20.11.26 / 13:48
הרב אבישי חינקיס בווארט לפרשת השבוע: על קפיצת הדרך שהחזירה את יעקב להר המוריה, על השמש ששקעה מוקדם • ובעיקר: מדוע נאלץ אבינו להמריא באוויר בדרכו לחרן

ערב פסח.
עשיו ממתין בכיליון עיניים - אולי ימות יצחק אביו, והוא יוכל סוף כל סוף להרוג את יעקב אחיו. (הרי יצחק נולד בפסח, והקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום).
בוודאי יעניין אותך:
קידוש יוצא דופן ב'ישורון': "לכבוד ילדיהם שעלו מארצות הברית"
יעקב שומע זאת, אורז את מטלטליו ויוצא לדרך. בזכות "קפיצת הדרך" הוא מגיע לחרן עוד באותו היום.
אבל אז הוא נזכר: "עברתי על הר המוריה ולא התפללתי?" - מיד קפצה לו הדרך חזרה לשם.
ערבית מבעוד יום?
"ויפגע במקום" - יעקב מתפלל תפילת ערבית בהר המוריה. לאחר מכן הקב"ה גורם לשמש לשקוע מוקדם מהצפוי, כדי שיעקב יישאר לישון שם.
רגע. אם השמש שקעה רק אחרי שיעקב התפלל ערבית, הוא סובר כמו רבי יהודה, שאפשר להתפלל כבר מפלג המנחה?
מסביר רבי יונתן אייבשיץ דבר נפלא: הרי מדובר היה בערב פסח, ובערב יום טוב גם לפי חכמים אפשר להתפלל ערבית ולקבל את קדושת החג מבעוד יום.
בוקר טוב, ממריאים!
יעקב אבינו קם לבוקרו של חג הפסח ורוצה להמשיך בצעידה לחרן. אבל ישנה בעיה קשה: יום טוב היום. הלכתית, מותר ללכת רק "תחום שבת" של אלפיים אמה לכל כיוון. איך יוכל להגיע עד חרן?
חושב יעקב ומוצא פתרון גאוני: "אין תחומין למעלה מעשרה" - כל ההגבלה חלה רק על מי שהולך על הקרקע, בגובה של עשרה טפחים.
יעקב אומר שם קדוש, מתרומם באוויר למעלה מעשרה טפחים, וכך הולך - או יותר נכון, עף - עד לחרן.
והנה מחשבה "למעשה":
מה יהיה הדין, בקרוב, במכונית מעופפת מעל עשרה טפחים?
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
