אוהב לעזור לאחרים וכעת החליט לרוץ למועצת העיר. מי אתה אלעד גוזל

כמה מילים על עצמך:

שמי אלעד גוזל, אני בן 37, אבא לנסיכה בת 7 – בתי אביגיל שהיא כל עולמי. אני עובד כמבקר בחב' אלקטרה אפיקים, אך ברוב שעות היום אני עסוק בהתנדבות מליאה למען הכלל. בימים אלו אני נערך לקראת המטרה הבאה, בע"ה, בחיי – אני מבקש לרוץ למועצת העיר ובכך לתרום למיסוד ולהרחבת העשיה שאני עוסק בה.

מהי אשדוד בעיניך?

אשדוד היא עיר הולדתי, אני אשדודי מבטן ומילדה (בעצם כשנולדתי לא זכינו שיהיה בעיר בית חולים, כך שלא נולדתי בעיר, אך אני בה מימיי הראשונים). אשדוד בעיני היא אשדוד של אהבה, עיר שחיים בה חרדים לצד מסורתיים, ספרדים לצד אשכנזים, ובקיצור עיר של קיבוץ גליות שהכל חיים בה בהרמוניה ובנעימות.

דמות שהיא השראה בעיניך?

מה השאלה בכלל. דודי שגיא ע"ה שנפטר בצעירותו, אך הוא היה ועודנו מודל לחיקוי בשבילי הן ברגישותו, הן באהבת האדם שבו, והן בכך שמבחינתו לא היה מה שאפשר להשיג ולא משיגים אותו. אלו אבני הדרך שעליהם אני מבקש להשתית את חיי

מתי החלה העשיה שלך?

האמת, שהעשייה התחילה אצלי עוד בכיתה א'... היה זה בתחילת שנות ה90, כשאז החלה העלייה הגדולה של יהודי אתיופיה שהגיעו לארץ הקודש.  

אחד מחברי היה ילד שעלה מאתיופיה, ובאחד הימים שמתי שמתי לב שהוא מגיע ללימודים בלי כריך. מאז הייתי דואג לו מדי יום לכריך, אך מאז בעיקר התחלתי להפעיל חיישנים מיוחדים שאיפשרו לי לזהות מי בסביבתי זקוק לעזרה, כשאני מנסה מאז לאתר את מי שזקוק לעזרה וגם לסייע להם, בכל דרך שאני יכול.

ואכן, ככל שהתבגרתי כך המשכתי באותו מסלול של עשיה וחסד. מידי שבוע הייתי מביא אוכל לקשישים, כשיאמר לזכותם של הורינו שעודדו אותי לכך.

במקביל גם בכיתות הקמתי גמ"חים על כל צעד ושעל, החל מגמ"ח מכשירי כתיבה ואפילו  'גמ"ח עונשים' שסייע למי שקיבל עונש ואחרים כתבו עבורו את החומר הלימודי שהיה על הנענש לכתוב... כל דרך, העיקר לעזור.

כמובן היום הפעילות ממוסדת יותר ונוגעת בתחומים שונים. בין היתר אני יכול לומר שמאז המקרה הקשה והטראגי בו נהרג הילד עידו אביגיל ז"ל משדרות כתוצאה מפגיעת פצמ"ר שפגע בממ"ד, חברתי לאמו תחי' שהיא פעילה חברתית לאחר שהמקרה נגע מאד לליבי, ויצאתי ביוזמה של כתיבת ספרי נ"ך לקריאת ההפטרה בבתי הכנסת לעילוי נשמתו. עד כה זכינו להכניס שני ספרים כאלו, ואני מקווה שבע"ה נמשיך עוד ועוד.

מקרה מיוחד שזכור לך?

ישנם מקרים רבים שחרותים בלבי, אך אחד מהם במיוחד.

באחד מימי שישי, ממש לפני כניסת השבת, אני מקבל שיחת טלפון משפחה שמספרת כי אין להם מה לאכול לשבת. אמרתי לעצמי שגם אם היה לי מיליון דולר בכיס לא יכולתי לעזור להם באותה שעה, שכן הכל כבר סגור ואן לי דרך לפנות לאחרים לעזור.

אבל הבטחתי להם שאיני משאיר אותם לבד ואיך שיוצאת השבת אני מגיע לפנק את הילדים במגשי פיצה ושתיה. זו, אגב, גם הדרך שלי לבדוק כל מקרה, שכן אני בודק כל מקרה לגופו, וכאשר אני מגיע לביקורי בית אני מתרשם מהעזרה לה זקוקה המשפחה.

הם התאכזבו כמובן, אבל עמדתי בהבטחתי ומיד עם צאת השבת קניתי מגשי פיצה והגעתי אליהם הביתה.  

ישבתי עמם, עם ההורים והילדים, כשאני אוכל עמם במטרה הם ירגישו נח יותר אך התקשיתי לבלוע את האוכל כי מצבם היה באמת מזעזע. הם התמודדו עם מציאות קיומית קשה ומצבם שיווע לעזרה.

תוך עדי, אני שם לב שהרטבים נעלמו מהשולחן. אני שואל את הילדים איפה הרטבים, ואחד הילדים אומר לי שלקח אותם במטרה לשמור אותם למחר, כשכך יוכל למרוח על הכריך ולא ללכת לביה"ס עם פרוסות יבשות... המקרה הזה באמת זיעזע אותי, ומאז אני עושה כל שביכולתי שילדים לא יגיעו למצבים כאלו.

מדוע החלטת לרוץ למועצה?

בדיוק מהסיבה הזו. אני ב"ה אדם רגיש שכואב את כאבו של הזולת, ובתקופה האחרונה אני מגלה שוב ושוב שעם כל רצוני לעזור ולסייע, לא פעם ידי כבולות אך מתוך המועצה, כך אני מקווה, אוכל להגדיל ולהרחיב את העשייה. מסיבה זו אני מבקש להשתלב במועצת העיר, כאשר משם, בעזרת ה', אוכל להגשים את שאיפתי ולהועיל לאחרים.

דבר אחד אני יודע: אני לא מסוגל לוותר על עזרה לזולת. אני עושה זאת היום, ומקווה שאעשה זאת בתפקידי כחבר מועצת העיר כששם אוכל למסד יותר את הפעילות ולהביא לכך שכמה שיותר תושבים יהנו ממנה.

.