"בכדי לטפל בבני זוג צריך התמחות והרבה סייעתא דשמיא"

ספר לנו כמה מילים על עצמך...

בנר ראשון של חנוכה אהיה בעז״ה בן 44.  יש לנו שמונה ילדים ב"ה, שישה בנים ואחריהם שתי בנות קטנות - האחרונה נולדה אך לפני חצי שנה. למרות שכולם קוראים לי בשם אביחי, אני מקפיד שיכתבו את שמי המלא שלום אביחי, ואל תשאל למה - את זה מן הסתם אוכל לברר יותר על ספת הפסיכולוג שלי...

אני מתגורר בעיר מאז שנולדתי, למעט שנה אחת בבני ברק שהיתה ניסיון מעניין אך גם חידדה לי את הניסיון של אברהם אבינו ב"לך לך" - אני אישית העדפתי לחזור לעירי ולמולדתי.

בהכשרתי אני מטפל זוגי בכיר, פסיכותרפיסט ומדריך מטפלים, וברוב הימים ושעות היום אני מלמד כמאתיים גברים ונשים מידי שבוע ומכשיר אותם לייעוץ נישואין ומשפחה, במסגרת המרכז המוביל בתחום בציבור הדתי והחרדי - מרכז י.נ.ר ובשיתוף האוניברסיטה הפתוחה. גם אני בעבר הייתי תלמיד המרכז ולאחר מכן הפכתי להיות הרכז האקדמי של הקורס המיוחד הזה, ובמסגרת זו זכיתי להכשיר יחד עם צוות אקדמי וניהולי מרשים מאות רבות של תלמידים ותלמידות שרבים מהם עושים עבודת קודש מידי יום עם זוגות שבאים לעבור תהליך זוגי על מנת לחיות במערכת שיש בה יציבות, חוסן, ושביעות רצון גדולה יותר.

בזמן שאני לא מלמד או מדריך מטפלים, אני מנהל קליניקה שאליה מגיעים זוגות ויחידים שמבקשים עזרה בתהליך אישי או זוגי - באותם חלקים שאני מסוגל לעזור להם.

נתחיל עם השאלה הקבועה: מהי אשדוד בעיניך?

אשדוד בעיניי היא קודם כל בית. בית שסבי הצדיק הרב שלום הכהן זצוק"ל יחד עם אשתו הצדקת הרבנית עליזה ע"ה, היו מחונכיו. אני מדבר על דמויות שהאשדודים הצעירים של היום לא מכירים ולא שמעו את שמם, אבל אלו הדמויות שהניחו את הבסיס התורני לעיר הזאת.

"היו אלו דמויות אחדות כמו למשל הרב הצדיק רבי ישראל אליזרע זצוק״ל שכיהן כרבה הראשי לאשדוד כיובל שנים והיה גר באחווה ורעות לא מצויים - דלת מול דלת ביתם של משפחת כהן,  לאחר שהתעקש לא להיכנס למעונו שהוכן לכבודו והכריז  ״עד שרבי שלום כהן איננו מסודר בדירה, אינני נכנס לדירה בנויה".

אני מדבר על אשדוד הקדומה - אפשר לומר. אשדוד בשנים שלפני שהמקובל האלוקי רבי מאיר אבוחצירה זצוק"ל – 'בבא מאיר' עלה להתיישב בה וממנה האיר לעולם כולו.

זאת אשדוד שהדור הבא הרחיב את בסיסה התורני שנטעו קודמיו. אז קמו ופעלו בעיר דמויות הוד כמו הרבנים הגאונים הרב אברהם אלטמן שליט"א ראש ישיבת עטרת צבי באשדוד, הרב יוסף שיינין שליט"א רבה הראשי של אשדוד, הגאון הגדול הרב דב צבי קרלנשטיין זצוק״ל ראש ישיבת גרודנא, ועוד כמה דמויות משמעותיות שנתנו את הטון הרוחני של אשדוד כמו דודי היקר הרה"צ שמעון הכהן זצוק"ל ראש מוסדות תהילה לדוד וראש ישיבת תורה אור.

ומשם נמשך חוט לדור שאחריו. הבסיס התורני הלך והתרחב, דמויות ההשפעה התרבו  ובעיר אשדוד צמחו אנשים שתורת ישראל חשובה להם מחד - והיא היתה בסיס אמונתם והשקפתם, ומאידך מעורבות עם הבריות שמילאו את העיר שהלכה ושגשגה היתה משמעותית עבורם והיא זאת שחיברה את הזרמים השונים והמגוונים שכל כך מאפיינים את העיר הזאת שמצליחה לחיות בהרמוניה שאני פחות מכיר ממקומות אחרים.

