כסף זה לא הכל בחיים: החליטו לעזוב את העבודה המתגמלת ועברו לסיעוד

ענת סטוטלנד, עד לאחרונה עובדת בחברת בנייה גדולה בתחום ניהול תיקי לקוחות החליטה בגיל 35 וכנגד כל המייעצים למיניהם לעשות הסבה למקצוע הסיעוד. כיום ענת בת 43 והיא אחות אחראית בפנימית בביה"ח הציבורי אסותא אשדוד.

"באמצע העשור הרביעי לחיי, בעודי בתפקיד בכיר, בעבודה טובה ומתגמלת הרגשתי שזה לא מספיק" - היא משתפת. "השכר, התנאים המעמד, הכל היה טוב. לכאורה חלום שהתגשם. אבל חשתי שאני רוצה ומסוגלת לתת יותר".

"אף על פי כן, לא היה לי עדיין את האומץ לקום ולעשות מעשה" - היא מוסיפה. "המציאות השתנתה כשאר ילדתי את בתי השלישית ובהלך חופשת הלידה הבנתי שזה, או עכשיו או לעולם לא, הגיע העת להגשים את החלום שלא ברור לי עד הסוף מה הוא".

לדבריה, "לאחר מחשבה ביני לבין עצמי, הבנתי שמקצוע הסיעוד לצד האתגרים הלא פשוטים אך עם הסיפוקים הרבים, הוא המקום בו אני רוצה להיות ולהתפתח. ואכן, הודעתי בעבודתי שאין בכוונתי לחזור ונרשמתי ללימודי סיעוד".

"אני לא מתחרטת לרגע על הצעד שעשיתי, הדבר היחיד עליו אני מתחרטת הוא, שלא שמעתי לעצת אימי לבחור במקצוע הזה לפני כ-20 שנה, אך אני תקווה ותפילה שהצלחתי לרומם את רוחה כאשר אמרתי לה על מתת חוליה טרם פטירתה, כי חבל שלא שמעתי לה אז – אך בקרוב אהיה אחות מן המניין" - היא מוסיפה. "אני יודעת שהדבר הסב לה גאווה רבה".

תם אך לא נשלם, בעלה של ענת, דימה, כיום בן 47 ועד לאחרונה עובד היי טק בטחוני בכיר, ראה מקרוב את השינוי שחל בחייה של אשתו, החליט בניגוד למקובל ובטח לגילו ומעמדו, לעזוב את העולם המוכר והבטוח והחליט אף הוא ללמוד סיעוד והוא צפוי לסיים את לימודיו בעוד כשנה.

דימה: "קריירה, כסף וכבוד הם הרבה. אך כולם מתגמדים כהרף עין, אל מול אותו חיוך של מטופל שסייעת לו להיטיב את חייו. אנחנו בעולם הזה עד גיל 120, ובתקופה הזאת אני רוצה לממש את הזכות והכבוד לעשות את המקסימום למען הזולת ואין כמו מקצוע הסיעוד להביא זאת לידי ביטוי".