האברך שמקדש כל השנה את זיכרון השואה בחינוך החרדי

זה ישמע אולי מוזר, אך בעוד לימודי השואה הולכים וחודרים גם לקהלים בלתי צפויים כמו המגזר הערבי, דווקא בציבור החרדי לא לומדים על השואה. מסיבות שונות, בעיקר חינוכיות, מוסדות החינוך החרדי, הם אולי המוסדות היחידים בישראל שבהם התלמידים לא נחשפים באמצעות לימוד דידקטי לאימי מלחמת העולם השניה ולזוועותיה, והם אינם מכירים את הטראומה הנוראית שעמה התמודד העם היהודי.

למען האמת, בציבור החרדי גם לא מציינים כלל את יום השואה, שנתפס כארוע ממלכתי-ציוני. צרפו לכך את העובדה שבחלק גדול ממוסדות החינוך החרדי הבלתי מוכר אין לימודי היסטוריה, כשגם באלו שמשקיעים במה שמכונה 'לימודי חול' מתמקדים בעברית, חשבון ואולי גם אנגלית אך לא בלימודי היסטוריה, וכך אנו מגלים מצב אבסורדי שבו השואה, עם כל חשיבותה, דילגה על חומרי הלימוד של המגזר החרדי.

עם זאת, החשיפה היחידה של תלמידי החינוך החרדי לנושא השואה מתרחשת באמצעות קריאה של ספרות שואה חרדית. בעיר אשדוד, למשל, ניתן לפגוש ילדים הקוראים ברעבתנות ספרי קריאה העוסקים בנושא השואה, כשהספרים מוגשים להם באמצעות הספריה החרדית 'המרכז לילד ולקורא' שהוקמה על שם ראש העיר הקודם, מר צילקר ז"ל, ברובע ז'.

אך על אף שהתלמיד החרדי הממוצע הוא תאב קריאה, וזאת בשל ההיעדר – המבורך ללא ספק – של אמצעים חזותיים שאינם קיימים במגזר החרדי, אך מטבע הדברים הספרים שנכתבו בידי סופרים חרדיים פונים בעיקר לקהל יעד מבוגר, מה גם שהורים יצניעו ספרי שואה שתכניהם אינם קלים לקריאה והם ימנעו מילדיהם את הגישה אליהם.

מסיבה זו, ולאור העובדה שילד חרדי ניזון מספרות חרדית בלבד, לא תמצאו כמעט ילדים שקראו את יומנה של אנה פרנק. אפילו ספרות נלווית, כמו ספרים על מנגלה או משפט אייכמן, אינם מוכרים לילד החרדי. אמנם, הילדים שמעו על השואה מהוריהם ומזקניהם (במקרים שהם הסכימו להיפתח בפני הילדים, תופעה לא הכי מצויה), אך בהתחשב בכך שהורי הילדים של היום הם בעצמם נכדים של שורדי שואה, כשהדור הזה הולך ונכחד, סביר להניח שילד חרדי לא פגש מעולם זרוע שעליה חקוק מספר – תופעה שעד לפני שני עשורים נראתה בכל בית כנסת בעת שהשרוולים הופשלו לצורך הנחת התפילין.

אך בשנים האחרונות מתרחשת לה מהפיכה חיובית, במסגרתה נחשפים אלפי ילדים ואפילו מבוגרים לנושא השואה. והמהפיכה המדהימה הזו, יוצאת דווקא מהעיר אשדוד.

לזכור ולא לשכוח

לתופעה הזו אחראים דווקא כמה צעירים אשדודיים בעלי יוזמה, שעל אף היותם בגילאי ה-30 הם כאבו את היעדרה של השואה מחומר הלימוד ובעיקר את אי נוכחותה בתודעה הציבורית-חרדית. "אנו מתקוממים מול פשעיהם של מכחישי השואה", הם אמרו, "אך גילינו גם שאנו בעצם הופכים במו ידינו ל'משכיחי' שואה".

בעקבות כמה פגישות שקיימו יצאה לדרך מערכת מהפכנית, שזכתה לשם 'יזכרם' (על שם הפסוק המופיע בתפילה, 'יזכרם ה' אלוקינו', המתייחס לנהרגים על קידוש ה', לדורותיהם). מדובר במערכת טלפונית אליה ניתן להתקשר בכל עת (טל'0722710710 ), ולהאזין באמצעותה לשיעורים מוקלטים שבהם ניתן ללמוד באופן מסודר על השואה.

המערכת שהחלה עם מספר מצומצם של שיעורים מוקלטים, הפכה תוך זמן קצר להצלחה היסטרית, דבר שמעיד על החלל הנרחב שהיה קיים בתחום, ובעיקר על הצמא למידע שמורגש כיום בכל הסקטורים בציבור החרדי – ילדים ומבוגרים, גברים ונשים. עשרות אלפי מתקשרים (!) הסתערו על המערכת, ושם נאלצו להוסיף שלוחות ובעיקר לתגבר את התכנים, כשהם מתקשים לעמוד ולתת מענה לביקושים שהגיעו מכל רחבי הארץ והעולם.

