צוהר לפרשת אמור: ממתק לשבת עם הרב דוד הכהן (וידאו)

פרשת אמור בפי הרב דוד הכהן שליט"א: ימים אלו הם ימי האבלות על פטירתם של ארבעה ועשרים אלף תלמידי ר' עקיבא ...  הלכות ומנהגים מיוחדים יש בימים אלו. נוהגים לא להתגלח  ומי שנוהג עפ"י האר"י הקדוש, לא מסתפר עד חג השבועות. כמו"כ לא מתחתנים, לא שומעים מוזיקה ועוד מנהגים נוספים שנוהגים בימים אלו.

מה שבדרך כלל אנו נוהגים באבלות במשך השנה זה שנה אחת בלבד. יש את השבעה, יש את השלושים, ויש את השנה. לאחר שנה, האבלות נגמרת, ובכל שנה ביום הפטירה עושים את האזכרה

יום הפטירה הוא יום בו הנשמה עולה בדרגה. כל שנה הנשמה מתעלה בדרגה נוספת, ובייחוד כשיש לנפטר בנים שמתעלים ברוחניות, בזה הם מזכים את הנפטר. ואם חלילה הבנים לא הולכים בדרך ה' הם גורמים צער גדול לנפטר זה שכתוב בדברי רבותינו, ספרי חיים ומתים נפתחים בראש השנה, כי בכל שנה ביום הדין פותחים מחדש גם את ספרי המתים בעקבות מעשים שנעשו בגינם.

אם כן כל אבלות מסתיימת בתום השנה הראשונה

חריגים הם שניים, שעד היום אנחנו מתאבלים עליהם, למרות שחלפו כבר אלפי שנים. מיתתם של נדב ואביהוא, ומיתתם של תלמידי ר' עקיבא.  

כותב הזוהר הקדוש {פרשת אחרי-מות}, כל המוריד דמעות ביום הכיפורים, בשעה שקוראים בתורה על מות נדב ואביהוא, מוחלים לו על כל עוונותיו, מובטח לו שיהיו לו ילדים, מובטח לו שיאריך ימים ומובטח לו, שלא ימותו בניו בחייו.

והשאלה מדוע אחרי שלשת אלפים שנה אנחנו עדיין צריכים לבכות על הסתלקותם של נדב ואביהוא?! על מה בדיוק צריך לבכות ?!

תלמידי ר' עקיבא – כמעט אלפיים שנה חלפו מאז הסתלקותם , ואנחנו עדיין נוהגים אבלות. לא מסתפרים, לא מתגלחים, לא מתחתנים, לא שומעים מוזיקה. למה? הרי אבלות היא שנה אחת בלבד? גם בשיטים מתו עשרים וארבע אלף איש ואנחנו לא מתאבלים עליהם? במדבר מתו שש מאות אלף איש ואנחנו לא מתאבלים עליהם?!

על חורבן בית המקדש אנחנו מתאבלים. על פטירת בני-אדם, אנחנו לא מתאבלים יותר משנה ... אם כן במה שונה אבלותם של נדב ואביהוא ותלמידיו של רבי עקיבא מכל אבלות רגילה?

התשובה היא: האבל הוא לא על הסתלקותם שלהם, האבל הוא עלינו! אנחנו מתאבלים על עצמינו ולא על פטירתם של אותם ענקים.

הגמרא {מסכת ב"ב, עה, א}אומרת: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. המעבר ממשה רבינו ליהושע בן-נון, זה מעבר משמש לירח.

אילו נדב ואביהוא היו יורשים את משה רבינו ואהרון הכהן, היינו מבחינה רוחנית נמצאים הרבה דורות קודם לכן.

כפי שאומרים חז"ל: דור דור ודורשיו – הדורות הולכים ומתמעטין, כל דור הוא ירוד יותר מהדור הקודם.

נמצא שהנפילה ממשה רבינו ליהושע, זו כמו נפילה משמש לירח ... אילו נדב ואביהוא היו מנהיגים את העם, הנפילה הרוחנית שלנו היתה הרבה יותר נמוכה ...

כותב הזוהר הקדוש, כשאנו מתוודים על עוונותינו ביום הכיפורים, יש לנו פתחון פה לומר: "ריבונו של עולם, חטאתי מפני שאני בדור כזה ירוד, דור עם יצר הרע כל כך גדול וקשה. אם הייתי עשרים דורות קודם לכן, הייתי אדם רוחני יותר, מרומם יותר!"

זה שאנחנו נראים היום, כמו שאנחנו נראים עם אותו יצר הרע, שיש בדור הזה, זה בא כתוצאה מהנפילה ממשה רבינו ליהושע שהיתה בפער כזה גדול. אם נדב ואביהוא היו יורשים את משה ואהרון הירידה שלנו היתה הרבה יותר נמוכה. היינו היום מרוממים יותר!

אותה נפילה גדולה היתה בדורו של רבי עקיבא. עשרים וארבע אלף תלמידים דוגמת רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס, נעלמו. אין לנו מושג מה איבדנו ולאיזה עומק נפלנו בעצם הסתלקותם של תלמידיו של רבי עקיבא. אם הם היו נותרים אין לנו השגה לאיזה פסגות רוחניים יכולנו להגיע. היינו קרובים הרבה יותר לרבונו של עולם. ועל זה אנו מתאבלים!

בספר פניני יחזקאל של הגאון ר' יחזקאל אברמסקי  מביא את דברי הגמרא {מסכת מנחות כט, ב} שאומרת:

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב''ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. מתייג את האותיות, בתורה יש שלוש עשרה אותיות מתוייגות, גימטריה אחד. האותיות שנקראות בדק חיה מתוייגות בתג אחד על כל אות ובאותיות שנקראות שעטנז גץ יש על כל אות שלושה תגים.  ראה משה שהקב"ה מתייג, אמר לפניו רבש''ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.

