מתן זכות קדימה במעבר חציה (חלק א')

יודגש כבר בתחילה, נושא זה רחב ומורכב, ומאמר זה יביא את עיקרי הדברים ובצורה הבסיסית ביותר. וגם זאת בשני חלקים, בשל אורך המאמר. חלק ב' יובא בהמשך.

בנהיגה בדרך עירונית, אנו מגיעים לעתים תכופות למעברי חציה. וזאת כאשר בחלק גדול מהפעמים, ישנם הולכי רגל המתעתדים לחצות או הנמצאים כבר במהלך החציה בו.

מתי חלה החובה לתת להולך הרגל זכות קדימה, כבר בשלב בו הוא מתכוון ''לרדת'' לכביש ולחצותו או שמא רק כשהוא החל לחצות?

ואם החלק הראשון של המשפט הקודם נכון, אז באיזה שלב בדיוק עלי לעצור?
במידה ורכב בנתיב לידי עצר לפני מעבר חציה, האם גם עליי לעצור, על אף שלא הבחנתי בהולך רגל?

זאת ועוד, בשורות הבאות.

נתחיל - תקנה 67(א) לתקנות התעבורה קובעת:
“נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך”.
במילים אחרות- מעבר החציה הוא ממלכתו של הולך הרגל ואתה, נהג הרכב, רק אורח.

בפסיקה רחבה, קבע בית המשפט, כי על נוהג רכב להתאים את מהירות נסיעתו לכך שיוכל לעצור באופן מיידי, אם ויצטרך לכך. וזאת בכדי לאפשר להולך הרגל לחצות, מבלי שהולך הרגל יצטרך להיבהל, לעצור, להימנע מלחצות או חלילה להיפגע.

בשורה התחתונה, ניתן לומר, כי על נוהג רכב אחריות כבדה מאוד בהתקרבו למעבר חציה.
וסתם לצורך ההמחשה, נסביר כי כאשר מתרחשת תאונת דרכים עם נפגעים, המדינה (באמצעות משטרת התנועה ובאי כוחה) תצטרך לערוך בדיקות, ניסויים וחישובים שונים ומורכבים, בכדי להוכיח את אשמתו של נהג בגרימת התאונה.

אך כשמדובר בתאונה בה נפגע הולך רגל על מעבר חציה, המצב קצת שונה. בתאונה כזו, תמונת מצב כפות המאזניים משתנה ובחלק גדול מהמקרים, יהיה קל מאוד להוכיח את אשמתו של הנהג בגרימת התאונה. וזאת בשל אחריותו וחובת הזהירות המוטלת עליו בהתקרבו למעבר החציה.

ושמישהו בטעות לא יבין את ההיפך מהמציאות - לא צריך שתתרחש תאונת דרכים חלילה בכדי ''לחטוף'' עונש, אלא כל שלילת זכות הקדימה מהולך הרגל על מעבר החציה, עשויה לגרור אחריה ענישה, וזאת כפי שיפורט בהמשך (בחלק ב' של המאמר).

אז מתי באמת אנחנו צריכים לעצור להולך הרגל?
בעבר זה היה קל. החוק קבע כי צריך היה לראות כוונה ברורה של הולך הרגל לחצות את הכביש, עד כדי הנחת רגל על מעבר החציה, בכדי לעצור ולאפשר לו לחצות בבטחה.
אך כיום מצב הדברים שונה. תקנה 67(א1) לתקנות התעבורה, שנחקקה לאחרונה יחסית (בשנת 2015), קובעת כך:
"נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה."
כלומר, מספיק שהולך הרגל, בעודו עומד עדיין על המדרכה ובסמוך לכביש, הביע כוונה כי ברצונו לחצות את הכביש על מעבר החציה - על הנהג מוטלת חובה לעצור את רכבו ולאפשר לו לחצות את הכביש בבטחה.

רגע... ואם אני עדיין לא בטוח באשר לרצונו של הולך הרגל, האם הוא רוצה לחצות או לא?
התשובה לכך היא: כאשר יש ספק - אין ספק! ובמקרה שכזה, מומלץ לעצור את הרכב ולאפשר להולך הרגל לחצות.

מענה על יתר השאלות שהובאו לעיל ושאלות נוספות, מהי הענישה בעבירות מהסוג הזה ועוד, בחלק ב' של המאמר, שיבוא בהמשך אי''ה.

*אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי ועל כן אין להסתמך עליו, ומומלץ בכל מקרה להתייעץ עם עו"ד*

נתנאל מויאל הוא עו"ד תעבורה וחבר בצוות החקיקה בוועדת תעבורה ארצית בלשכת עורכי הדין. וכן מכהן כמשקיף בוועדת תעבורה מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין.