היד שהושטה בסוכה: ממתק לשמחת תורה

אני והוא הושיעה נא: פגשתי אותו באחד מימי חול המועד סוכות כשפניו נפולות, באווירת ושמחת בחגיך טפחתי לו על שכמו וחשתי כאילו ניערתי מעט מהחומות שיצר סביבו...
ואז הוא סיפר על הילד ההוא הנפלא שכולם תלו בו תקוות, עד אותו יום שקצת סטה מהמסלול שייעדו לו, ופתאום היחס אליו השתנה וגרם לו להבין שאינו רצוי אלא אם מעשיו תואמים לצפיות של סביבתו,

מכאן עבר לדבר על האני שלו שפרש ונמצא במקום אחר כברירת מחדל, אשר מאז מנסה הוא לגוון את חייו בפיצויים כאלה ואחרים, אך השמחה ממנו והלאה,

הזמנתי אותו לסוכתי אחר מילות הערכה מכילות ומתעלמות ממראהו החיצוני, ניסה לסרב בנימוס, אבל קיווה שאלחץ עליו, ואכן הואיל בהמשך לשבת יחדיו,

התיישבנו ושוחחנו על עבר והווה, תוך אווירת שיוויוניות שרק דירת ארעי יכולה להשרות,

פתח את סגור ליבו והחל לנקות חלקים שהעיקו עליו, כאשר קיבל פרשנות חיובית ומבינה לחלק מהדברים שעבר עם תובנות של החשיבה של היום,

כאשר הצעתי לו לפתוח שולחן אמר שדווקא הישיבה בקטנה על כוס קפה עושה לו את זה,
כשראה את מבטי פליאתי, הרחיב: ביליתי בחיפושי אחר השמחה ליד שולחנות ערוכים כל טוב, אבל הכל היה חיצוני, בפנים העצב שמר על מקומו, דווקא כעת אני חש לראשונה מזה שנים שמחה אמיתית למרות הכיבוד בקטנה,

נפרדנו לשלום תוך סיכום שאנו נפגשים בשמחת תורה לרקוד יחדיו, אחר שהסברתי לו שהגיע הזמן לסיים עם זה, ולהתחיל מחדש וזה היום הכי מתאים.

ההפתעה הגיעה כבר בהושענה רבה כאשר הלה הופיע עם בדי הערבות לתפילה, בליבי חשבתי כיצד אסביר לו שהערבות שמייצגות את אלו שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, מקבלות יחס אישי משולב בחבטה על הקרקע?!

אלא שכבר בהקפות ראיתי אותו מזיל דמעה תוך כדי שמגביה קולו במילים אני והוא הושיעה נא

ואו אז הבנתי שהאני שלו חוזר להתחבר להוא שהיה פעם...

זה תפס אותו עד שלא היה צורך כבר לדבר על הערבות, הוא כבר היה במקום אחר.

בשמחת תורה הוא רקד בשמחה ופשוט הרגיש שגילה את עצמו מחדש,
בכל הקפה, נראה היה שהסיר עוד חומה שבנה סביבו(לצורך הגנה על דימוי העצמי שנפגע)

ואז קיבלתי הבנה וביאור נוסף במה שכתוב בתלמוד(סוכה נה:) על הפר שמקריבים בשמיני עצרת "אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד, ולשון חיבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך"
והשאלה נשאלת, אם הסעודה מקילה על קושי הפרידה למה קטנה, שיעשו גדולה?

ממפגש זה למדתי כי, סעודה גדולה גורמת להתמקד בסעודה ובחלק החומרי והסממנים החיצונים שלא בהכרח יגרמו לשמחה ולחיבור, אבל כששניים אוהבים נפגשים , אינם צריכים סממנים חיצוניים, אדרבה די בסעודה קטנה לבטא את המיפגש,

בסופו של יום ניגשתי אל הנער תוך הודאה על התובנות שלימד אותי,

החיוך האמיתי שלו, השאיר בי רושם בל ימחה,
ומאז כל שנה אני משתדל לחפש נער שצריך לגלות את חיוכו הנסתר.

אנחנו לקראת החתימה הסופית, כולנו מצפים לפתקא טבא

נסו לאתר סביבכם נער שצריך יחס אישי, נער שאולי לא בדיוק בתלם, ואמצו אותו וגרמו לו לחזור לאני שלו,
אין לי ספק שבשמחת תורה תחושו שמחה אמיתית והפתקא תהא טובה,

חג שמיני עצרת שמח