ממתק לשבת פרשת ויגש: "ונפשו קשורה בנפשו" - כך בונים אמון!

הפרשה מתארת את השיחה הנוקבת של יהודה ליוסף והמשפט המסיים הוא "ונפשו קשורה בנפשו"

כותב בעל הטורים על אתר, בכל התנ"ך המילה "קשורה" מופיעה פעמיים,
כאן, ובמשלי(כב, טו)"אולת קשורה בלב נער...

סתם ולא פירש.

שמעתי פעם מאיש חינוך, אולת - משמעותה, טיפשות.

המשמעות היא שבאופן טבעי, נער שנמצא עדיין בשלבי הלמידה ללקיחת אחריות, ועצמאיות בוגרת.

הטיפשות קשורה בו באופן טבעי. ועד כמה שלא תהיה אלטרנטיבה של קשר חיובי כדוגמת "נפשו קשורה בנפשו"
 הטיפשות תישאר במקומה הטבעי...

לא יעזור שנכביר במילים ו"נסביר" לו שיפסיק לעשות שטויות. הוא ימשיך לדרוך במקום.

בלונדון קיימת מסגרת לנוער בסיכון גבוה,  חלקם באו מהארץ. 

איש החינוך שפגש בהם ושמע את שעבר עליהם. נכנס לנעלם האישי, והבין שהיה להם את כל הסיבות לזרוק הכל מעליהם.  שהרי חשו נבגדים ופגועים מכל סביבתם הטבעית. 

כשחש פתוח עימם, שאלם: אם כן מדוע בכל אופן לא נטשתם לגמרי? ???

תשובתם הייתה: היה אדם אחד בחיינו שכיבד אותנו כמות שאנחנו ללא תנאי, וחשנו עמו קשר נפשי ללא מחיצות, ללא התניה.

דמותו שצפה בעיני רוחנו עלתה כל אימת שחשבנו לנטוש...

ידענו ששינוי דרסטי שלנו יגרום לו צער...

וזה כבר כבד עלינו.

לולא הוא, איננו חוששים מכלום.

כי כבר אין לנו מה להפסיד.  חוץ ממנו...

(חשוב להבין, כי כאשר נער שנמצא בגיל מבולבל, עבר אירוע כזה או אחר, הוא לא פנוי לשמוע שום מילה, גם אם היא לא הטפת מוסר, כי כרגע אינו פנוי לכלום,

מאידך לא רוצה לוותר על המצרך הבסיסי שהוא "שייכות", ולכן יש להכיל אותו באהבה ולהיות בגדר "עמו אנוכי בצרה" סוג של דקה דומיה – שתיקת הכלה )


אכן גם יוסף לימדנו כמה חשוב לכבד ולתת אימון אף במקרה עדין כמו הפגישה הטעונה עם אחיו.  ודרש: "הוציאו כל איש מעלי... והאמון הצליח ועבר בשלום.


זכרו: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו"


תדאגו לכך להיות אתם הבוגרים המאמינים. ומהניסיון, עם קצת סבלנות ואיפוק, שנים רבות אחר כך קוצרים פירות ברינה.


שבת שלום ומבורך.