רק זה היה חסר לנו

הרבה דברים דרמטיים אירעו אתמול.

כך, למשל, גנץ טען שהוא "פסיק קצה מרבין". לא ברור אם זה אמור להעליב את צאצאי רבין או להחמיא להם. גורמים בעבודה החלו להתארגן לכינוס ועידת המפלגה כדי לזרז את הדחת מיכאלי. זו עדות חיים מובהקת יותר מארבעת המנדטים שקיבלה המפלגה. סוף סוף המפלגה הזו מתנערת וחוזרת לעשות את מה שהיא יודעת לעשות טוב יותר מכל דבר אחר: להעיף את ראשיה בקצב מהיר יותר מזריקת האשפה אל הסל.

אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת הידיעה הדרמטית באמת שספק אם העם היושב בציון מודע לגודל המשמעות הכבירה שלה. ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט הגיש את התפטרותו לראש ממשלת המעבר. ידענו ימים קשים אבל לכזו טלטלה טרם ציפינו. כבר אמרו על בנט מילים קשות, ניסו לנתח את אופיו ולהציג עד כמה הוא אנוכי, אפורטוניסט, חסר עכבות, אבל איש לא העלה עד כה על דעתו שיעז להגיע לכזו דיוטה עד כדי הפקרת המדינה ברגעי הדמדומים של חילופי שלטון.

מי יודע כמה זמן עוד יחלוף עד שתקום פה ממשלה. עוד לא החלו להתייצב אצל הנשיא, יש דיווחים שונים על דרישות שונות של השותפים האופציונליים השונים סביב שולחן הממשלה. ודווקא בתקופה כה קשה קם ראש הממשלה החליפי ואומר: אני פורש. לא מתבונן לאחור, לא מסתכל לצדדים, לא רואה את מה שקורה במדינה והולך לעשות לביתו בהותירו אותנו לאנחות.

מה שעצוב כל כך הוא שזה קרה ביום שבו ציינה המדינה עשרים ושבע שנים לרצח רבין. כאילו כלום לא למדנו מאז הרצח הנורא ההוא. ביום בהיר אחד, יום סתווי נטול רוח וגשם, מודיע פתאום ראש הממשלה החליפי שהוא מתפטר ולא מעניין אותו מה שיקרה כתוצאה מההכרזה התקדימית הזו.

גם התקשורת, בסוג של קהות חושים או שמא כשאריות מהאתרוג של בנט במשך כל תקופת היותו ראש ממשלה, הסתפקה במבזק קצרצר שדיווח על הדרמה המטלטלת. איפה ההמונים שיתקבצו מול הבית ברעננה עם שלטים: נפתלי, אל תלך. אומרים שלאחרונה הורידו שם כמה גדרות וחומות שהקימו בשעתו. אז קל יותר להתארגן במקום, להתקפד (זו לא טעות; מלשון קיפוד שלא זז מהמקום והוא גם דוקר ולא נותן מנוח), ולקרוא בקול ממגאפונים רבי עוצמה: בנט תישאר, כן רוצים אותך יותר.

עוד לא מאוחר. עד שלא ימלאו ארבעים ושמונה שעות מההתפטרות, הכאוס יכול להימנע והקטסטרופה לא תתרחש.

איפה הנשיא כשצריך אותו. למה הוא מבזבז את האהדה הציבורית הגבוהה שלו על נאומים ריקים בעצרת לזכרו של רבין בקריאה לכבד את תוצאות הבחירות. נו באמת. הלכה לאנשים המדינה והוא מדבר איתם על כיבוד תוצאות בחירות במקום לנצל את המומנטום, את השעה הרגישה ואת המקום העוד יותר רגיש ולהפנות קריאה גרונית עמוקה לאיש ולכיפה הזעירה: אל תלך הביתה.

(פורסם הבוקר ב'המבשר')