"אז אמרו לך": איש החסד האשדודי סופד לרופא שנפטר בטרם עת (וידאו)

הספדו של הרופא שהוקרא בהלווייתו: השבוע נפטר לבית עולמו הפרופ' גבריאל (גבי) מרשק. מרשק, מי שנחשב לאחד מרופאי האא"ג הנודעים ביותר בארץ ואולי גם בעולם, ניהל במשך שנים את מחלקת האף אוזן גרון בבית החולים 'קפלן', כאשר תחת שרביטו נחשבה המחלקה למובילה ביותר בתחומה.

עם זאת, מי שחשף בהלווייתו את הפן האחר באישיותו של הרופא שנחשב למקצוען, היה דווקא יו"ר 'רחשי לב', הרב ראובן גשייד.

בהלווייתו של הפרופ' מרשק, שהתקיימה בבית העלמין ברחובות, קיבל גשייד את רשות הדיבור, כידידו הוותיק של הרופא שהלך לעולמו בטרם עת.

עם זאת, לתדהמת בני משפחתו של הרופא ולפליאתם של מכריו הרבים, חשף גשייד במעמד את ההספד שאותו הורה לו הפרופ' בעצמו לומר אחר מיטתו.

"הגעתי פעם לבקרו", סיפר גשייד לנוכחים המופתעים, "ואמרתי לו: ספר לי איזו אפיזודה על עצמך. הוא אמר לי: אתה רואה את הפנקס הזה? שם אני רושם את 'ימי ההולדת' של המטופלים שלי'.

אך לא מדובר בסתם ימי הולדת. התברר כי הרופא המוערך נהג לרשום לעצמו בפנקסו את שמותיהם של המטופלים שאת חייהם הציל. היה שם, למשל, ילד שנזקק לעבור ניתוח מורכב, והפרופ' התאמן במשך לילה שלם על שיטה חדשנית בזכותה הצליח לנתח את הילד כשהוא חודר אליו דרך אפו, מבלי שיאלץ לבצע הליך של ניתוח פולשני. 'מקרה כזה, למשל, אני רושם בפנקס, כשאני מציין בו את היום בו בוצע הטיפול ששינה את חייו, כשמבחינתי מדובר ביום ההולדת של הפציינט...'

"התפעלתי מאד מדבריו", סיפר גשייד, "והבעתי בפניו את התפעלותי. אך הוא פטר את דבריי במחי יד. 'את זה תשמור להספד שתאמר עלי', אמר לי בהומור האופייני לו. אמרתי לו: גבי, איך תרצה שאספיד אותך? והוא הרצין ואמר: 'יודע מה? אם תספיד אותי, תאמר עלי דבר אחד: שהקפדתי מאד על קיום המצווה 'ואהבת לרעך כמוך'.

"ואז הוא הוסיף ואמר לי אמרה יפה, איני זוכר בשמו של מי הוא אמר אותה: 'ואהבת לרעך כמוך, כך אמר רבי עקיבא, זהו כלל גדול בתורה'. אם אתה רוצה לדעת מיהו גדול בתורה, ראה כיצד הוא מקיים את 'ואהבת'. זהו – כלל גדול בתורה'. זהו הפירוש אותו שמעתי בשעתו מפרופ' מרשק, ואת המילים הללו אני אומר כעת, אחר מיטתו של מי שזכה לקיים 'ואהבת', כאשר ההספד הגיע מוקדם מהצפוי. ואני אומר אותו אחר מיטתו של מי שאהב כל יהודי, מכל מעמד, מכל חוג, והוא עשה הכל עבורו, מעל ומעבר ממה שנדרש ממנו כרופא".

טוב שברופאים

אך גם לאחר שחלפה יממה מאז הלוייתו של הרופא, נראה שגשייד, מי שהכיר ומכיר בחייו רופאים ומטופלים רבים, מכל הזוויות, עדיין נרגש. "פרופ' מרשק אכן היה יחידי בתחומו", הוא אומר לנו, "לא רק בזכות היותו מקצוען. הוא היה בעיקר רגיש ובעל 'חוש שישי' נדיר. היתה לו מומחיות לזהות אלו מטופלים לא רק שהם אינם יכולים לשלם לו עבור הביקור, אלא שהם עדיין זקוקים לסיוע. והוא היה מסייע להם. לא פעם היה שולח באמצעותי סכומי כסף, אותם ביקש להעביר למשפחות מטופלים שהוא זיהה, בדרכיו שלו, כי ידם אינה משגת גם לרכוש מוצרי בסיס והוא לא יכול היה להתעלם ממצוקתם".

