הפך לחלק בלתי נפרד מתעשיית החתונות, ורואה שליחות בעזרה ליתומים. הכירו את נטע שפר

כמה מילים על עצמך:

שמי נתן נטע שפר, בן 36, אב לחמישה?, מתגורר בעיר מזה 12 שנה, אם כי אני יכול לומר שפחות 'התחברתי' לאשדוד ובשנים הראשונות שהתגוררתי בה חשבתי שהיא לא מתאימה למזגי הסוער...

בשנים האחרונות, מאז התחלתי לנהל את אולם 'הכרמים' בבית שמש שהפך לביתי השני כשאני מבלה שם את מרבית שעות היום, גיליתי שאני אוהב את אשדוד כמקום שניתן לאגור בו כוחות אחרי ולפני יציאתי לעבודה.

מהי אשדוד בעיניך?

אשדוד מבחינתי היא ים, שקט, רוגע, מרחב. יש בה המון מעלות שאין בכל עיר אחרת, ואפשר לומר שגם ביתר התחומים היא מתפתחת משנה לשנה כשגם בתחומי העסקים והבילוי היא הולכת ומתחזקת, אך עדיין שומרת על אופייה האציל והישנוני משהו.

יש בה משהו נדיר, לפחות בעיני, ואם בעבר חלמתי על מעבר לבית שמש או לכל עיר ששוקקת חיים ללא הפסקה, היום אני דווקא נהנה מהשקט שהיא מאפשרת ומקווה להישאר בה.

מי הדמות שהשפיעה עליך במסגרת עיסוקך?

על השאלה הזו איני צריך לחשוב פעמיים לפני שאענה.

בעבר, עבדתי באולם בבני ברק כשנוכחתי שאני מתחבר מאד לסוג העבודה. יהיו שיראו בה עבודה קשה מידי – זהו תחום שצריך לעבוד בו בלילות, הוא דורש לא פעם אנרגיות ועידה בלחצים, אך התחברתי מאד ועם כל זאת, העבודה בבני ברק לא התאימה לי.

באחד הימים נסעתי בפעם הראשונה לציונו של הצדיק רבי ישעי'לה מקרעסטירר זי"ע. על המטוס פגשתי יהודי יקר עם עיניים מחייכות, שמו: ר' אברהם יעקב אליעזר – "יענקי" – שישא שיחי'.

שוחחנו, וסיפרתי לו שאני נוסע משום שאני מחפש עבודה ומבקש להתפלל על ציונו של הצדיק. 'הפלא ופלא' אמר לי יענקי. 'אני נוסע לשם משום שיש לי אולם, הכרמים, ואני מחפש עובד טוב שידע לנהל אותו ושאוכל לסמוך עליו...'

סגרנו במקום את התנאים ולקרעסטירר הגעתי בכדי להודות. מאז הכל היסטוריה. מזה 4 שנים שאני נוסע כמעט בכל יום לבית שמש, חוזר לעיר בד"כ בשעות הקטנות של הלילה, אך מודה לקב"ה שאני זוכה לסייע בידו של המלאך ר' יענקי שישא, שב"ה זכינו לראות כיצד רופא כל בשר מרפאהו ברפואה שלימה בזכות התפילות של היתומים, ובכך לתרום לבניינם של בתים יהודים רבים, בעיקר של יתומים ויתומות.

מהי מהות עבודתך?

לעבודה ב'הכרמים' ישנה ייחודיות רבה. אמנם, גם בעבר ניהלתי אולם כשסיפקתי את השירות למחותנים שזה אומר לסגור את כל הפרטים מול בעלי המקצוע ולוודא שהכל 'דופק' על הצד הטוב, אך מאז הגעתי ל'הכרמים' גיליתי עולם חדש. שם העבודה היא בעיקר מול אלמנים או אלמנות שמבקשים לחתן את ילדיהם היתומים, בעוד יענקי דואג כדרכו לכסות את העלויות.

