סוף עידן במד"א אשדוד: הוועד הוחלף והמתנדבים מדברים על מהפכה

הם נפגשים באמצע הלילה בתחנת מד"א, לובשים אפודים צהובים, ורצים להציל חיים. הם לא מקבלים שכר, לא זוכים לכותרות, והרבה פעמים אף אחד לא אומר להם תודה. אבל הם שם, כל לילה, כל שבת, כל חג.

המתנדבים של מגן דוד אדום באשדוד הם עמוד השדרה של מערך ההצלה בעיר. ואתמול בערב, הם עשו משהו שלא קרה כמעט שלושים שנה: הם החליפו את ההנהגה.

בבחירות שנערכו בתחנה המקומית נבחר ועד מתנדבים חדש לחלוטין, והאווירה בקרב המתנדבים הייתה של התרגשות מעורבת בציפייה. כי זה לא סתם חילופי תפקידים. זה סוף עידן.

במשך עשרות שנים, הוועד הקודם ניהל את ענייני המתנדבים בתחנת מד"א באשדוד. היו שנים טובות ופחות טובות, היו הישגים ויו גם תסכולים. אבל מי שהכיר את המערכת ידע שהדברים לא זזים מהר. יש נהלים, יש היררכיה, ויש דרך לעשות דברים. המתנדבים, במיוחד הצעירים, הרגישו שהם לא נשמעים. הם רצו שינויים בשטח – ציוד טוב יותר, זמני המתנה קצרים יותר למדים, הכרה אמיתית בעבודה שהם עושים. והם הרגישו שהמערכת לא מקשיבה.

נאור אזרזר הבין את זה. הוא מתנדב במד"א כבר שנים, ובמקביל הוא גם איש הצללים מאחורי ראש העיר יחיאל לסרי. זה נתן לו פרספקטיבה כפולה – מצד אחד, הוא מכיר את השטח ויודע מה עובר על המתנדבים. מצד שני, הוא מבין איך מערכות ציבוריות עובדות, ואיך להניע שינוי.

כשהוא החליט להוביל את המערכה לחילופי ההנהגה, הוא לא עשה את זה מתוך רצון אישי לכבוד, אלא מתוך הבנה שצריך לשנות. והוא הצליח. הוא הוביל קבוצה של מתנדבים צעירים ומחויבים, ויחד הם הציגו חזון שקיבל הד בקרב רוב המתנדבים.

הבחירות עצמן נערכו אתמול בערב, ואווירת הציפייה הייתה מוחשית. המתנדבים הגיעו אחרי משמרות, עייפים אבל נחושים. הם ידעו שזה רגע מכונן. והם רצו להיות חלק ממנו. כשהתוצאות פורסמו והתברר שהוועד החדש נבחר, היו מחיאות כפיים, חיבוקים, ודמעות של התרגשות. לא כל יום קורה שינוי כזה. ולא כל יום מרגישים שאתה באמת יכול להשפיע.

הוועד החדש כולל שבעה מתנדבים: אלעד סופר, מיה זימרמן, נאור אזרזר, שמחה חסיד, נעם און, אלי אדרי והודיה חג'ג'. כל אחד מהם מביא משהו אחר – ניסיון בשטח, מוטיבציה, יכולת ארגונית. יחד הם מייצגים דור חדש של מתנדבים, שגדלו במערכת אבל לא מוכנים לקבל אותה כפי שהיא. הם רוצים לשנות, ויש להם רעיונות ברורים איך לעשות את זה.

אחד הנושאים המרכזיים שעל הפרק הוא ציוד. נשמע בסיסי, אבל זה לא. מתנדבים רבים מתלוננים שהם לא מקבלים ציוד מלא, שהמדים מגיעים לאחר חודשים של המתנה, ושהווסטים הרפואיים שהם צריכים לעבוד איתם פעמים רבות חסרים או לא תקינים. זה לא רק עניין של נוחות – זה עניין של יכולת לעבוד. מתנדב שלא מקבל את הציוד הנכון לא יכול לתת את השירות הטוב ביותר. והוא גם לא מרגיש מוערך.

