ממתק לחג השבועות מהרב חיים אפללו: כוחה של החלטה

שתי כלות וחמות צועדות להן בדרך בואכה בית לחם, מחשבות עולות במוחן, החמות דוחקת בהן לעזוב ולשוב לבית המלכותי בו גדלו.

אך הן מסרבות, כשהסירוב מלווה בבכיות...

אלא שערפה בסופו של יום, הפנתה עורף וחזרה לבית המלוכה, כפי שביקשה חמותה, וכפי שבעצם אומר ההיגיון הצרוף.

רות לעומתה "דבקה בה" ולמרות הקושי והמאמץ, כפי שמעיד הכתוב, צייתה לחמותה ובעצם קיבלה עליה את מרות היהדות כעין "נעשה ונשמע" פרטי.

ללא ידיעה אם תרוויח מכך משהוא, ללא חשיבה על מצבה הכלכלי של חמותה, הצטרפות למסע זה, כלל קבלת פנים צוננת שקידמה אותם באשר נטשו בתקופות קשות במקום לסייע.

שתי אחיות ושני עולמות...

רות זכתה להקים את מלכות בית דוד ולשבת לצידו של בן נינה שלמה המלך כ"אמא של מלכות". ערפה לעומתה הגיע לשפל המדרגה והפקירה עצמה (כמבואר במסכת סוטה דף מב' ע"ב),  ומשם יצא גוליית הפלישתי, שחירף וגידף מערכות ישראל.

ולימים עמד מולו נינה של רות, דוד המלך אשר הכריעו בחלוקי נחל למרות שריון הקשקשים שעטפו.

הבה ונתבונן בהנהגתה של רות לעומת ערפה.

רות ויתרה על מנעמי המלוכה של בית אביה, והצטרפה ליהדות ללא תנאים.

תוך התעלמות מתחושת הניכור והמבטים המתמיהים שנבעו מעיניים רבות בקבלת פנים הצוננת בשדות בית לחם...

התנהגה בנכבדות בכל שלב בחייה, גם כאשר הוצרכה ללקוט שעורים מכורח מצבה הכלכלי, דבר שהקנה לה נקודת זכות ומבט חיובי כפי שרק אדם גדול כבועז יכל להבחין.

כל כולה חסד וחשיבה על הזולת, והתגמול מעיד על מעלתה שמסכמת את סודה.

כי כדי לזכות למלוכה - עליך להיות מלא בערך עצמי ומשם להנביע ולראות ולתת לזולת.

כפי שראינו כיצד בדק הבורא את משה ודוד בדאגתם לצאן, ששתקו בדרך כלל את "שתיקת הכבשים" ואין חשש שיתלוננו אי פעם..

זה המודל והפרופיל של מנהיג אמיתי.

ומכאן הכח להתמודד עם מבטים מוזרים. אדם עם ערך עצמי, יכול להיכנס למחויבות של תרי"ג מצוות, גם אם יכל להתחמק...

ההשלכות החינוכיות לדור ההמשך

על רקע חינוך זה, גדל דוד המלך. אין פלא שכאשר גילה כוחות על, כאשר נפגש עם הארי והדוב.

לא ניכס אותם לעצמו, אלא הבין שזה רמז לעזר לעתיד לעם ישראל, וכשהגיע גוליית הוא הלך על בטוח (כמבואר במדרש רבה סוף פרשת בשלח)

לעומתה ערפה הייתה עם הערכה עצמית נמוכה, ללא יכולת לוותר על מנעמי בית המלוכה. 

ללא יכולת להיכנס למחויבות של תרי"ג מצוות, אם אפשר אחרת.

אי יכולת זו גרמה לה גם את הנפילה לדיוטה תחתונה בחזרתה למואב.

על אותו רקע חינוכי גדל גוליית הפלישתי, שעל אף גבורתו, הוצרך למעטפת השריון כאישור לגבורתו, באשר אינו חש בטוח עקב חוסר הערכתו העצמית.

מחרף ומגדף כדרכם של חסרי הערכה, שרואים בכולם אשמים ומעולם לא טרחו להביט במראה...

אך לבסוף נפל שדוד ממש לרגלי דוד שלא כדרך הטבע,

דוד לעומתו ידע להודות על הנס ולמי שנתן לו כח לעשות חייל, ולא ליטול עליו קרדיט.

לא בכדי קוראים את המגילה בחג השבועות ,

לומר לך!

הבסיס של קבלת התורה שחוזר כל שנה, זה הכרה בערך העצמי כבן לעם ישראל שמחייבת אותך לערבות הדדית והדאגה לזולת שיתכן רק כאשר תתמלא בהערכתך ומשם תשפיע לזולתך.

חג שמח ושנזכה לשפע שיורד כל שנה מחדש.