הסברו של הרב צוקר: מדוע אנו סובלים עתה דווקא מידי בני ישמעאל?

בעשרות שנות קיומה של מדינת ישראל, מדינה שעוד קודם הקמתה כבר הוזקקה להתגונן על קיומה, אויבינו לא קיבלו בשום אופן את היותנו בעלי הארץ הזאת, ולכן הדבר שעליו הטילה המדינה את כל כובד משקלה הוא ביסוס הצבא. כיום אין חולק על כך שהצבא בישראל הוא אחד הצבאות הטובים בעולם, ובשנים האחרונות, שהצבאות מתבססים בעיקר על טכנולוגיות, הראש היהודי ממציא את השבבים הטובים והמדויקים ביותר שנרכשים בצבאות היוקרתיים ביותר בעולם.

לאחר המערכות הקודמות מול פורעי עזה, ישראל השקיעה מיליארדים בהקמת גדר הפרדה המושתתת על חיישנים רגישים ביותר.

עם סיום בניית הגדר הוזמנו עיתונאים לסיור והסברה, והראו להם עד כמה הגדר מבטיחה שקט מפני חדירת אויב. חתול שינסה להתקרב לגדר יקפיץ אליו גדוד של חיילים...

 

בשמחת תורה תשפ"ד נפרצו עשרות פרצות בגדר ועברו דרכה אלפי מחבלים, חלקם נכנסו ויצאו מספר פעמים, ולא רק שלא קפצו עליהם גדודי חיילים, אלא שכל המערכות של הצבא שותקו, הן מהאוויר, הן מהים והן מהיבשה. במשך כמה שעות לא ידעו לתת שום הוראה מה ואיך לעשות. כל אלו שפעלו בשטח וחירפו נפשם עד שרבים נהרגו הי"ד, עשו זאת בלי שום הוראה מגבוה. הכול היה יוזמה פרטית, והתוצאה הייתה נוראה ואיומה: יותר מאלף ושלושת מאות הרוגים, אנשים, נשים וטף, ומאות שבויים בידי פראי האדם. לפני יותר מעשור שמעתי מהגה"צ רבי ישראל אליהו ויינטרוב זצ"ל, שאמר על פי המבואר בדברי הגר"א, שחומש דברים הוא כנגד ששת אלפי שנות העולם הזה, עשר פרשיות שמפרשת דברים ועד וזאת הברכה - כל אחת כנגד שש מאות שנים, וכל פסוק בפרשה כנגד תקופה שעתידה לבוא, ואנו - שנמצאים בשש מאות השנים האחרונות - נמצאים בשירת האזינו.

לפי החשבון, אנו בתוך תקופת הפסוק: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב לט).

"ראו עתה" - זהו ציווי לכל עת וזמן, התורה היא נצחית והיא אומרת לנו תחיה בכל רגע - עתה, עכשיו יש לך היכולת לראות בחוש, "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי", אני ה', הבורא, המנהיג, המקיים והמהווה של הכול, כל מה שייתפס בעולם כאלוהים, כיכולת כל שהיא, כל מי ומה שיראה עוצמה שאומנם לא תנסה להחליף אותי אלא היא רק תנסה לעזור לי כביכול, תתבוננו ואני אראה לכם שאין אלוהים עימדי. "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", אם החיים ישדרו לך שהם בעלי כוחות אם לחיות ואם למות. אם הרפואה המתקדמת תשכנע אותך שיש בכוחה להעניק חיים מעבר למה שנגזר על האדם, לא ולא, רק "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", רק אני "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", ולא יעזור שום כח שיוכל להציל מידי.

הפסוק הזה הוא המציאות של העולם. הרמב"ם פותח את ספרו 'היד החזקה' במילים: "יסוד היסוֹדוֹת וְעַמוּד הַחָכְמוֹת לִידַע שישׁ שָׁם מצוי ראשון. והוא ממציא כָּל נמצא. וְכָל הַנְמְצָאִים מִשְׁמַיִם וְאָרֶץ וּמַה שְׁבִּינִיהֶם לֹא נמצאו אלא מאמתת המצאו". אין בעולם כלום, יש רק מציאות אחת: בורא העולם, מקיים הבריאה. הוא המהווה של הבריאה, כל מה שיש ונעשה זה בורא עולם, אין דבר בעולם שאינו אלוקות. "עולם" - מגלה לנו המהר"ל - הוא מלשון העלם. העולם מתפקד טוב כל כך, יום ולילה אינם שובתים, העולם מתקדם יפה כל כך, הכול מתפתח, עד שנראה לפעמים שהעולם מסתדר לבד, כביכול הוא מקיים את עצמו. על כך זועק הנביא: "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ" (ישעיהו מה, טו). כל מציאות העולם, דווקא משום שהיא פועלת ללא הפסקה, ודווקא בגלל ההתפתחות הענקית שלה.

 

זה אמור לזעוק מקרבו "אין עוד מלבדו".

את המציאות הזאת הקב"ה מבקש שנלמד: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי" אין עוד משהו שכביכול הבורא זקוק לו: לא מערכות צבאיות, לא מערכות רפואה, וגם לא מערכות כלכליות מסייעות לבורא עולם, הוא המהווה של הכול. כבר עברנו את ה'סמינר' של יציאת מצרים, שם שידד הבורא את מערכות הטבע וגילה את שליטתו המוחלטת בכול.

כשרקדנו בשמחת תורה על גומרה של תורה, היינו אמורים לרקוד עם כל מה שהתורה מכילה בקרבה, שכן מלבד המצוות יש בה גם לימוד שאין עוד מלבדו.

ה"רְאוּ עַתָּה" שייך לכל יום ולכל רגע, אבל בזמננו, כשאנו עומדים לפני ההתגלות האלוקית של "ונראהו עין בעין", אנו צועדים לקראת זמן שבו לא נראה ולא נדע שום דבר מלבד ידיעת ה' יתברך - המצב הזה דורש הכנת נפש מצידנו, אנו צריכים להסתגל לסוג חיים אחרים, לתפיסת עולם אחרת, והקב"ה נותן לנו 'תרגילים' מיוחדים שעל ידם נתרגל לחיות מתוך תודעה ברורה שאין שום מציאות בלעדי ה' יתברך.

(המאמר התפרסם בגיליון התורני העולמי "משכן שילה")