נפשו יצאה בדברו: שנה לפטירתו של האברך רבי חנניה גרוס ז"ל; חברו הקרוב בטור כואב לזכרו

שנה שלמה חלפה, הלב עדיין ממאן להאמין ומתקשה לקלוט כי האברך היקר המסולא מפז הרה"ג ר' חנני' יו"ט ליפא גראס ז"ל איננו. בתקופת שנה זו נשמעו מפי מכיריו וידידיו ובני משפחתו הרבים, אין ספור סיפורים על מעלותיו ושבחיו ובעיקר על מסירת השיעורים והפצת התורה ברבים והתמסרותו כולו לזולת. כולם כאחד מתקשים להשלים כי נגזרה הגזירה ור' חנני' איננו עמנו.

בשורות אלו לא נוכל לפרט תהלוכות חייו הקצרים, עבודתו באש יוקדת, חסידותו ומעלותיו. ננסה איפוא לתמצת עבור המוני ידידיו ומכיריו ובני המשפחה שיחיו בכל קצוות תבל בכלל ובפרט, אלומות אור מדמותו ומהם ניקח לעבוד את ה' אף בעת שר' חנני' כבר איננו עמנו.

בערב תשעה באב לאחר חצות היום בשנה שעברה, נגזרה הגזירה וחשכו המאורות, ענן של עצבות ותוגה התפשטה באוויר העולם, לא האמינו אינשי כי הנה אותה מציאות שממנה חששו ושלא אבו לחשוב עליה הנה זה בא.

הבשורה שפשטה כאש בשדה קוצים הכתה את כולם בתדהמה רבה, המומים ונרעשים היו הכלל, נסערים וחשים עצמם כהוזים הסתובבו גברי בעיר, כי הנה שקעה השמש בצהרים.

לא היה זה סוד שר' חנני' היה חולה אנושות, כאשר בסיומה של ששת שנים ומחצה של ייסורים קשים ומרים מהמחלה הנוראה ומרפואותיה - היו החודשים האחרונים בכי רע, ומצבו הלכה והראתה אותות של ירידה במצב בריאותו, אולם מעולם לא האמינו כל סובביו שהגרוע מכל הולך לקרות.

כאמור, שש שנים ומחצה סבל מרורות מהמחלה האיומה שקיננה בגופו הטהור ולא נתנה לו מנוח, כאשר בכל אותן שנים הגו הרופאים למצוא לו מזור ועמלו בו רבות בניסיונות אין קץ. מצב מחלתו היתה גרוע כאשר שב וקיבלו בשניה.

אולם תפילות ישראל ובראשם תפילות צדיקי הדור ובראשם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, יחד עם מעשיו הנעלים של ר' חנניה החזיקו אותו בחיים למרות התחזיות הקודרות של הרופאים בכל עת. ובמשך ששת שנים טיפלו בו ברפואות קשות ומרות, שהגם שלא ריפאוהו אולם החזיקו אותו במצב עומד וזכה לשנים של חיות באופן מרומם ונעלה.

לא כן בתקופה האחרונה, כאשר הבדיקות שערך הראו לתוצאות שאינן טובות, כאשר ראו שהטיפולים כבר אינם מועילים לו כל כך, מה שגרם ששינו לו לטיפולים קשים יותר שכבר קיבל בעבר והועילו לו, אולם עתה גם זאת לא הועילו.

בתקופה האחרונה היה ר' חנניה מיוסר עד מאוד כפי שלא היה מימיו, עדות לכך היא שבכל שנות יסוריו לא אבה ליטול 'משככי כאבים' כפי שהמליצו לו רופאיו, והיא מטעם שעימדו, שהמשככים מעייפים אותו ומתישים את מקצת כוחותיו שנותרו לו, ולא היו מניחים אותו להשקיע עצמו בתורה ועבודה כרצונו.

זאת בנוסף למחשבה אחרת שהיה עמו, שבאם ה' נותן יסורים אין לגרום שיחלפו ממנו ע"י מרקחים בעוד שאינן מועילים לרפאותו כי אם למעט את ייסוריו. לא כן בתקופה האחרונה שר' חנניה כן היה לוקח כדורים לשיכוך כאבים כי רבו ייסוריו, וכבר לא היה מוצא מקום לעצמו ללא עזר זה, והיה לוקחם.

למרות האמור, התגבר וסידר את יומו ואת חייו בסדר עמוס של תורה ועבודת ה', ואף יותר מכל אדם בריא ואיתן בגופו, היה מלא עם סדרים שונים ומגוונים בכל חלקי התורה עד יומו האחרון, מרגע השכמתו עד עת השכבתו, כאילו שאין לו בעולמו כי אם דאגה אחת של עבודת ה'.

את סדריו אלו לא היה מפרסם אל מול הכל, אבל מקצתן יכולנו לדעת, וכמיטב ידיעתנו הרי שבתקופה האחרונה, ניהל את סדר יומו כאשר התכונן לתפלה בסילודין ואח"כ סר להיכל הכולל ולמד ביגיעה חושן משפט בחברותא, לאחמ"כ היה חוזר הביתה אוכל מעט ונח ואח"כ הולך להיכל כולל הלכות שבת שם שוב למד בהתלהבות, לאחמ"כ היה מתפלל מנחה וחוזר הביתה ושוב הולך ללמוד עם אחיו שיבדלחט"א סדר לימוד של 'אהבת תורה'.

