"כולם בטיולים ואתם כאן": המסר הנוקב של האדמו"ר האשדודי

לקראת סיומם ונעילתם של ימי בין הזמנים ותחילת זמן 'אלול' בהיכלי הכוללים והישיבות, מסר האדמו"ר הגה"צ רבי דוד חנניה פינטו שליט"א שיחת חיזוק והתעוררות בישיבת בין הזמנים הגדולה בעיר, אשר הקים בית מדרשו "אורות חיים ומשה" והיא מתקיימת מדי סוף זמן, ללא עזרה משום גורם חיצוני.

מאות אברכים ובני ישיבות גדשו את בית המדרש המרכזי "אורות חיים ומשה" בקרית 'באר משה' ברובע ג'.

האדמו"ר הגה"צ רבי דוד חנניה פינטו שליט"א הביע את שמחתו הגדולה לנוכח ההשתתפות הרבה. בראשית דבריו בירך את הרב מיכאל בן זקן, העומד במשך שנים בראש ארגון ישיבת בין הזמנים יחד עם הרב אבנר רווח, וכן שיבח את ציבור בני התורה אשר עזבו חיי עולם ושוקדים על התורה.

הגר"ד פינטו ציין בשמחה כי במקום שהבחורים ילכו לנוח או לטייל בימים אלו לאחר שנה של עמלה של תורה, הם באים לכאן, עוסקים בתורה ונהנים מזיו השכינה – וזו שמחה גדולה.

בדבריו הביא את הפסוק מקהלת: "עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". שלמה המלך מנה כמה עיתים, אך יש להוסיף שיש עוד "עת" – והיא הזמן של "בין הזמנים", שהוא אישי ופרטי! את שאר העיתים כולם עושים, אבל לבוא וללמוד בישיבת בין הזמנים, בימים שבהם אדם קובע לעצמו את הזמן – זהו עניין פרטי.

לכל בחור יש את הזמן הפרטי שלו לנוח, אך כשהוא לוקח את הזמן הזה וקובע עיתים לתורה, על כך נאמר 'עין לא ראתה'. את השכר של בין הזמנים איננו יודעים; רוב העולם נמצא בטיולים, אך הוא יושב ולומד תורה, ממשיך את הסדרים שהיו לו בישיבה, ורק הקב"ה יודע את הערך הגדול ואת השכר על כך.

עוד הוסיף: שמעתי שגדולי תורה רבים זכו לגדול בתורה רק בזכות שהקדישו את זמן בין הזמנים ושקדו על לימוד התורה בימים אלו.

בס"ד עלה לי רעיון: כתוב "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" – אשרי מי שמגיע לאחר 120 שנה לעולם הבא ותלמודו בידו. אלו הם הדברים שמחזיקים את עם ישראל: דברי התורה. תארו לכם, חס ושלום, שאילו עם ישראל לא היה מקבל את התורה – כמה אנו צריכים להודות לקב"ה על המתנה הגדולה הזו!

עולם הבא זה כשערבים ללמוד גמרא, תוספות או רבי עקיבא אייגר. התענוג הזה הוא-הוא העולם הבא, כפי שכתב רבינו אור החיים הק': "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

מסופר על מרן הרב שך זצ"ל, שפעם ראה אותו הגאון ר' דוד פינקל רוקד בשלג ליד ביתו של הרב מבריסק זצ"ל. הוא ניגש אליו ושאל: "לשמחה מה זו עושה בקור הירושלמי המקפיא?" אמר לו: "שמעתי סברא נפלאה כזו מהרב מבריסק, איך לא ארקוד משמחה?!"

הלימוד של בין הזמנים הוא לימוד שאי אפשר להעריך את שוויו. מעלתו גדולה ועצומה, כיוון שהוא מגיע מתוך זמנו הפרטי של האדם.

תוך כדי דבריו המרתקים, הפתיע האדמו"ר את المשתתפים והראה לכולם את המטה הקדוש של סבו הרה"ק רבי חיים פינטו זצ"ל, וסיפר על הניסים והנפלאות שהעידו אנשים שראו במו עיניהם בזכות המטה הקדוש שהחזיק בידו.

עוד אמר: "אני רוצה לומר לכם – אדם שמזכה את הרבים ועושה חסד, זו תורה; אדם שלובש כיפה, זו תורה; אדם שלובש טלית קטן, זו תורה; ואדם ששומר את פיו מלדבר לשון הרע, גם זו תורה".

