מבני ברק ודרומה.

באותה תקופה ניסינו להתאים את מט"י לצרכים החרדיים ונתקלנו בקיר אטום. לבסוף פרשנו ופעלנו לבד.

באותה העת כיהן כשר התמ"ת בנימין 'פואד' בן אליעזר והוא הקים אצלו במשרד פורום לענייני חרדים. בפורום היו חברים כמה בכירים במגזר החרדי כאשר תפקידם היה להגיש לשר מסמך המלצות איך וכיצד לעודד תעסוקה לציבור החרדי. אני, הצעיר שבחבורה,  מוניתי להיות מרכז הוועדה.

בקיצר, היו שם שני מנהלי מט"ים שבעיקר פעלו במגזר החרדי וקיבלו תקציבים נדיבים בכדי לפעול במגזר אבל בפועל לא הצליחו לייצר עשייה אמיתית, ואחרי שפרשנו הם ראו בנו איום. הם איגדו את כל מנהלי המט"ים נגדי וכתבו שלא ישתפו פעולה עם הוועדה עד שהשר לא יפטר אותי מתפקידי כמרכז הוועדה. את מי הם לא ערבו בכדי לסכל את תפקידי? שלחו מיילים לכל העולם עם השמצות נגדי כדי שהשר יחזור בו, ופרט לכך פעלו בדרכים רבות ונוספות.

מי שכיהן אז כמנכ"ל משרד התמ"ת היה שרון קדמי. הוא נכנס לעובי הקורה והוא השיב להם בממלכתיות שאף אחד לא מאיים על השר, ומי שלא רוצה לקחת חלק בפורום לתעסוקת חרדים יכול להישאר בבית. לא מכריחים אף אחד לבוא...

אך הסיפור אינו מסתיים. בכדי לתת לנו גיבוי, נקבעה לנו פגישה עם שר התמ"ת בכבודו ובעצמו בכדי להציג את התכנית שלנו לגבי המט"ים.

הפגישה נקבעה לשעה 5 אחה"צ והיא היתה שיחה פתוחה מאוד. קיבלנו בה גיבוי מלא מהשר, וכל הדרישות המעשיות שלנו התקבלו. לא זו בלבד, אלא שהשר קרא במקום למנכ"ל וליועצים והורה להם להתחיל לפעול מעשית לפי הדרישות שלנו. היינו מרוצים מאוד ולא האמנו שככה השגנו את הדרישות שלנו.

העתיד היה נראה מבטיח. התוכנית אכן היתה מוצלחת מאד, שקדתי עליה זמן רב, והתרגשתי לראות כיצד היא קורמת עור וגידים ויוצאת לדרך.

אך בעוד אנו מתכננים תוכניות, התברר שהן לא היו רלוונטיות... מה שקרה הוא שלמחרת, בשעה 10 בבוקר, אנו מתבשרים שיו"ר מפלגת 'העצמאות' שבה היו חבר בן אליעזר, הלא הוא אהוד ברק, פרש מהממשלה, ובשעה 11:00 פואד כבר לא היה שר התמ"ת. הכול נגנז, והתוכנית שהשקענו בה רבות והיא עמדה לצאת לדרך – ירדה לטמיון... כנראה שעוד לא הגיעה שעתה.

תחום עיסוק/תחביב שלא אוותר עליו?

תופתעו, אבל אני כעיקרון לקחתי על עצמי לנקות בהתנדבות בכל יום שישי את בית הכנסת שאני מתפלל בו, כולל לעשות ספונז'ה. יש כאלו שאולי חשים שהדבר 'לא נאה להם', אבל אני - לא אוותר על הזכות הזאת בעד שום הון שבעולם.