מבט נכון לעתיד: המסר שנלמד מפרשת קרח

פעמים זכה האדם שהבורא חנן אותו בכושר ראיה למרחוק, הוא ידע ליזום, ואף לכתוב את  חזונו,

אך כדי להגשים את החזון הלכה למעשה,

על האדם להיות ניחון גם בכושר ביצוע, המחייב לנהוג בעצמו לפי הוראות החזון, כדי להגיע ולעמוד ביעד עם התוצאות הרצויות.

לשם כך יש את מערכת עבודת המידות שהיא אחת מתפקידנו העיקריים בעולם הזה.

גם האדם שזכה לכשרון רב ופקחות, הרי שעדיין יכול לעשות בהם שימוש שלילי...

שילוב של עבודת המידות שהענווה היא הבסיס,

תסייע לו לנצל את כישרונותיו לטובה, ויגיע ליעד של החזון.

כאשר המדרש תנחומא נדרש לענות להיכן נעלם פיקחותו של קורח?

משיב: "עינו הטעתו, ראה שולשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר, בשבילו אני נמלט... ומשה היה רואה".

אמנם אמת שראה את שמואל, אבל המחשבה שמא בניו יחזרו בתשובה ויזכו לשמואל, ולאו דווקא בזכותו - לא הייתה קיימת אצלו, כי ברור היה לו שהוא זה שיזכה לכזה צאצא, ואם כן, הצדק עימו...

"אבל משה היה רואה",

כי משה היה כולו אמת בזכות עבודת המידות וכפי התואר שהתורה נתנה לו, "והאיש משה ענו...

כולו תורה, המסייעת לאדם להתרומם מהנגיעה והשוחד העצמי.

משה רבינו ויתר על עצמו למען עם ישראל, למרות שהכיר בערך עצמו, אבל ראה את העם במרכז,

ולקח את האחריות כמנהיג.

לכן גם ידע לוותר על כבודו ולנסות להשפיע על דתן ואבירם בפגישה אישית ומכבדת, כדי לפתוח את אזנם ולתת להם הזדמנות להיפרד מהמחלוקת...

(על פי האור החיים הקדוש)

ובכל זאת, עדיין היו אי אלו שערערו על מעמדו של משה רבינו, וטענו ששררה הוא מחפש!!!

עד שמשה רבינו היה צריך להניח את הדברים כהווייתם, "לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעותי את אחד מהם...

בניגוד לשמואל שיכל להציג את זה כשאלה: "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי...

כנראה שכאשר האדם אינו עובד על מידותיו, הרי שמבטו ופרשנותו על האחר, היא לפי איך שהוא היה רוצה או מתנהל בפועל,

וכבר אמרו חז"ל: הפוסל - במומו פוסל.

נחנך את ילדנו/תלמידנו, למידות טובות, ומשם נוכל להעפיל לאהבת האמת שתהיה לאמיתה,

ההצלחה שלנו תהיה הרבה בזכות דוגמה אישית שניתן ברגעים בהם האגו דורש את שלו, ובכל זאת ידענו להניח אותו בצד, ולדאוג נטו לילד או לתלמיד מתוך אהבת האמת.

זו בהחלט עבודה לא פשוטה...

את המשפט : "תמונה שווה אלף מילים", נבין ברבות הימים...

שבת שלום ומבורך