בין הדמויות הללו נמצא רבנים גדולים וראשי ישיבות, רבני קהילות ותלמידי חכמים שחלקם גם לקחו חלק בשירות צבאי, לאומי, אזרחי התנדבותי, ואף רכשו השכלה בתחומים אחרים מבלי לזנוח את בסיס תורניותם.

בתוך הפסיפס המיוחד הזה אציין את אבי היקר הרה"ג מאיר הכהן שליט"א שמשמש כרב בית האבות ורב קהילה בעיר אשדוד ומוכר כמי שמזכה ומשפיע על רבים מתושבי העיר. הוא בעצמו גם עשה שירות צבאי לאחר נישואיו, רכש השכלה במנהל עסקים, כל זאת לצד עיסוקו בתורה ודרשותיו בציבור.

אבי שליט"א למד באותה כיתה עם חברו ד"ר יחיאל לסרי ראש העיר אשדוד, שידוע לרבים כפוליטיקאי מצליח אך מי שמכיר את שרשרת הדורות בעיר אשדוד יודע כי ד"ר לסרי נטוע עמוק בבסיס רוחני ותורני שליווה אותו לאורך כל דרכו הן ברכישת השכלתו כרופא, הן בשירותו הצבאי כסגן אלוף בצה"ל, ומאוחר יותר בהיותו חבר כנסת, וכיום כראש העיר משנת 2008.

דמויות רבות אחרות ואני בתוכן, מהוות את דור ההשפעה הבא. כל אחד בדרכו, כל אחד בסגנונו ובמעגלים השונים בחיינו, אבל כולנו ממשיכים ובונים על בסיס ובזכות מה שיצקו הקודמים לנו.

אז כשאתה שואל אותי מהי אשדוד בעיניי, אני לא רואה רק את אשדוד כעיר שיש בה שילוב נדיר של תורה ועבודה, למידה ורוח קרב במיזוג מדהים עם לב טוב ורוח התנדבותית.

אני רואה את שרשרת הדורות שהצמיחה את כל זה, אני רואה את קדושתה לצד יופיה, ואני חי את לומדי התורה שבה ומושפע עמוקות מהלוויתו של החייל סמל אבי סספורטס הי"ד - פרח אשדודי שנחטף ונרצח בידי מחבלים כשהייתי בגיל עשר וזכיתי להשתתף בהלווייתו המצמררת.

ובכן, אשדוד בשבילי היא מקום שמחבר ומאפשר, ובמובנים רבים היא בית כמו שבית צריך להיות - יש בה מקום לכולם ולהכל, יש בה חיכוכים, יש בה תחרויות, יש בה כשלים, אבל יש בה נקודה פנימית מחברת. יש בה לב, ויש בה חזון, שניהם יחד מצליחים ברוב הזמן לחיות באיזון ומאפשרים לפרטים ויחידים לצמוח בתוכה באחת הצורות הטובות שאני מכיר.

מי היא הדמות שהשפיעה עליך בתחום עיסוקך?

דמויות רבות השפיעו ומשפיעות עלי גם כיום. חלקן משפיעות באופן רחב ומרכזי יותר, חלקן משפיעות בצורה משמעותית יותר ופחות ובהיבטים שונים של החיים בכלל ושל תחום העיסוק שלי בפרט. חלק מהדמויות שהשפיעו עלי הן תורניות מובהקות, חלק אחר הוא מעולם החכמה הקדומה מאוד וזאת שהתגלגלה אחריה ולא בהכרח מספסלי בית המדרש - ההשפעות הן רבות, משמעותיות ומגוונות.

אבל אם ממש תלחץ עלי לתת לך שם של דמות השראה אחת משמעותית מאוד בחיי, אבחר את דמותו המופתית ממש של הרש"ר הירש - רבי שמואל רפאל זצ"ל.

רש"ר הירש היה אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בעיצוב האורתודוקסיה החרדית במאה ה-19, ונחשב לאבי שיטת "תורה עם דרך ארץ" כאשר הוא מתכוון לעיקרון שבו האדם צריך לשלב בין ידיעת התורה לעיסוק בחכמות ובשטחים אחרים כמדע, אמנות, תרבות וסוציאליזציה.

גדולי ומאורי הדורות כתבו על הרש"ר מילים שלא בנקל נכתבות על אנשים בדורות הללו. רבי יצחק אלחנן ספקטור שחי במאה ה- 19 ונחשב לרשכבה"ג (רבן של כל בני הגולה), כתב עליו "כבוד הרב הגאון המפורסם, צדיק ונשגב, החכם הכולל, פאר ישורון ותפארת ישראל…" ובמקום אחר הוא כותב עליו "כבוד ידיד ה' וידיד כל בית ישראל, וידיד נפשי, הרב הגאון צדיק יסוד עולם, פאר הדור, נזר ישראל והדרו…", ולדמות מפורסמת אחרת מאותה תקופה, מייסד תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר - מיוחסת האמרה "מנין אפשר לקחת גן עדן די גבוה בשביל רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל?"

