כְּשֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי הֶחְלִיט לְהוֹסִיף לְעַצְמוֹ שֵׁם | ווארט (בפרשת) השבוע

כשסבא שלי, הרב ישראל יעקב חינקיס ז"ל, היה באשפוז לפני כמה שנים, הוכרחו הרופאים להרדים אותו בשל מצבו הקשה. דודי (שיבדל לחיים) הלך אל גדולי הרבנים כדי להוסיף שם לרפואתו.

עוד בנושא:
שבת "חיי שרה" בחברון: כך תגיעו מירושלים למערת המכפלה
"אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שִׁשִּׁים וְאֶחָד"? | ווארט (בפרשת) השבוע

כשסבי התעורר, ונודע לו שהוסיפו את השם "רפאל", הביע את אכזבתו והתנגדותו הרבה. הוא אמר שכבר מאוחר מדי, שכבר יש לו שם נוסף.

התברר שלפני ההרדמה שיער כי כנראה יוסיפו לו את השם הנפוץ, ומאחר שלא חפץ בו - החליט להוסיף לעצמו את השם "אלתר" (שמשמעותו ביידיש: זקן), כסגולה לחיים ארוכים.

ואנחנו עמדנו נבוכים: איך נקרא לו מעתה ואילך?

"יסכה זו שרי"

קריאת שמות שונים לאדם אחד, באופן שעלול לבלבל, התרחשה לפני אלפי שנים - בפרשתנו:

"שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי... בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה". אומר רש"י: "יִסְכָּה זוֹ שָׂרַי".

מסביר ה"חתם סופר" כי שמה האמיתי היה בארמית "יִסְכָּה", ולכן כשהיא מוזכרת סתם כבת-משפחה, היא נקראת בלשון המדוברת: "אֲבִי יִסְכָּה". אך כשהתורה באה לדבר עליה באופן ממוקד ולהגדיר מי היא, היא קוראת לה בלשון הקודש: "שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי".

מדוע הציווי היה שונה

לפי זה מבאר ה"חתם סופר": כשה' שינה את שמותיהם של אברהם ושרה, לאברהם אמר "לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם" - ציווי גורף כלפי כל העולם. אך כלפי שרי לא נאמר כך. מדוע?

כי כל מכריה קראו לה "יסכה", בשמה הארמי, ורק אברהם קרא לה "שרי" בלשון הקודש. לכן הציווי האלוקי לקרוא לה מעתה "שרה" הופנה רק אל בעלה.

ההכרה שהכתה באברהם

על פי זה מסביר ה"חתם סופר" דבר נפלא: אברהם אבינו חשב שהוא לא ימות. בלבו פיעמה התחושה כי יעלה לשמים ויהפוך למלאך, כמו חנוך - שחי שישה דורות לפניו.

אבל כששרה נפטרה, כמתואר בפרשתנו, הכתה בו ההכרה: גם אני אלך בדרך כל הארץ, כמותה. מדוע? אברהם ידע שהוא טפל לשרה בנבואה, ואם היא מתה - כנראה זה גם יהיה סופו.

הסיבה לכך היא שלמרות צדקותו, אברהם היה מעורב עם הבריות במטרה להחזיר את עובדי האלילים בתשובה ולהכיר את בורא העולם. לפיכך לא זכה להגיע לדרגתו של חנוך, שעבד את הקב"ה בהתבודדות גמורה - עד שבסוף ימיו היה יוצא אל תלמידיו פעם אחת בשנה בלבד.

דרגתו של אברהם הייתה גבוהה ורמה, אך החיכוך עם הבריות גרם לכך שלא יכול היה להתעלות לדרגת מלאך.

"גר ותושב אנכי עמכם"

זה מסביר את המשא ומתן עם בני חת על חלקת הקבר במערת המכפלה: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם" - הנשמה שלי היא "גֵּר", וסופה לעזוב, אבל הגוף שלי הוא "תוֹשָׁב" בארץ, ויישאר פה גם אחרי מותי. וכל זה רק בגלל ש"אָנֹכִי עִמָּכֶם" - אני מעורב אתכם, ולא מתבודד כמו חנוך.

עונים לו בני חת: אל תיפול רוחך. "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" - בזכותך האלוקים התנשא והתרומם בכל העולם, וזה הדבר הגדול והחשוב ביותר שאפשר לעשות.

המשמעות כלפינו:

זה גם מה שסבא שלי ז"ל היה מפורסם בו, גם לפני שינוי השם וגם לאחריו. מעורב בדעת עם הבריות, ידע תמיד לגשת לגדול כקטן ולרומם אותם, בווארט חסידי, באמרת כנף, בסיפור מפתיע ובעיקר בהתעניינות כנה ואמיתית לשלומם ולצרכיהם.

וזה גם הדבר הגדול והחשוב ביותר שאנחנו יכולים וצריכים לעשות, כבני-בניו של אברהם אבינו, להיות מעורבים בדעת עם הבריות, להתערות בחברה ולהביאה לפסגות.