ליל הסדר – ליל ההודאה                                                

אחד הרגעים הנפלאים שכל אחד מאתנו שמח לחוות, היא ההודאה.

להודות על נס שאירע, על הצלה ופדות, באשר התחושה היא, של צורך אדיר לתרגם במילים את החוויה שעברנו, וכיצד הגענו לחוף מבטחים.

כדי למקסם את ההודאה ולעשותה בשלימות, עלינו ללמוד קצת כיצד מובא במקורותינו עניין ההודאה.

הודאה ברבים

בפרשת צו (שבדרך כלל נקראת לפני פסח) מצווה התורה על המביא קרבן תודה, להביא עמה  ארבעים לחמים (עשר מכל סוג) כשעליו להספיק ולאוכלם ביום ולילה !    

הכיצד יספיק בזמן כה מועט?

בשם הרב מבריסק זצ"ל נאמר, שכדי להודות, על המודה לאסוף את משפחתו ומכריו ולספר להם את החוויה שעבר ונס הצלתו. 

והם אלו שכבר יסייעו לו לסיים את כמות הלחמים.

שימור החוויה

מזמור החג המתאר את ארבעת האנשים שחייבים להודות {יורדי הים, יולדת, חולה, אסיר} 

מסיים בפסוק "מי  ח כ ם  וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ד' "  והשאלה נשאלת מה עניין של חכמה להודאה?

ללמדנו: כי רק חכם יודע לשמר את החוויה שעבר בגודלה הטבעי, 

ואו אז יוצא עם תובנות ולקח לחיים, ומבין מה גרם למה שאירע, ומי הוא מצילו. ובכך מרוויח שלא ישוב לכך שוב.

ההודאה בליל הסדר

אכן זה בדיוק צורת ההודאה בליל הסדר, מחד חווים היטב את השעבוד – המרור, הטיט- החרוסת.

מאידך את החירות – היין בהיסבה.   מספרים את ההיסטוריה שלנו הכוללת פתיחה בגנות, כדי להודות ולהעריך מהיכן הגענו, 

ולאן זכינו להגיע. כי זו צורתה של הודאה – הכרה מלאה בחוויה ובגואל. והכל בסיפור כאדם שחווה הצלה מתופת איומה.

ההוראה בהתאם לרמתו של הבן

כדי שהמסר ייקלט לדורות הבאים, ציוותה תורה " והגדת לבנך" כל אחד לפי רמתו,

אכן ניתן לומר שלכל בן יש להתאים את לשון הגאולה שמתאר את העבודה שיש לעשות עמו. ואת סגנונו הייחודי.

הבן הרשע – מסמל את הקיבוע המחשבתי הנעול בדפוסי התנהגות מסוימים ואינו מוכן לשמוע ולקבל זווית שונה. 

העבודה עמו, ל "הוציא" אותו מאותו קיבוע, על ידי הלבנת שיניים ומאור פנים, שיביאו בעתיד להצטרף לקהילה.

הבן שאינו יודע לשאול – עלינו להפעיל אותו לפי רמתו, ולהנגיש לו את המסרים, ואו אז ממש ו"הצלתי"

הבן התם – עלינו לנצל את ההמחשה שיש בלילה גדול זה, ולגרות את תמיהתו שתביאו למחשבה ושאלות יסוד,

כאשר גם בתשובתנו נקפיד על מסר קליט וקצר התואם לקליטתו. בהחלט ו"גאלתי" אמיתי.

הבן החכם – הרוצה להבין ולהחכים ולהקיף את הנושא, עלינו לקיים בן ו"לקחתי" ליקוחין של ממש, 

להכין את המבוא וההסבר , דבר דבור על אופנו,

יש לצערנו גם את הבן החמישי שאינו מגיע כלל לסדר... אולי לגביו יש את הלשון החמישי "והבאתי" שנשאר בתיקו (ולכן מוזגים כוס חמישי ולא שותים, עד שיבוא אליהו)

ההודאה כמבוא לחירות

כאשר מודה האדם לפי הכללים שראינו במקורות, ומכיר בטובתו של מקום ובהשגחתו הפרטית. 

הרי שתחושת ה"בן חורין" פושטת בכל גופו ונשמתו, ונצרבת בזיכרונו, ועומדת לו גם בימים בהם שולטת ההסתרה, ומחזקתו לנצח.

זכרו! אותו שפע ואור שירד אז, יורד כל שנה בלילה גדול זה, וכל שעלינו זה להתכונן היטב, 

ולנצל את הלילה המשומר הזה מכל החמצה שהיא, ולהנחיל לילדינו את החירות האמיתית שתעמוד להם לנצח.

בברכת שבת שלום ופסח כשר ושמח