ממתק לשבת פרשת וארא: מנהיגות או דמגוגיה?

פעם אחר פעם שומע פרעה את משה מתריע על המכה העתידית עם כל ההשלכות החמורות שלה,

ותמיד מוצא את הסדק  שכביכול מוריד מעוצמת המכה תקשורתית, והעיקר לשמור על התדמית האלילית שיצר לעצמו בשיטות שחשב שרק היאור מכיר.

פעמים והוא מצליח בעזרת חרטומיו לייצר מכות דמה, (במכות דם וצפרדע)

סוג של שוויון שמסיט מהעם את עוצמתה של המכה שאינה משתנית למרות הידע שלהם.

פעם הוא מנסה למשוך זמן כדי לבדוק האם פג תוקף המכה לפני הזמן שנקב. (במכת צפרדע)

בשלב מסוים כאשר חווה מכה כמו דבר , ורואה את כל בהמות עמו מתים, עובר לשיטת הסחה אחרת,

שולח פקחים לבדוק האם בצד הישראלי הכל בסדר? או שמא המגיפה הגיעה גם לשם?

לאכזבתו, אף בהמה מהצד השני לא מתה.

השאלה נשאלת: ואם היה מוצא בהמה או שניים שמתו, מה זה לעומת כל בהמות עמו שמתו?

האם היה זה פוגם בכושר ההרתעה וההתראה של משה בשם הבורא?

השאלה אכן הגיונית,

אבל לדמגוגיה לא צריך הגיון, צריך רק ליצור תרגיל הסחה.

כאשר תמצא אפילו  בהמה אחת שמתה גם בצד השני, הרי שמשה חס ושלום לא דייק, והשיח הציבורי יעבור לדון בנושא זה, והשיירה של פרעה תמשיך בדרכה.

וכך פעם אחר פעם משה בשם הבורא נותן לו אפשרות לרדת מהעץ הגבוה שטיפס, מראה לו במכת ברד, אפשרות הבחירה שניתנת גם לעמו לשמור על בהמותיו מפני המכה,

פרעה רואה את התוצאות,

במקום לקום ולקחת אחריות כמנהיג על,

בוחר בדמגוגיה זולה, ומתפתלת המתאימה עצמה לפי הסדק שמצליח לייצר באמינות דברי משה

והעיקר לדבוק בגרסתו העיקשת.

למרות שרואה כל פעם את נקודת הקצה מתקרבת,

זכירת ההיסטוריה חשובה

1. .שנדע שהדמגוגיה יכולה להחזיק באופן זמני

בטווח הארוך, העם ואפילו היועצים הקרובים, לא קונים את הדברים.

2. דמגוגיה עובדת גם על הממציא עצמו, והשקר הופך לבלתי נשלט, עד לרגע שהוא מפסיד את עצמו...
3. הדמגוג יכול להשתמש במילים מתרפסות לפי הצורך, ושעה אחרי להכחיש את אשר הצהיר, (השם הצדיק, ואני ועמי הרשעים

נחנך את ילדינו/תלמידנו

לקחת אחריות, ולדעת להודות כאשר מאירים את עינינו,

לא להתפתות לדמגוגיות בשום דרך!