היום, כשלוש שנים אחרי, מכילה המערכת מאגר עצום של שיעורים, שבהם ניתן ללמוד על התקופה כולה, החל מההתמודדות הגרמנית בתקפה שבין שתי המלחמות שהביאה לעליית שלטון הרייך הנאצי וגיבוש עליונות הגזע הארי, המשך בפלישה לפולין, וכלה ביישום תוכנית ה'פתרון הסופי', שלב אחר שלב. בשיעורים זוכים המאזינים לשמוע תיאורים חיים מניצולים ששרדו את המחנות, כשהם מספרים על החיים בגיטאות ובמחנות העבודה וההשמדה, המאמצים לשרוד ולהגיע ליום המחר, ובהם כמובן התיאורים על שמירת התורה והמצוות במחנות – תחום שהוצנע ולא בא לידי ביטוי (במכוון? על כך נחלקים ההיסטוריונים) דווקא בספרות הכללית.

ולמרות שמדובר במבצע שדורש האזנה רציפה למאות שעות, תמצאו אלפים שמתקשרים יום יום למערכת, כשהם שומעים בכל יום שיעור חדש באופן עקבי. ההאזנה נעשית בשעות הנסיעה באוטובוסים, סופרי סת"ם מאזינים תוך כדי כתיבה, בני ישיבות מנצלים לשם כך את שעות 'בין הסדרים', אך הילדים בעיקר מאזינים לשיעורים הללו, לרוב בשעות שלפני השינה, כאשר בזכותם הם רוכשים ידע מקיף על התקופה ומאורעותיה, בתחום שעד כה היה מעורפל ובלתי נגיש לחלוטין.

השורד הצעיר ביותר

ומה שמפתיע בעיקר, הוא מי שקולו נשמע במרבית השיעורים הללו.
מי שמעביר את מרבית אותם שיעורים, הוא דובר מוכשר ורהוט, שמצליח להמחיש יותר מכולם את נושא השואה לדור הצעיר, וקולו הפך לפס הקול המזוהה ביותר עם נושא השואה במגזר החרדי. האיש, הרב ישראל גולדווסר שמו, נחשב כיום לאוטוריטה בכל הקשור לשואה, שהפכה לשם נרדף מבחינתו.

אין פלא, כי האיש, שגילו עומד על פחות מ-40, זכה לתואר הבלתי מצוי 'ניצול השואה הצעיר ביותר'. הידע העצום שרכש בתחום, לצד כושר ריטורי נדיר ויכולת המחשה מדהימה, גרמו לכך שהנושא שנתפס במשך שנים כעיסוק השמור להיסטוריונים או חוקרי שואה, הפך בזכותו לנגיש לעשרות אלפי צעירים ומבוגרים מהציבור החרדי.

לצד ההרצאות המאלפות שוקד גולדווסר על אמצעים נוספים שיסייעו לו להנחיל את נושא השואה להמונים, כשגולת הכותרת מבחינתו הן המסעות שהוא יוזם למחנות ההשמדה בפולין, בהן הוא מצליח להכניס את המשתתפים לעולמם של הניצולים, שחווים מסע מטלטל שאינו משאיר איש מהם אדיש.

עם זאת, מאחר וגם המסעות לפולין (שמהווים חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך החילונית, אך אינם קיימים בחינוך החרדי) אינם נגישים לתלמידים, הוא הפיק לאחרונה מצגת תלת מימד שבה הוא מספר את סיפורם של הניצולים. בזכות האמצעים המולטימדיים החדשניים מצליחים התלמידים לחוש כאילו הם נמצאים על אדמת המחנה, מה שגורם לכך שכל הרצאה כזו מסתיימת בדמעות ומשאירה אחריה רושם עז.

בראיון שנערך עמו לאחרונה באתר 'אל מוניטור', עמד הרב גולדווסר על חשיבות היוזמה. "לצערינו", אומר גולדווסר, "אנו הולכים ומאבדים את הדור הקודם שבו היתה נוכחות רבה לניצולי השואה, ונכון להיום התלמידים, שהוריהם וסביהם גדלו על ברכיהם של הניצולים, אינם נחשפים כלל לנושא השואה. זאת, כאשר מטרתו של האוייב הנאצי היתה להשמיד בעיקר את מי שנתפס בעיניו כאוייב – והוא היהודי שומר המצוות".

"מצער", הוא מוסיף, "שבעוד הציבור החרדי חווה את האבדן המשמעותי ביותר בשואה, כאשר חצרות חסידיות מפוארות נמחקו, ישיבות הושמדו, וממשפחות עניפות לא נותר כמעט זכר, דווקא בציבור זה לא למדו על הנושא. אם לא די בכך, אפילו אותה מסירות נפש הירואית של הקרבנות שהצליחו לשמור על צלם האלוקים, הם הניחו תפילין, שמרו שבת והקפידו על אוכל כשר ואפילו על לימוד תורה תחת המשטר הנאצי האכזר, בתנאים לא תנאים ותוך שהם מסכנים את חייהם, אינה זוכה למקום של כבוד בחומר הלימודים החרדי".

מהסיבה הזו, הוא מגדיר כשליחות את מה שהוא רואה כמשימת חייו, והיא להנחיל לציבור החרדי, ובעיקר לדור הצעיר, את סיפורי השואה.

"זהו המעט שאנו יכולים לעשות עבור אותם קדושים, שמרביתם לא זכו אפילו להשאיר בעולם מי שיאמר אחריהם 'קדיש'. בעת הנוכחית, אנו מחוייבים לעשות הכל בכדי שהבקשה האחרונה שלהם, 'יהודים, אל תשכחו', תזכה להתייחסות".

* בשנה שעברה פירסמנו את הכתבה אודות יוזמתו של הרב גולדווסר והכתבה הכתה גלים והביאה למשוב נרחב. לאור המשוב, אנו מפרסמים כתבה זו בשנית לרגל יום השואה.