כאשר חזר הביתה בשעות המאוחרות היה ניצב בפני התלבטות גדולה, האם להעדיף אמירת שיעור או כתיבת 'סיכום' על הנלמד בשבוע האחרון בחושן משפט או שמא לכתוב את ה'הגדה – אוצר חיל', ר' חנניה בפקחות רב ידע להשכיל מה קודם למה ולהספיק את הכל, הוכחה לכך היתה שמדי שבוע היה מוכן 'סיכום' לפרטי פרטים, והיה ה'קו' מצנתק כמה פעמים בשבוע עם שיעורים מאלפים ומתוקים, ואף גם ה'הגדה' יצאה לאור עולם...

השאלה הגדולה כאן היתה מתי הכין את השיעורים, ואכן את זאת גילה באוזני ר' חנניה שהוא עושה זאת ביני לביני, כאשר אחת מן הזמנים לכך היא כאשר הולך לישון בלילה..., ר' חנניה שאוחז אחר ג' סדרי לימוד עמוסים, אחר מסירת שיעור ואחר כתיבת סיכום, נכנס למיטתו מותש אבל נחוש בדעתו להכין עוד שיעור לכלל ישראל.. הוא לקחת עמו ספרים שונים וגליונות מגוונים, אותם למד בשקיקה עד שנעצמו שרעפיו ונרדם לשינה של שעות ספורות לצבור כח לעוד יום מלא ועמוס לעייפה בעבודת ה'.

חלקו בתורה כבר נודעה ברבים, כאשר לימודיו היו רבים ונפלאים, הבהירות שבה למד והבין כל דבר היתה בפי כל, וכמו שאפשר לראות זאת בסיכומיו ובכתביו בכל חלק בתורה, בסוגיות, בהלכה, באגדה וכדו'.

ר' חנניה היה לומד כל דבר בחיבור נפלא, כאשר לנגד עיניו לא היתה שום דבר של 'לא לשמה', שכן כאשר היה לומד חושן משפט לא חשב מעולם שיישב עוד על מדין ויפסוק דיני ממונות או יפשר בין הריבים, גם לא חשב שיוכל להיבחן במבחני דיינות על חלקים נרחבים של חו"מ, אלא מטרתו היתה אחת, להבין ולקנות את הסימן הזה שלומדים כעת, בעומק בהבנה ובידיעה בהירה. זאת ותו לא.

את סדר ההלכה היה לומד בשביל לדעת אורח חיים והליכות הק-ל, כי שם גם לא שאף לרכישת מקצועות והצגתם בפני הרבים, כי אם לכבוש ולרכוש עוד ענין ועוד סימנים ולדעת דרכי'ה.

כן בסדר אהבת תורה כאשר למד בהבנה וחזר חזרות ונבחן על המבחנים השונים עם הרבים, גם שם אחת היתה כוונתו 'לערנען א בלאט גמרא'..

שוב גם בלימוד וחקר מנהגי ישראל, הבנת המועדות והעבודות ה' על דרך החסידות ותלמידי הבעש"ט, שהתבטאו בשיעוריו ובכל ענין לראות עד כמה התעמק וחקר לתוך תוכיות כל דבר, לא היה זה בשביל להרצות בפני הרבים ולקבל כבוד, כי את כל אלה כבר עשה עוד טרם ייסוד מערכת הקו 'טעמו וראו', ואף את הקו פתח רק אחר הפצרות שונות ומשונות של ידידיו ושומעי לקחו, ורק אחר שבדק כי יש בזה תועלת להתעלות הרבים. וכן בכל דבר, כאשר את הכל עשה למען שמו יתברך בלבד.

את מהות ההשגה הזאת בלימוד התורה רכש ר' חנניה אך ורק מתוך לבת אש של הבנה עמוקה ברצונו יתברך שמו, כאשר כל מטרתו היתה לעשות נחת רוח לבורא ית', והיה זה רצונו הפנימי בחוש ובמוחש עד כדי שכל פעולותיו וסדריו הסתובבו סביב זה, כאמור. אלא שלמרות זאת, ממתנה נחליאל ומנחליאל במות, וכיון שהיה לומד למען שמו, היה זוכה ל'מציאה תאמן', וידיעותיו בכל דבר היו רחבים ועמוקים, בכל דבר שהיו שואלים אותו היה מענה בפיו, מראה מקום בידיו, והבנה נפלאה בזאת. אנוכי הקטן ידעתי כי אם שומע אני שום חידוש ושום דבר שהייתי רוצה להבין יותר, ולדעת למה ומדוע, השארתי זאת כשאלה לשאול את ר' חנניה. ואכן ר' חנניה תמיד ידע להצביע ולברר את הדבר לאשורו. מעולם לא שמעתי ממנו 'כך?! לא שמעתי....', אלא תמיד היה אומר 'כך?! נכון... ואכן... ולך תראה....'.