נושא נוסף הוא מערך הכוננים. במד"א, כוננים הם מתנדבים שנמצאים בכוננות ויכולים לצאת לקריאות במהירות. הם נושאים אתם ציוד רפואי בסיסי ואמצעי תקשורת, והם יכולים להגיע למקום האירוע לפני האמבולנס ולהתחיל לטפל. בתאוריה, זה אמור לעבוד חלק.

בפועל, יש לא מעט בעיות. לא תמיד יש מספיק כוננים זמינים, לא תמיד הציוד מעודכן, ולא תמיד המערכת מתפקדת כמו שצריך. הוועד החדש רוצה לחזק את המערך הזה, להבטיח שיהיו מספיק כוננים פעילים, ושהם יקבלו את כל התמיכה שהם צריכים.

יש גם נושא של קודי כונן. זה דבר שנשמע טכני, אבל יש לו משמעות גדולה. מתנדבים שפעילים באופן קבוע צריכים לקבל קוד כונן אישי שמזהה אותם במערכת ומאפשר להם לצאת לקריאות. הבעיה היא שלא כולם מקבלים את זה בזמן, והתהליך לפעמים נמשך חודשים. הוועד החדש רוצה לייעל את זה, להבטיח שכל מתנדב שמתחייב לפעילות קבועה יקבל את הכלים שהוא צריך כדי לעבוד.

מעבר לנושאים הספציפיים, יש גם שאלה רחבה יותר של תרבות ארגונית. המתנדבים רוצים להרגיש שהם חלק ממשהו, שהם לא סתם גלגל במערכת. הם רוצים להיות מעורבים בהחלטות, לקבל משוב, לדעת שהעבודה שהם עושים באמת חשובה ומוערכת. והם רוצים הנהגה שמקשיבה להם, שזמינה, ושפועלת. זה מה שהוועד החדש הבטיח. עכשיו צריך לראות אם הוא יעמוד במילה.

בקרב המתנדבים יש ציפייה גדולה. הם רואים בוועד החדש סיכוי לשינוי אמיתי. אבל יש גם מודעות לכך שזה לא יהיה קל. מד"א היא ארגון גדול, עם היררכיה קשיחה ונהלים מורכבים. ועד מתנדבים, גם אם הוא נבחר בהתלהבות, לא תמיד יכול לשנות דברים בין לילה. יש צורך בעבודה מול ההנהלה הארצית, בתיאום עם התחנה המקומית, ובמשא ומתן מתמיד. זה דורש סבלנות, נחישות, ויכולת לעבוד בתוך המערכת גם כשאתה רוצה לשנות אותה.

לצד ההתלהבות, היו גם מילים טובות לוועד היוצא. המתנדבים הודו להם על שנות הפעילות, על התרומה, ועל המאמץ. זה לא היה קל לנהל ועד במשך כל כך הרבה שנים, והם עשו את זה במסירות. אבל גם הם הבינו שהגיע הזמן לשינוי. והם ברכו את הוועד החדש והאחלו לו הצלחה. זה היה רגע יפה של מעבר, בלי קרעים מיותרים.

עכשיו מתחיל העבודה האמיתית. הבטחות בבחירות זה דבר אחד, ביצוע בפועל זה דבר אחר. המתנדבים יודעים את זה, והם ממתינים לראות. הם רוצים לראות שינויים מוחשיים, ומהר. הם רוצים לראות שהציוד מגיע, שהתהליכים מתייעלים, ושההנהגה באמת מקשיבה. אם זה יקרה, הוועד החדש יזכה לאמון ולתמיכה. אם לא, התסכול יחזור.

אבל אתמול בערב, לפחות לרגע, היה תחושה של תקווה. תחושה שאפשר לשנות, שאפשר להשפיע, ושיש עתיד טוב יותר. המתנדבים של מד"א אשדוד נתנו לעצמם הזדמנות לפתוח דף חדש. עכשיו צריך למלא אותו בתוכן. והזמן יגיד אם הם יצליחו. 

נאחל להם בהצלחה!