בשונה מאותם שנפעמים מדמותו של רש"ר הירש וחוששים ממכלול תורתו ושיטתו שאותה מייחסים כמתאימה לשעתו, אני מאותם אלו שחושבים שהכיוון שאליו הוא מצביע חשוב ביותר לבחינה - לא רק לבני דורו, אלא בייחוד לבני דורנו.

אבל כמובן, לכל קהילה יש את מנהיגיה ומוריי דרכה, אך אני אישית בוחר להיות מושפע בחיי בכלל ובתחום העיסוק שבו אני עוסק - תחום הנפש, מדמותו וכתביו המופלאים.

מי שמבקש לטעום ולהתפעם מצלילות מחשבתו, עמדותיו התורניות והרוח העכשווית והריאלית שעומדות בבסיס משנתו החינוכית של רש"ר הירש שיקרא מידי שבת את פירושו רב ההשפעה על פרשיות השבוע - כך אני נוהג וכך אני ממליץ לילדיי.

מהו הייעוד שלך במסגרת עיסוקך?

השאלה מדויקת: מה שהוא הייעוד במסגרת עיסוקי, לא בהכרח הייעוד שלי בחיים. אבל אם אצטמצם לייעוד זה, אומר שאני מתחבר עם החזון של המרכז שבו אני מלמד את תורת הנפש הזוגית.

אנחנו יכולים לראות בבירור את מהלך השנים, מאותה תקופה שבה המרכז הזה רק הוקם - לפני עשרים שנה בערך - כעמותה שמבקשת להכשיר דור של יועצים זוגיים מתוך הקהילה הדתית והחרדית, ואז כמעט כל מי שביקש לבוא וללמוד, התקבל ויצא עם תעודת הכשרה. ועד לתקופה שלנו כיום, שבה הציבור הדתי והחרדי מבקש משהו אחר, זוגות כיום גדלים בדור שאינו מוכן לקבל את כל מי שרק החליט לעזור לאחרים כיועץ מומחה לעניינים שבינו לבינה.

כיום, הציבור מבקש, ובצדק, אנשים שמצד אחד שומרי תורה ומצוות ומבינים בניואנסים קהילתיים כאלה ואחרים, ומצד שני אין התפשרות על מקצועיות ואתיקה ברמה גבוהה ואקדמית.

עם השנים - המסגרת השתנתה, התכנים השתנו, מבחני הקבלה ומטלות הלמידה השתנו, וכיום אנחנו מנהלים מערך שלם של וועדות מקצועיות לצד וועדות תורניות שעסוקות בגיבוש התכנים ושאיפה בלתי מתפשרת למקצועיות.

הייעוד האישי שלי בתוך המסגרת הזאת, היא להגדיל את מספר הלומדים והלומדות שעושים עבודה בלתי מתפשרת על מנת לתת מענה מקצועי והולם לציבור שומרי תורה ומצוות שמבקשים איש מקצוע מתוך הקהילה שלהם. במסגרת הזאת הכנסתי בצורה חזקה ומרכזית את כל נושאי ההדרכות למטפלים, את מסלולי הטיפול לתלמידים ותלמידות המעוניינים להתקדם ולהיות ראויים יותר לעבודה על אנשים.

אני מסתכל על ילדיי, ואומר לעצמי, שאני מבקש להכשיר יועצים באיכות כזאת שאם הילד שלי ירצה לפנות לייעוץ אשלח אותו אליהם בביטחון מקסימלי - מה שנכון וטוב לילדיי חשוב שיהיה לכל אדם שמבקש לפנות לעזרה וחשוב שיהיה לכל זוג שמבקשים שותף לתהליך זוגי.

במסגרת הייעוד הזה אני כותב את המדריך למשתמש התורני בפסיכותרפיה, שמתפרסם במגזינים ובאתרים שונים, ומנויים על קריאתו סטודנטים דתיים ממרכזים ומוסדות השכלה שונים, וזה חלק אחד שמתחבר לחלקים אחרים שאני ואחרים במרכז הלמידה שבו אני מלמד ובמרכזי למידה אחרים עושים, ומכוונים בכך להעלות את המודעות לפנייה לייעוץ ולטיפול ובמקביל להיות סוג של מצפן שנותן כלים, כללים ועקרונות, שבאמצעותם הפונים יידעו שהם הולכים לאיש מקצוע שהוא לא רק נראה ומצהיר על תורניותו אלא גם בעל הכשרה מתאימה, פועל במקצועיות ובעיקר שומר על כללי אתיקה ולא חורג מאמת המידה המוסרית - תורנית ומקצועית.