מי שזיהה את אישיותו המלבבת של הרופא, היו רבים מגדולי ישראל, רבנים ומורי הוראה, כמו גם יועצי רפואה שהכירו בטיבו והם נהגו להפנות אליו מטופלים. אגב, גם הוא עצמו סייע ליועצי הרפואה, והוא פתח בפניהם את דלתו כשהוא מחכים אותם בחידושים שנרשמו בתחום. בין היתר זיהה משכבר את יכולותיו של יו"ר 'עזרה למרפא' הרב אלימלך פירר, כאשר עוד לפני יותר משלושה עשורים הוא צפה כי 'פירר עוד יגיע רחוק', והוא סייע לו להשתלם בתחומי האא"ג. כך גם עם ידידו ורעו היועץ הרפואי הוותיק ר' יוסל צוקרמן, וכמובן עם הרב גשייד בעצמו, שעמו העביר שעות רבות והוא ראה בו את ידידו הקרוב.

בהקשר לכך, מספר הרב גשייד סיפור מפליא: "פעם, בשל ויכוח שניטש במרכז הרפואי, נזקק הפרופ' לכמה מכתבי הוקרה. פניתי לאדמו"ר מערלוי זצ"ל, שכתב מכתב ובו קשר לראשו של הרופא תשבחות רבות, כשהוא יוצא מגדרו וכותב עליו מחמאות נדירות כאילו היה גדול בישראל בעצמו. מאחר והמכתב נשלח באמצעותי, תהיתי בפני הרבי ושאלתיו מה פשר השבחים הללו. אך הרבי הבהיר שהוא לא הגזים בכהוא זה: 'הוא הרי עושה כל כך הרבה טוב ליהודים כה רבים, מקל עליהם ומסייע להם. האם השבחים הללו אינם נכונים?'

'גם לי עצמי', סיפר הרבי, 'סייע פרופ' מרשק. הייתי אמור לעבור בדיקה שידועה כלא נעימה, והוא ביצע אותה בעדינות ובהתחשבות כה רבה כך שכמעט ולא חשתי בה. הוא יהודי שמונע כאב, כך שכל השבחים הללו מגיעים לו'.

'אז אמרו לך'

לסיום, חשף הרב גשייד בהספד אותו נשא על הרופא, את ייחודיותו של הרופא שגרמה לאלו שהגיעו אליו – לצאת תמיד מחדרו עם חיוך רחב.

"תמיד תהיתי", סיפר גשייד, "כיצד זה מגיעים אליו מטופלים מכל רחבי הארץ, כאשר מכולם אני שומע לאחר מכן את אותה התרשמות: אנו מגיעים אליו עם חשש, ויוצאים ממנו עם חיוך. החלטתי לבדוק כיצד הוא עושה זאת.

"התלוויתי לאחד מהמטופלים, ונוכחתי מקרוב בהתנהלות שאפיינה אותו: איך שהפציינט נכנס לקליניקה, טרם פצה את פיו, הוא אמר לו 'שב', עוד טרם שמע מה הבעיה הורה לו לפתוח את פיו ולומר 'אה', הציץ אל הלוע באמצעות הפנס שהזדקר ממצחו, ולפני שהמטופל אמר מילה כבר פסק לו: אין לך כלום. אתה יכול ללכת.

• אבל אמרו לי... החל האיש לומר.
• "אז אמרו לך", ענה הרופא בחיוך רחב, וכבר התיישב לכתוב את חוות הדעת.

"אז בשם כל אלו שאמרת להם 'אז אמרו לך', אני עומד כאן", סיים הרב גשייד את הספדו המרגש, "ואומר לך תודה. כי זה מה שבעצם הם ביקשו שאומר לך, על כך שפטרת אותם בשלישיית המילים הללו, המרגיעות כל כך: אז אמרו לך'...