"ניסיון הפיכה": סודות מדינה או הדלפה אחת יותר מדאי? / פרשנות

כמו רבות מהסערות התקשורתיות שמלוות את ממשלת נתניהו, גם "פרשת המסמכים" שמסעירה את המדינה בימים האחרונים ראויה לפרופורציות נכונות יותר.

מעבר לכותרות הדרמטיות והניסיון לייצר סיפור ריגול מסעיר, מדובר בעיקר בעוד פרק בסאגה המתמשכת של היחסים העכורים בין לשכת ראש הממשלה לבין המערכת הביטחונית.

נתחיל בעובדות היבשות: אלי פלדשטיין, עובד לשכה מסור ומוכשר, חרדי במקרה, שמואשם בכך שהוא 'הדליף' מסמך לעיתונות – שבנויה בעצם על הדלפות מהסוג הזה.

לא מדובר במרגל זר או בפרשת ריגול מתוחכמת, אלא בתופעה מוכרת היטב במסדרונות השלטון - דובר שמנסה לקדם את האג'נדה של הבוס שלו באמצעות הדלפות לתקשורת.

הדובר המוכשר הזה יושב בימים אלה בצינוק, כשהוא מבודד ולא זכה גם לפגישה עם עורך דין. הוא מואשם בכך שהדליף מסמך מלשכת רה"מ שם הועסק, וזאת כאשר תוכנו של המסמך כבר היה ידוע לכל קודם לכן.

ההיסטריה התקשורתית סביב הפרשה מתעלמת מעובדה פשוטה: הדלפות הן חלק בלתי נפרד מהמערכת הפוליטית והביטחונית בישראל. כל לשכה של בכיר, בכל דרג, עוסקת בהן. לעיתים ההדלפות משרתות את האינטרס הציבורי, לעיתים הן כלי במאבקי כוח פוליטיים. אבל הניסיון להציג את פלדשטיין כמקרה חריג או מסוכן במיוחד הוא מוגזם.

אבל מה לא עושים אם בפרקליטות, שם גילו שתיקי האלפים התמוססו להם בין האצבעות, כבר סימנו את המטרה כבר מזמן ושם עטו על המציאה הזו כמוצאי שלל?

זאת ועוד: הפרטים שנחשפו עד כה מלמדים שפלדשטיין לא גנב בעצמו מסמכים מהצבא - הוא  קיבל אותם ממקור צבאי וניסה להדליפם. כשכלי התקשורת הישראליים, בהתנהלות אחראית, העבירו את החומר לצנזורה והיא פסלה אותו, הוא פנה לעיתון זר. אפשר להכריז על ההתנהלות כטעונה הסבר. אבל זו לא פרשת ריגול דרמטית.

הטרגדיה האמיתית שנחשפת כאן היא המשך השחיקה באמון בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, דווקא בעת מלחמה. במקום לפעול בתיאום מלא מול האתגרים העצומים שניצבים בפני ישראל, אנחנו עדים למאבקי אגו והדלפות הדדיות שרק מחלישות את המערכת כולה.

במחנה הימין זועמים. "הפעם אנו עדים לניסיון הפיכה שבו נוטלים חלק גם השב"כ ואפילו הצבא, כשכולם מוכווני מטרה: לפגוע במי שנתפס מבחינתם כאוייב המדינה. ולכן, כפי שראינו בפעמים הקודמות, הם לא יבחלו במאומה", אומר הבוקר לחדשות 'אשדודס' בכיר במחנה הימין.

"הם יצאו למערכה בעוד שהמדינה נלחמת על קיומה, כשהם מכריזים על גיוס כללי בשורותיהם. על הדרך הם יקריבו את חיי החטופים, יפגעו בביטחון המדינה, יסכנו את האזרחים, יבוזו לחיילים שבשעות אלו ממש מחרפים נפשם למען המולדת, ויפגעו פגיעה אנושה במוסדות הממשלה שיאבדו את שאריות האמון שעוד נותרו בהם. אך מה לעשות, המטרה, כך ידוע, מקדשת את האמצעים.

"במקרה זה, מי שמשלם את המחיר הוא צעיר חרדי מוכשר שהצליח לטפס ולעשות את הבלתי יאומן, כשלדברי סובביו הוא הצליח לתרום תרומה משמעותית למדינה. יתכן והוא הופל בידי סביבתו, יתכן והוטעה, מה שברור שאילו רה"מ היה בנט ולא נתניהו, הארוע לא היה הופך בכלל לארוע".

את דבריו חתם במילים: "ומה שברור ובכך אין ספק, שכמו במקרים הקודמים גם הפעם התחזית 'לא יהיה כלום כי אין כלום' תגשים את עצמה. בעוד זמן קצר, ואין זה משנה אם המדובר בימים, שבועות או חדשים, נגלה שהאבק שקע וגם הפרשיה הזו, כקודמותיה, תתברר כבלון נפוח שמישהו ביקש להעצים אותו. וכמו בפעמים הקודמות גם הפעם הוא יתנפץ ויגלה שחוץ מאוויר חם – לא היה בו מאומה".