משהו שלא יודעים עליך?

כששאלת אותי על הייעוד שלי בתחום העיסוק שלי, עניתי כי השאלה שהצטמצמה לתחום העיסוק שלי היא מדויקת - הסיבה קשורה לשאלה הנוכחית.

רוב התלמידים והתלמידות שלי מכירים אותי בעיקר מתוך מסגרת הההכשרה, ומתוך קריאת מאמריי וכתביי השונים בעיקר בתחום המקצועי. רובם שומעים ממני מושגים והמשגות מעולם פסיכולוגי ופילוסופי, הם ילמדו מודלים שאני מגיש או מפתח שנשענים על תיאוריות, תפיסות, מושגים, ובעיקר ישמעו מילים כמו, מערכתי, דינאמי, פסיכואנליזה, קוגיטו, ויטגנשטיין ודה סוסיר,  מסמן ומסומן, סימלי ודמיוני, מבנה ותפקיד פרויד ולאקאן, קליין וגם מינושין ובואן. כל מיני חכמות ושמות של אנשים שמראים שאתה יודע על מה אתה מדבר ונראה שכל מה שאופף אותך זה העולם המקצועי שלך.

אבל האמת, שמעטים מהם יודעים שזאת לא האמת. אני יכול לומר שאחד המשברים הכי קשים שעברתי בחיי, זה המעבר מתוך ספסלי בית המדרש לספסלי הלמידה המקצועית. רציתי ובחרתי בכך, אבל כל שעה שמסרתי שיעור בתחום המקצועי ייסרה אותי המחשבה שעזבתי שעה של מסירת שיעור תורני. בשלב מסוים, הגעתי לשלום פנימי, איזון שהגיע לאחר תהליך ארוך ומטלטל בחלקו.

כך שאם תשאל אותי, מה הייעוד שלי בחיים, אם תשאל אותי מה העונג הכי גדול שלי, אם תשאל אותי את שאלת הפנטזיה שכנראה כולנו אוהבים לשאול את עצמנו, מה תעשה אם תרוויח בלוטו, אומר לך תשאל כל אחד מילדיי והוא יאמר לך בקלות את התשובה - "אבא ייכנס לבית המדרש ולא יפסיק לכתוב חידושי תורה".

אבל אם תשאל אותי מהי השאיפה הכי גדולה שלי, מה התענוג הכי גדול שאני מכיר בעולם הזה , אומר לך בלי לחשוב הרבה: דף גמרא פשוט עם עומק חכמת הראשונים והאחרונים על סטנדר ברזל בתוך בית מדרש עם ריח של ספרי קודש ישנים.

מבחינתי, זה הכל וזאת התכלית. איך זה ישפיע על חיי בעתיד? רק אלוקים יודע.

תחום עיסוק/תחביב שלא תוותר עליו?

אין באמת דבר אחד. אני חושב שאנשים שעובדים עם אנשים לא סתם בחרו להיות שם, חלקם לפחות הגיעו למקום הזה בין היתר כי הם מגוונים וחיים כל הזמן בין עולמות שונים ומנוגדים, ואני דיי כזה.

אבל כן, אני נהנה מהמון דברים גבוהים ומאינספור דברים שטותיים, אני לומד ושר, משחק ולא מפסיק להתעניין  בכל מה שקשור לגאדג'טים וטכנולוגיה (אשתי תתקן מיידית: ״להתעניין ולקנות״), אבל כל מי שמכיר אותי יודע שלאי בודד אקח ספרים - זה מה שאני אוהב יותר מכל דבר אחר. אני אוהב לקרוא כמעט באופן כפייתי - אני קורא בבית, בדרכים, בצימר ובטיול, בדרך כלל בספרים ואם אין אפשרות אז בספרות מקוונת, אני קורא ספרות פילוסופית ופסיכולוגית, קורא היסטוריה וגם ספרי מסעות במיוחד אם הם כתובים בנימה הומוריסטית.

אני אוהב לקרוא שירה, היא יכולה להיות שירה מגדולי משוררי הדורות או שירה עכשווית מאנשים חושבים ובעלי השראה, עכשיו שאני עונה לך אני חושב שאם אזקק את התחביב שלי אומר שלא אוותר על מילים ומבנים ואכן זהו תחביבי ואף עיסוקי. לכל מקום ובכל מצב ארצה לקרוא וליצור, ובעיקר לקבל השראה ממילים, מילים שכתבו אנשים חכמים ומעניינים מילים שפונות לאנשים ומבטאות גוונים ורבדים. על זה לא אוותר לעולם...