אמר לפניו רבש''ע הראהו לי אמר לו חזור לאחוריך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו של משה, כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך? אמר להן הלכה למשה מסיני! נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב''ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע''י? אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני ...

אתה משה בעל תורה שבכתב ורבי עקיבא בעל התורה שבעל פה.

הגאון ר' יחזקאל אברמסקי שואל: הקב"ה העיד על ר' עקיבא, שהוא עתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ, על כל תג ותג תילי תילין של הלכות ... איפה הם כל ההלכות האלה ??? מאות אלפי דרשות של תגין, להיכן נעלמו ??? שישים ריבוא אותיות לתורה, היכן נעלמו כל ההלכות הללו?

התשובה לכך היא: עם פטירתם של עשרים וארבע אלף תלמידי ר' עקיבא, נקברו יחד איתם כל אותם אלפי הדרשות, של תילי תילין של הלכות שר' עקיבא דרש. הכל אבד, הכל ירד לטמיון, הכל נקבר יחד עם תלמידי ר' עקיבא ! על התורה הזו שאבדה מאיתנו! על זה אנו מתאבלים עד עצם היום הזה! על דא קא בכיין!! על שריפת התורה ועל האובדן הגדול של התורה, זו אבלות שאינה מסתיימת אחרי שנה!

הגמרא {מסכת יבמות סב, ב} אומרת: אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר''ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה ...

במידת הדין שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה – אין לנו השגה והבנה, אבל בכל זאת השאלה נשאלת, על זה שלא נהגו כבוד זה בזה, מגיע עונש מוות ?!

הגמרא {מסכת ב"ק לח, א- ב} אומרת על הפסוק: ויאמר ה' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק''ו בעצמו אמר ומה מדיינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה {במדבר כה-יז} צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן אמר לו הקב''ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי. שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית ...

שתי אומות שלמות שמגיע להעניש אותם על מה שעשו לעם ישראל, אומר הקב"ה למשה אל תיגע בהם לרעה, למה? כדי להוציא מהם שתיים – רות המואביה ונעמה העמונית ?!

כמו כן, אומרת התורה על משה רבנו כשראה איש מצרי מכה איש עברי. {ב, יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה  וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל – משה רבינו הסתכל, האם עתיד לצאת ממנו מישהו שיתגייר ... ראה שלא עתיד לצאת ממנו אף אחד, רק אז הרג אותו.

אומרת הגמרא {מסכת סוטה מו, ב} אלישע הלך לקלל ילדים שהתגרו בו. אומר הנביא: {מלכים ב ב-כד} ויפן אחריו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם... בשם ה'  לפני שהוא קילל אותם, בדק אלישע הנביא  מאיפה באו הילדים האלה, שהם כאלה חצופים, בדק לראות אם עתיד לצאת מהם מישהו במשך הדורות ... ראה שלא יצא מהם ולא מזרעם שום דבר, רק אז קילל אותם!
{מלכים ב ב-כד} ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים.

שואל הרב שאלה רטורית: מתוך עשרים וארבע אלף תלמידי ר' עקיבא לא היה אפילו אחד מהם ששווה להשאיר אותו שאולי יצא ממנו מישהו דוגמת רות המואביה ונעמה העמונית ?!
עשרים וארבע אלף איש ברמה של תנאים מתים על שלא נהגו כבוד זה בזה?!

אם משה רבינו, לפני שהרג את המצרי הוא בדק אם עתיד לצאת ממנו מישהו. זאת אומרת, שהקב"ה בדק בכל עשרים וארבע אלף תלמידי ר' עקיבא, אם עתיד לצאת מהם משהו או לא ...

אז מה, לא היה אפילו אחד מהם ששווה להשאיר אותו שאולי יצא ממנו מישהו במשך הדורות?

מה קורה כאן? שומו שמים! עד כמה היתה מתוחה מידת הדין נגד תלמידי רבי עקיבא!!
איך אפשר להבין את הסיפור הזה של פטירתם של תלמידי ר' עקיבא?

ההסבר שמניח את הדעת נמצא בתורת הקבלה,

רבותינו מסבירים זאת על פי תורת הגלגולים. ידוע שנשמה מתגלגלת לעולמנו זה עד שלושה פעמים, זהו סוג הגלגול

רבותינו אומרים, שההתחלה היתה, ע"י אנשי שכם.

הרמ"ע מפאנו {מאמר אם כל חי}... כותב כי הסיפור של עשרים וארבע אלף אלו התחיל כבר משכם בן חמור שלקח את דינה בת יעקב ועקב מעשהו של שכם בן חמור הלכו שמעון ולוי והרגו עשרים וארבע אלף אנשים בשכם, והיות והם מלו את עצמם, הם קיבלו רשות לחזור בגלגול ולתקן את עצמם.

אותם עשרים וארבע אלף איש, חזרו בגלגול באותם אנשים שהיו במעשה זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, ושם מתו במגפה עשרים וארבע אלף איש. אותם נשמות חזרו שוב בתלמידי ר' עקיבא, ושם הם תיקנו את עצמם על חטא השיטים.

אם זה הסיפור והם סיימו את תיקונם, אז על מה האבלות?! מדוע מתאבלים אנו עד עצם היום הזה?

התשובה לכך היא: האבלות שלנו, היא על אותם   תילי תילין של הלכות של רבי עקיבא ותלמידיו שנעלמו מאיתנו, אם כן, האבלות היא על התורה שנחסרה מאיתנו ...