"כשגרנו במלאח באסווירה שבמרוקו, לא ידענו מה זו חופשה. מקרר לא היה לנו, גז לא היה, היו רק תנורים ואוכל היה מועט. גם בחתונות השתתפו מעט אנשים. אפילו בבר המצווה של אחי המרא דאתרא הצדיק רבי חיים שמעון פינטו שליט"א היו אולי עשרים בני אדם. הראש שלהם לא היה בגשמיות וכך גדלנו; במשך היום היו קוראים תהילים, ובתי הכנסת היו מלאים בזמני התפילות".

עוד דיבר על מעלת לימוד התורה בעמל, כפי שפירש רש"י על הפסוק "אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה.

כן דיבר על גודל מעלת שמירת העיניים, בפרט בימים אלו, וסיפר על אביו הרה"צ רבי משה אהרון פינטו זצ"ל, שבשבוע הבא יחול יום ההילולא שלו: "הייתי אז כבן 24, והוא סבל מאוד בעיניו. לקחתי אותו לרופא גדול במנצ'סטר שבאנגליה; שהינו באכסניה של אדון גרינבוים, וארגנו לנו תור אצל הרופא המומחה".

"כדי להגיע לרופא ניתן היה ללכת רק ברגל, כיוון שהרחוב שם צר מאוד לכלי רכב. כשלקחתי את אבא זצ"ל, ראיתי שהוא מזדרז ורץ, וממש הייתי צריך לרוץ אחריו כדי להשיג אותו – והוא היה אדם חולה. אמרתי לו: 'אתה לא מכיר את המקום, חכה מעט'. ראיתי שהוא יודע ללכת בדיוק למקום, ויודע היכן לפנות ימינה או שמאלה, עד שעצר בדיוק בסמוך לבניין של הרופא. שאלתי אותו: 'היית פה פעם? איך אתה יודע בדיוק לאן להגיע?' הוא ענה לי בשאלה: 'האם זה כאן?' אמרתי לו שכן, ואז אמר: 'בוא ניכנס לרופא'".

"כשיצאנו לאחר הבדיקה, שבה הרופא טיפל בו, נתן לו תרופות ולא הסכים לקחת תשלום על הטיפול, התרחש הדבר שוב: הוא ידע בדיוק לאן ללכת. כשאמרתי לו: 'אבא, יש לך רוח הקודש?', ענה לי: 'מי ששומר על העיניים שלו, הקב"ה מראה לו את הדרך בדיוק לאן צריך ללכת'".

"בחורים יקרים! אשריכם שזכיתם לבוא בימים אלו וללמוד בישיבת בין הזמנים. דעו שבלימוד התורה יש קדושה רבה העוזרת לשמירת העיניים".

לקראת סיום דבריו בירך את כל התורמים שעזרו וסייעו לישיבות בין הזמנים, וכן בירך את כל הלומדים שימשיכו לעלות בתורה הקדושה, יתחילו את זמן אלול בהצלחה גדולה מכוח זכות לימוד התורה בימים אלו, והוריהם יזכו לרוות מהם רוב נחת.

כמו כן בירך את הרב בן זקן, המארגן את ישיבת בין הזמנים בקהילה, ובירך ברכה מיוחדת את בניו הצדיקים: הרה"צ רבי רפאל פינטו, רב הקהילה בליאון; הרה"צ רבי מיכאל פינטו, רב קהילת "בית דבורה" בנתניה; והרה"צ רבי יואל פינטו, רב בקהילת "קול חיים" ברעננה, הדואגים במסירות לכל הסיוע והעזרה לפעילות ישיבת בין הזמנים.

לאחר מכן עבר הציבור לברך ולהתברך מפיו של האדמו"ר הגר"ד פינטו, אשר העניק הזדמנות נדירה לכל אחד ואחד לגעת במטה הקדוש של סבו הרה"ק רבי חיים פינטו זצ"ל, שזכותו תגן לכל הישועות לכלל ולפרט.

המשתתפים הודו מקרב לב על מסירותו הגדולה של האדמו"ר הגר"ד פינטו שליט"א, הדואג באופן אישי להקים ישיבת בין הזמנים גדולה ומכובדת עבור לומדי התורה בעיר.