אשת תורה וחסד: הצדקנית מרת מטילדה שמלה ז"ל

בלב כואב ודואב רבים מתושבי אשדוד בכלל ותושבי רח' האדמו"ר מבעלזא בפרט ליוו למנוחות את האשה הצדקנית מרת מטילדה שמלה ז"ל שהסתלקה בחול המועד פסח בשנת התשעים לחייה.
 
המנוחה נולדה בעיר קוסטנטין שבאלג'יר לאביה ר' רחמים זמור ואמה מרת שמחה ז"ל סבה הגדול היה המלוב"ן הרה"צ ר' אהרון זמור זצ"ל שהיה ידוע כאיש קדוש וכבעל מופת בעירו ובמשך השנים המנוחה הייתה מרבה לספר עליו דברי מופת ומזכירה אותו רבות בתפילותיה.
 
הוריה היו צדיקים ויראי שמים בתכלית, כשהגיע זמנה להינשא, חיפשו לה חתן ירא שמים בן תורה הקובע עיתים לתורה, דבר שהיה נדיר באלג'יר שסבלו מירידה קשה ברוחניות ובתי ספר האליאנס של המשכילים שלטו שם ועשו נזק רב ליהדות, עד שמצאו את בעלה ר' אליהו שמלה ז"ל שהיה תלמידו של הרה"ג ר' יוסף גנסוה זצ"ל מרבני "קוסטנטין" שהיה הצעיר היחיד שגידל זקן גדול כשכולם מסביבו לעגו לו שלא הולך בדרכם המודרנית שהיתה נהוגה אז אצלם.
 
לאחר שנולדה להם בתם הגדולה, זכו לעלות לארץ ישראל בשנת תשכ"א ולהתישב באשדוד בתחילת ימיה של העיר ברח' יהודה המכבי ברובע ו'. השכנים אז היו רחוקים מדרך התורה וביתם היה בית ועד וחכמים כשהמנוחה נלחמה בכל כוחה לא רק לדאוג לילדיה שילכו בדרך ה' ויכנסו למוסדות חינוך תורניים אלא נלחמה למען הילדים והיתה עוברת מדלת לדלת ושואלת לשלום המשפחות של העולים ומפנה את הילדים לרישום אצל הפעילים של "יד לאחים" ובראשם הרה"ג ר' ירחמיאל קראם זצ"ל שהיה מוסר נפשו על הדבר עם קבוצה מחבריו כשמידי פעם עשו בביתם חוגי בית לקראת רישום לבתי ספר, כשבית הספר היחידי התורני בעיר היה בית ספר "חורב" והיה בו אגף גם לבנים בשעתו, כך גם לפני מערכות בחירות, היה מגיע לביתם בזמנים כאלו ראש ישיבת "גרודנא" הגאון הגדול ר' דב צבי קרלינשטיין זצ"ל שהיו עמו בקשר קרוב מאוד ושהוא דאג למהפכה התורנית הראשונה בעיר, כך גם היו בקשר מיוחד עם כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג בעל ה"אמונת אברהם" זצ"ל ובזכות הקירבה שלהם לגדולי התורה שלא זזו מהם, זכו לגדל משפחה שלמה שכולם בני תורה.
 
בני המשפחה היו נוהגים להתפלל בביהכנ"ס של יוצאי העדה האלג'יראית אפילו שזה היה רחוק מביתם, ומה שבלט בבני המשפחה זה שבני משפחת שמלה היו היחידים מעוטרים עם מגבעות וחליפות כיאה לבני תורה בעוז ובגאון, למרות שלאחרים היו לצנינים בעיניהם, כפי שהזכיר הרה"ג ר' אבנר עמר שליט"א ראש מוסדות וק"ק "אור מאיר" המכיר היטב ונמצא בידידות עם המשפחה במשך כיובל שנים ואמר: "שמי שלא מכיר את המושגים של פעם, לא יבין את העניין, כמה מלחמות היתה נלחמת המנוחה ע"ה שילדיה יגדלו רק בדרך ה' וילמדו בישיבות קדושות ובבית יעקב".
 
כשבעלה ר' אליהו ז"ל יצא לפנסיה, תמכה בו מאוד שילך מיד לכולל למבוגרים כשהיא יושבת בביתה וקוראת ספר תהילים מידי יום ומתפללת על נכדיה וניניה שכולם ילכו בדרך ה'.
 
לפני למעלה מעשרים שנה הם עברו לרח' האדמו"ר מבעלזא ברובע ג' כיוון שתמיד שאפה להתגורר בסביבה של חרדים בני תורה עובדי ה', והיא היתה נודעה כבעלת חסד גדולה וככתובת להרבה נצרכים שהיו פונים אליה בקביעות עד כדי שלא היה נשאר לעצמה די צרכה, כמו כן תמכה מאוד בישיבות בן הזמנים שפתח נכדה הגדול לפני כעשרים שנה ביבנה וברובע א' בעיר.
 
בהלוויה שהתקיימה בחול המועד פסח בשעת חצות היום, לא נישאו הספדים מפאת קדושת החג, לכן נישאו דברי חיזוק והתעוררות מפי רבנים חשובים:
 
בדברי חיזוק פתח נכדה הגדול מזכה הרבים הרה"ג ר' מאיר שלום ועקנין ראש ישיבת "לב יצחק" ברובע ו', אחריו נשא דברים בנה הרה"ג ר' רחמים שמלה.
 
בדבריה ציינו כי זכתה המנוחה בחייה לראות דור ישרים מבורך, בזכות שתמיד היו היא ובעלה דבקים בגדולי הרבנים והאדמור"ים שזכו לברכתם. 
 
הותירה אחריה, בניה: הרב מאיר שליט"א מבני ברק, הרב רחמים מרביץ תורה באלעד, הרב יגאל שליט"א מאשדוד, חתניה: הרב מיכאל ועקנין שליט"א שזכה להיות ממקורבו והמשמש בקודש אצל הרה"ק הבבא מאיר זצוק"ל, הרב אורי כהן, הרה"ג ר' יצחק משעניה שליט"א מזכה הרבים ומו"ץ בבית הוראה החיד"א, הרב דוד מלכה שליט"א מטובי המחנכים בעיר נתיבות וכן נכדים ונינים ההולכים בדרך ה', התורה והמצוות וחלקם גם כן מרביצי תורה ומזכי הרבים.
 
תנצב"ה