קריסתה ותקומתה של שכונת 'יד עזרה' // חוזרים לעבר

הבשורה פשטה בציבור החרדי כולו כרעם ביום בהיר: 'יד עזרה קרסה'.

לא היה מי שלא ידע על 'יד עזרה'. היתה זו השכונה שנחשבה לפסגת ההתיישבות החרדית של אותם ימים, ובאותו עידן – לא היו לזוגות הצעירים הרבה מקומות לשם יוכלו ללכת.

באותן השנים של תשנ"ד-נ"ה, העיר ביתר היתה עדיין בחיתוליה וכך גם מודיעין עילית (שאז היה שמה: 'קרית ספר'). בבית שמש אוכלסו אז רק השכונות שהיום נחשבות לוותיקות (קריית גור, נחלה ומנוחה), ועל התיישבות בצפון לא היה מה לדבר.  כך שהעיר אשדוד נחשבה לעתודת הדיור היחידה שנתנה מענה לצרכי הזוגות הצעירים החרדיים.

והבשורה של אותם הימים היו השכונות החדשות ברובע החדש – רובע ז'. רק כמה שנים קודם לכן נחנכו הדירות החדשות ב'רוטה', רובע ח', והזוגות שנישאו באותם הימים חיפשו פתרון. ואז, נודע על הרובע החדש שהוקם לו בחולות אשדוד, במזרחה של העיר, לצד מפעל 'אלתא'.

מי שעלו על הקרקע, היו שתי חברות. האחת: 'משכנות רווחה' שהורכבה בידי עסקנים חסידיים בראשם עמד הקבלן החסידי הנודע ר' יהושע הלר שליט"א, והיא הקימה את הבניינים שנבנו לאורך הרחובות הורקנוס והרב לוין.

השניה היתה עמותת 'יד עזרה', מפעל חייו של הצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד זצ"ל, שאז היתה מוכרת לציבור בזכות מפעל אולם השמחות שהקימה בבני ברק, 'אור יהושע', ואשר בזכותם יכול היה הציבור הרחב לחתן את ילדיו בכבוד ובזול.

'יד עזרה' הציעה סטנדרט שלא היה מוכר באותם הימים. בניגוד ל'משכנות' שהציעה דירות קטנות יחסית בנות 3 חדרים ואפילו 4 חדרים שגודלן לא הגיע ל-90 מ"ר, הציעו ב'יד עזרה' דירות מרווחות בנות ארבעה חדרים שהשתרעו על שטח עצום של 120 מ"ר לדירה. והמחיר, הוא היה נמוך מאד: כ30,000 דולר לדירה.

אין פלא שהדירות נחטפו, ועבודות הבניה התקדמו במהירות. בחברה נערכו כבר לשווק את הדירות שהוגדרו כשלב ב' והן  היו אמורות לקום במרכז הרובע (היום: השטח שעליו הוקמו מוסדות הציבור ו'גני טל'), אך אז אירעה הקריסה.

מרבד הכבלים

מה היו הסיבות לקריסה? הפרטים הללו לא ברורים עד עתה, אם כי ברור שבניגוד למקרים אחרים היה ברור שלא היה כאן חשש לתרמית.

אחד הדיירים, הרב ק' שבשעתו ליווה את ההתרחשויות מקרוב, אומר ל'אשדוד'ס' כי "הבעיה ככל הנראה היתה נעוצה בשיטת הבניה. העסקנים שפעלו לשם שמים הלכו על שיטה חדשה שבה במקום לבנות באמצעות בלוקים, נבנו הבתים בשיטה חדשנית שבה ניצוק הבטון בין שני לוחות קלקר וכך נבנו הבניינים. הצפי היה שעלות הבניה תוזל באמצעות השיטה הזו, אך למפרע התברר שהמחירים שנגבו היו זולים מידי והם לא כיסו את העלויות".

כך או כך, הבשורה על הקריסה התפשטה והרוכשים נתקפו בהלה. "צריך להבין", אומר לנו הרב ק', "שהיה זה לאחר שטראומת עמנואל עוד היתה צרובה בתודעה.

קריסתה של העיר החרדית בשומרון נחשבה לפצע פתוח בציבוריות החרדיות, כשלא חסרו רוכשים שרכשו דירות בעמנואל והם גילו שכספם אבד. כך שהחרדה מפני התקדים של עמנואל גרמה לרוכשים לעשות כל צעד ובלבד שהדירות ינצלו".

בתחילה הוקמה וועדה בראשה עמד ר' משה אריה ויינשטיין מב"ב, שמונה לכך בידי האדמו"ר מגור ה'פני מנחם' זי"ע, אך בהמשך לא הצליחה הוועדה לעמוד במשימה והרוכשים הסתערו על השלדים הערומים שם ניצבו הדירות שלא היו מרוצפות והן לא חוברו לתשתיות חשמל, מים וגז, והם נכנסו לדירות. אחד מהראשונים שנכנסו לדירות היה ר' חגי קראס, שאיכלס את דירתו שעמדה ברחוב הקיצוני ביותר – רח' ר' יוחנן בן זכאי, כשממול נשקפה השממה עד לפרדסים...

