אשדודים מדברים: מאייר הקריקטורות האשדודי שחניכיו מדברים עליו בהערצה

כמה מילים על עצמך:

שמי מרדכי חאמי, בן 55 לאויט"א, נשוי פלוס חמישה ילדים נהדרים, ואף זכיתי לקבל את התואר סבא בחסדי שמים.

אני עוסק מאז שנת תשמ"ט (89) בתחום החינוך, אם כמחנך ואם כמפקח, כך שמאחורי יותר מחצי יובל של עיסוק בתחום החינוך. אך פרט לתפקידי כמחנך, אהבתי תמיד לאייר, בעיקר קריקטורות, ומסתבר שהיתה לכך תרומה מכרעת על הצלחתי כמחנך...

התחלתי את תפקידי בהוראה  כמחנך בתלמוד תורה 'מורשה' ו'תהילה לדוד' באשדוד, שם עבדתי במשך 8 שנים. משם, ב 18 השנים הבאות, הייתי  מנהל בתי ספר בערים: קרית מלאכי, שדרות וחולון. ב8 שנים האחרונות אני מכהן כמפקח בתלמוד תורה 'אורות התורה' אשדוד. 

יש לי תואר ד"ר בחינוך איקויולנטי. את לימודי לתואר בהוראה למדתי בטורו קולג' בירושלים, בהמשך קיבלתי תעודת מנהל בבית ספר לניהול של שייקה שפירא בירושלים.

במהלך השנים חיברתי ספרים בנושאי החינוך, שני חלקים: ספר "המדריך", שאלות ותשובות.

בנוסף, חיברתי חוברת עבודה לכתיבה לכיתות א" "לכתוב כמו גדולים" (הוצאת כ. בונוס יבנה).

כמה שנים באשדוד?

נולדתי בחולון, אך מאז תשמ"ה (1985) אני גר באשדוד. מה שלכאורה מגדיר אותי רשמית כאחד מוותיקי העיר...

מהי אשדוד בעיניך?

אשדוד היא עיר עם הפנים לעתיד, בעיני היא מהווה מודל לחיקוי בפיתוח, בחינוך, בתרבות.

העיר מתייחדת בכך שהיא מורכבת מאוכלוסיה עם הרמוניה שחיה עם הבנה והכלה כבוד הדדי בין סוגי  האוכלוסיות. זהו דבר לא מובן מאליו כשבעיני זו ברכה מיוחדת שהיא זכתה לה.

מי הדמות שהשפיעה עליך?

ללא ספק הרב שמעון כהן זצ"ל, ראש מוסדות 'תהילה לדוד' ו'תורה אור' הפועלים ברחוב ההסתדרות באשדוד. רבי שמעון היה אמן בחינוך, אך פרט לכך היתה לו יכולת קשב ושיחה בינאישית מופלאה.

ויבדל לחיים טובים, הרב פנחס קריספין שליט"א, ראש מוסדות מורשה, שהוא בעיני מחנך משכמו ומעלה...

היעוד שלך בתחום עיסוקך?

לגרום לתלמיד לאהוב ללמוד, ובעיקר: משמעת מתוך אהבה. וכן, זה בהחלט אפשרי, בעבודה נכונה וכמובן עם הרבה סיעתא דשמיא...

משהו שלא יודעים עליך?

זכיתי, והחזרתי את המשפחה שלי בתשובה, כבר בהיותי בגיל 6.

ועוד משהו: בתקופת הקורונה הקמתי בית כנסת עראי בבניין בו אני מתגורר, ברח' בעל הנס. אך מסתבר שאין דבר קבוע יותר מאשר זמני, והכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל: בית הכנסת שהוקם אז כ'מניין קורונה' זכה לאהבה מצד השכנים שטיפחו וסייעו, ועד היום הוא פועל בעוז ובתעצומות, עם מנייני שחרית מנחה וערבית, בימי חול ובשבתות, שלא לדבר על שיעורי תורה. אשרינו שזכינו. 

תחביב שאינך מוותר עליו?

אני מאייר/ קריקוריסט. במהלך כל השנים, לצד תפקידי כמחנך, אהבתי גם לאייר ומצאתי זמן לכך. עם זאת, בין היתר הייתי נוהג לאייר לתלמידים פה ושם, בעיקר כאשר הוספתי להם כמה מילים של עידוד על דפי המבחנים. והיום, אחרי 35 שנה בחינוך, אני פוגש תלמידים רבים שהם כבר הורים לילדים, שמזכירים לי את הציורים שנהגתי לצייר להם...

והנה סיפור מעניין: ביום שישי האחרון ירדתי לשוק באזור ו'. אני שם לב שעומד לידי אברך צעיר, אבא לשני ילדים שנראו בגילאי 5-6. ואז אני שומע אותו אומר להם: "אתם רואים את האיש הזה – והוא מצביע עלי - זה המורה שלי שאני מספר לכם עליו כל הזמן. ממנו למדתי לצייר לכם ציורים..."

הבטתי עליו כשאני מנסה להיזכר מי התלמיד ומה הוא זוכר ממני, והוא עונה לי: "אני לא אשכח לעולם את הציורים שהיית מצייר לנו במחברות. ליד הציון במחברת נהגת לצייר לנו פרח, צב, פרפר... תמיד ציורים משמחים, שהעניקו לנו תשומת לב".

שאלתי אותו, קצת בעלבון, מה, זה מה שאתה זוכר מכל הלימודים שלמדתי, מכל השיעורים בהם השקעתי? מה שאתה זוכר הוא את הציורים?

והוא עונה לי: "כן, מה שאני זוכר הוא את היחס שלך, את האהבה שלך שהקרינה ממך וחדרה לכל תלמיד. ובעיני לפחות, תשומת הלב הזו שהקדשת לי כשציירת בכל פעם ציור שהיה עבורי בלבד, נחקקה בי ואני זוכר אותה יותר מכל שיעור אחר..."