כך ספדו ב'ילדי שגיא ויעקב' למקובל שנרצח (וידאו)

יחד עם כל בית ישראל, במרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב" הביעו זעזוע עמוק וכאב רב על הריגתו באכזריות נוראה של המקובל הצדיק מזכה הרבים הרה"צ רבי עמוס גואטה זצוק"ל, אשר נקטף בעיצומה של תפילת שחרית עם נץ החמה, בבית הכנסת הסמוך לביתו בעיר נתניה.

הרב אילן גוזל שליט"א, רב המרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב", העלה קווים לביקורו הנדיר אצל הרב זצ"ל, בעת שהוזמן על ידו לשאת דברי תורה בין מנחה לערבית בבית כנסתו בנתניה. היה זה לפני כשלש שנים, בחורף שנת תשפ"ג; בית הכנסת היה מלא מפה לפה, והרב גוזל שליט"א נשא את דבריו לצד בימת החזן, כאשר בסמוך לה ישב הרב זצ"ל כשהוא מוקף בתלמידיו המקפידים על כבודו ובריאותו בכל עת. לאחר הדרשה, ציין הרה"צ רבי עמוס גואטה זצ"ל בפניו כי נהנה מאוד מדבריו, ובירך את הרב גוזל שליט"א שימשיך להגדיל תורה ולזכות את הרבים.

מסע ההלוויה קורע הלב יצא היום (רביעי) בשעה 13:00 מבית הכנסת והיכל ישיבתו שברחוב בר יוחאי 17 בשכונת נאות הרצל בנתניה. קהל המונים עצום נהר למקום משעות הבוקר המוקדמות מכל רחבי הארץ כדי לחלוק לצדיק כבוד אחרון. בין המשתתפים במסע הלוויה היה גם הגאון הגדול המקובל הגה"צ רבי בן ציון בוארון שליט"א, חבר בית הדין הגדול ורבם של בני קהילת יוצאי לוב.

הרה"צ רבי עמוס גואטה זצ"ל בחר כל ימי חייו בדרך של פשטות, ענווה וצניעות מופלגת, והיה סמל ומופת למסירות נפש, אהבת ישראל וקירוב רחוקים. בית מדרשו וישיבתו "רבי יצחק חי טייב" – על שמו של אחד מגדולי חכמי ומקובלי יהדות תוניסיה – שוכנים בשכונת נאות הרצל הוותיקה בנתניה, שכונה המאופיינת באוכלוסייה מגוונת מכל השכבות והרבדים. רבי עמוס זצ"ל, ברוחב ליבו ובמאור פניו הייחודי, קיבל כל יהודי בשמחה ופתח את שערי הישיבה ואת סגור ליבו לרווחה בפני כולם.

לרב זצ"ל היו הנהגות בקודש ומנהגים קבועים: מדי שנה בראש השנה היה נוסע להעתיר בתפילה בציון הרשב"י במירון, וביום הכיפורים היה מקיים מניין מיוחד במערת המכפלה שבחברון. כמו כן, במוצאי ל"ג בעומר היה מגיע לפאתי מירון לשאת תפילה. רבי עמוס זצ"ל היה קשור בלב ונפש לציון התנא רבי יהודה בן בבא מעשרה הרוגי מלכות; בזכות פעילותו הכבירה במקום, השוכן בלב יישוב ערבי, הוקם שם כולל אברכים, ולפני מספר שנים אף נבנה במקום מקווה טהרה מפואר. הרב זצ"ל נהג להגיע לשם בכל ערב שבת למשך מספר שעות, כדי לערוך תיקונים ויחודים יחד עם בני קהילתו.

כבולט מבני העדה המפוארת של יהדות לוב, פעל הרב זצ"ל ללא ליאות בקרב הציבור לשימור ולביצור מורשתם הרוחנית של יהודי לוב וטריפולי. הוא שימש כסמכות הרוחנית העליונה של הקהילה וכיהן כאחד מראשיה ורבניה בארץ ובעולם, תוך שהוא שוקד על הנחלת מנהגי העדה, לימוד תורתם של חכמי לוב והקפדה יתרה על קיום מסורות עתיקות מבית אבא בשיתוף פעולה הדוק עם מרכזי המורשת.

רבי עמוס זצ"ל נודע בצדקותו, בסיגופיו ובפרישותו המרובה. הוא נהג להתענות תעניות דיבור רבות ותעניות הפסקה, והרבה בתפילות ובתיקוני קבלה למען ישועת הכלל והפרט. אלפים רבים מנתניה, מרחבי הארץ ומכל העולם שיחרו לפתחו כדי לזכות בעצתו המחכימה, בברכותיו הטהורות ובכוח תפילתו אשר יצאו לו מוניטין כמחולל ישועות קדוש.

בחודש תשרי תשפ"ד חלה הרב באורח קשה מאוד ואושפז במחלקת טיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. בהוראת גדולי ישראל שליט"א, נוסף לו אז השם "חיים" כסגולה לרפואה, והמוני בית ישראל העתירו לרפואת רבי עמוס כמוס חיים בן פורטונה. תפילות מרטטות נערכו בכל היכלי התורה, ובאורח פלאי ומצמרר, לאחר תקופת שיקום מורכבת במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, החלים הרב לחלוטין ושב בכוחות מחודשים לבית מדרשו להמשך הרבצת התורה וזיכוי הרבים.

באופן עקרוני ובלתי מתפשר, נמנע הרב זצ"ל מכל שמץ של פרסום לאורך כל חייו, ואסר בתוקף לפרסם את תמונתו בכל צורה שהיא. תלמידיו שמרו על ציווי זה בקנאות גדולה, כמי שברח מן הכבוד ומן הפרסום בכל נימי נפשו.

תנצב"ה.