הנוף שאפיין באותם הימים את השכונה היו כבלי החשמל. הכבלים נמתחו בין בתי 'יד עזרה' לבין בתי 'משכנות רווחה' שכבר אוכלסו, כאשר הם שימשו לחיבור השכונה הקורסת לבין העולם החיצון. אך חייהם של המתיישבים לא היו קלים.

במשך יותר משנתיים הם חיו בשכונה שבה לא היו כל תשתיות של כבישים ומדרכות, ללא אספקה של חשמל, בלי קווי טלפון, בלי מים, ובלי כל תשתיות עירונית מוסדרת. בחורף קפאו המתיישבים, משפחות צעירות על ילדיהן, ובקיץ החום הפך לבלתי נסבל. "אבל לא היתה לנו כל ברירה", מספר ק', "לי עצמי לא היתה דירה אחרת, מה גם שהיה חשש כי אם לא נאכלס את הדירות נאבד אותן".

המתיישבים הסתערו על חומרי הבניה שהיו במקום, כאשר אחד שם את ידו על מלאי מרצפות, השני על אסלות, השלישי על משקופים, וכך הם הלכו וניסו להשמיש את הדירות ולהכשירן למגורים. אך אותה תקופה זכורה כתקופה קשה מאד למתיישבים. "חיינו בתת תנאים", אומר לנו הרב ק'. "המצב היה נורא".

מפירוק לבניה

כעבור תקופה מונה מפרק לחברה. היה זה עו"ד שלמה מולכו, אז עו"ד אלמוני, אם כי לימים הוא יתפרסם כמקורבו וכאיש סודו של ראש הממשלה נתניהו וכשליחו המיוחד לכינון יחסים עם מדינות ומשימות עלומות. מולכו הצליח להביא לשולחן אחד הן את הנושים והן את הרוכשים, כאשר הוא גובה בס"ה סכום של כ10,000 דולר נוספים מכל רוכש, וכך השיג את המשאבים שנדרשו להשלמת הפרוייקט.

עם כניסתו של מולכו לתמונה השתפרה האווירה. הוא הצליח לרכוש את אמונם של הרוכשים, לגייס את הסכומים שנדרשו להשלמת ההליכים, ותוך זמן קצר נשמעו שוב הלמות הפטישים בפרוייקט. הבניינים הלכו והושלמו ומידי יום נודע על בניין נוסף שהושלם, כאשר השמשת המעלית סימלה את הגעתו של הבניין לקו הגמר.

בחלוף השנים, והיה זה רק לפני כ-5 שנים, הודיע מולכו כי כל רוכש יקבל את יתרת הסכום שנותרה בקופת החברה, כשהסכום עמד על כ1,000 דולר לכל רוכש. היתה זו שריקת הסיום של הארוע, שיכול היה להסתיים בצורה שונה.

"לא היה חסר הרבה שהפרוייקט ישאר בשממונו, השלדים ישארו כפי שהם והרוכשים ישארו עם דירות חצי בנויות ונטושות. חסד ה' היה עמנו שהפרוייקט עלה ב"ה על דרך המלך, ובסופו של דבר אין ספק שמי שרכש דירה ב'יד עזרה' עשה את עיסקת חייו", אומר ק'.

ואכן, כמה שנים לאחר מכן כבר נמכרו הדירות ברובע במחירים של פי ארבעה וחמישה מעלות הרכישה. היום דירה ב'יד עזרה' נחשבת למבוקשת ביותר, בעיקר בשל המרווח שבין הבניינים, העובדה שהבניינים מכילים מספר מצומצם יחסית של דירות, ובעיקר בשל השטח העצום שעומד לרשותה של כל דירה (ולא דיברנו על אחוזי הבניה הנרחבים...)

מאשדוד לבית שמש

לימים, מודל שיקום 'יד עזרה' יופעל שוב, הפעם בבית שמש שם קרסה חברה ענקית בהרבה, חברת 'חפציבה'.

גם אז היה חשש שהדירות ישארו בשממונן, אך בזכות ההתערבות הממשלתית המהירה נכנסו שוב המפרקים לתמונה כשהם מיישמים את השיטות שיושמו כמה שנים קודם לכן בשכונה האשדודית.

מה שברור, שכאשר הצעירים שבינינו צועדים ברחובות התנאים, האמוראים, חלפתא ועוד, הם אינם מסוגלים להעלות על דעתם איך נראו אותם רחובות רק לפני פחות משלושה עשורים, ואיך הם היו עלולים להיראות עד היום, לולי אותה סיעתא דשמיא ששרתה על השכונה ואשר בזכותה היא עלתה בסופו של דבר – גם אם לאחר תקופה לא קלה – על דרך המלך.