מאז אני פועל בכמה מישורים. ראשית, אני אמור לעשות הכל בכדי שהארוע יהיה מוצלח וללא כל תקלות. במקביל, אני מנסה לסייע בידו של יענקי כמה שאני יכול וכך אני מנסה לגייס תרומות, כשאני מרים קמפיינים שהביאו לגיוסם של סכומים נאים מאד, ובעיקר – נכונות מצד מוזיקאים וזמרים שמגיעים בחינם לרגש ולשמח.

תחילה הם הגיעו לחתונות פה ושם, אך בהמשך גם לארועים אחרים אותם התחלנו לקדם כמו שמחת בית השואבה ליתומים ואפילו מעמד הכנה ליל הסדר, כשכל ארוע כזה מלוה את היתומים זמן רב והם אינם מסוגלים לוותר עליהם.

הנה, רק לפני מספר דקות דיברתי עם משפחה שביקשה לתרום חתונה בלילה שבו הם מחתנים את בתם. הצלחתי למצוא כלה יתומה שמתחתנת באותו ערב, וה'עיסקה' נסגרה. הודעתי לאמא האלמנה שיש מימון מלא לחתונה והיא לא ידעה את נפשה משמחה.

בשורה התחתונה, מאז הגעתי ל'כרמים' גיליתי עולמות של נתינה, וגיליתי כמה העיסוק בנתינה עושה לי טוב. אין תחושה טובה מזו. אחרי הכל, אני איש פשוט, אך הקב"ה גלגל לידי תפקיד שבו אני רואה שליחות, כשמיום ליום אני מגלה שיש לי כוחות וכי ניתן לסייע, להקל, להעלות חיוך, ובעיקר – לשמח את יענקי שהוא בעיני המלאך המושיע של המוני משפחות שבלעדיו היו קורסות.

משהו שלא יודעים עליך?

אני אמנם פעיל, אפיל פעיל מאד, אך זקוק גם למרחב אישי ולשקט. יש לי שעות שבהן אני צריך להתבודד לבד, לקרא ספר ולהתבונן, ואז איני זמין כלל. אני מתנתק מכל הסובב ויוצא בדרך כלל לפארק לכיש. זהו מקום מדהים שאני אוהב לצאת לשם עם ילדיי, אך גם לבד. שם, על גדות הנחל, אני מסוגל לשבת שעות על הספסל. פשוט להסתכל ולא לשבוע. ודווקא השעות הללו של השקט מטעינות אותי באנרגיות חדשות.

 עוד בנושא:

השראה: כך חגגו המוזיקאים האשדודים סיום מסכת

נטע האגדי בירמצ את בנו. קהיליית המוזיקאים התייצבה

סיפור מעניין שקרה לך?

סיפור דווקא מתסכל. חבר ביקש ממני לאחרונה לחתום על מסמכים לרכב. חתמתי לו בלי לדעת מה אני עושה, ואת המחיר שילמתי ביוקר.

לני כשבועיים, ביא"צ של רבי ישעי'לה זצ"ל, המראתי לקרסטירר כדרכי בכל שנה. אמנם, השנה לא היה קל לצאת, רק לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף החלו להחזיר את הטיסות, אך הצלחתי להשיג כרטיס ויצאתי.

בהגיעי לנתב"ג גיליתי שקיים נגדי צו עיכוב יציאה, וזאת בשל החתימה על אותם מסמכים. ביקשתי לעשות טובה לחבר, אך הוא סיבך אותי בערבות שאותה נדרשתי לשלם בסכום של 22,000 ₪.

אין לתאר את עגמת הנפש. נאלצתי להתעכב, וכך בסופו של דבר הפסדתי את השבת בקרעסטיר. אמנם יצאתי לקפריסין, ורק לאחר יומיים הצלחתי להגיע לקרסטיר. אך מבחינתי קיבלתי שיעור לחיים: אפשר לעשות טובות לאחרים, אבל חשוב גם להיזהר.