"החשיבה שבתורה מיישבתן": כך נבלום את תופעת הנשירה

מבוא

אחד מהגורמים ההיקפיים ליציאה ממעגל הלמידה והנגזר מכך הוא : ילד בעל דפוסי התנהגות אימפולסביים שסגנונו הנמהר אינו מותיר מקום למחשבה תחילה, רוצה הכל עכשיו ומיד, ולא משלים עם כך למשל, שלימוד סוגיה דורש תהליך והינו מורכב כמו שרק גמרא יכולה לספק, ומכאן הדרך להיפלט ממסגרת למידה מחייבת יותר מקרובה.

מה גם שדפוסי התנהגות זו משליכים לכל דבר הנקרה בדרכו, ועל כל איחור קל רוטן גם עם יש סיבה מוצדקת לכך, שהרי אינו מפעיל מחשבה וכיצד ינסה להבין ולתת פרשנות שונה לעיכוב שנוצר ! והגרוע מכל שאינו מסוגל לדחות סיפוקים ויצרו מתגבר עליו בנקל.

התבוננות קצרה במודל ההתנהגותי הנמהר של המן הרשע מציפה את הנזקים שהביאו לסופו, החל מפזיזותו לקפוץ בראש כל השרים ולחרוץ את דינה של ושתי תוך נישול צוות השרים מסמכויות השיפוט לעונש כה חמור (דבר שפעל בסופו של דבר לרעתו)והמשך בהחלטה חפוזה של פגישה לילית עם המלך ללא תיאום ותשובה נועזת לשאלתו. וכלה בנפילתו על המיטה שסתמה עליו את הגולל,

דימוי עצמי

לחשיבותה של ההכרה בערך העצמי של האדם השלכות רבות, ובכוחה לדרבן את המכיר בה להעפיל לפסגות במסילה העולה בית אל, ואף לעמוד בפרץ ביתר שאת מול כל פיתוי .

אלא שרבים וטובים מבני הנוער (בפרט בגיל בו הם מחפשים את עצמאותם) נוטים להחליף את ההכרה הפנימית בערך "גדלות האדם" בהערכה חיצונית המורכבת ממותגים וחיפוש הזדהות לקבוצות או אישים מסוימים, פעמים תוך שילוב של שפה גבוהה ולא ימלט שתהא זו אפילו שפה תורנית גבוהה...ובפועל הינם בגדר "הבור ריק אין בו מים " ואדרבה נגררים הם כעדר אחת כל תופעה , ומאוד שכיח שיהיו מן הנעלבים גם על דברים פעוטים , ואף אם יווכחו בכישלונם יחפשו את האשמים ללא נטילת אחריות אישית וכל כך למה?

הכרה פנימית

הזוכה להגיע להכרה בערך העצמי , משמע הפעיל חשיבה והתבוננות באדם שהוא "נזר הבריאה " ולאן ייחוסו , ומי אבותיו הקדושים , וכמה גדולים וטובים למדו את אותה סוגיה שהוא כעת ניצב מולה. העצמה הפנימית הנטמעת בו , נוסכת בו כוחות אדירים ואינו זקוק עוד לאישורים חיצונים כדוגמת מותגים והשתייכות לקבוצות חזקות כביכול . אדרבה חש מחויבות ונוטל על עצמו את מלא האחריות להמשיך את "מרוץ הלפיד" המסור לו מדורי דורות.

הכרה זו מופנית אך ורק כלפיו שהרי כעת מעמדו מחייב, ומודד כל  פעולה במשקל של "סביבו נשערה מאוד", (ומי שאינו בגדר סביבו, אינו מבין מדוע מדקדקים איתם כל כך הרבה) אבל אינו דורש מאחרים שינהגו אליו באופן ייחודי, שהרי גם הם  "נזר הבריאה" ואכן חז"ל סיכמו זאת במשפט אחד " איזהו מכובד - המכבד את הבריות"

הכרה זו גם מסייעת לו להתמודד עם כשלון ואדרבה לנצל משבר זה לזינוק מחדש בגדר " שבע יפול צדיק וקם " תוך הפעלת חשיבה מחודשת להפקת הלקחים ולקיחת אחריות המובילה לתובנות חדשות .

הכרה חיצונית

לעומתו, אדם הזקוק לאישורים חיצוניים של מותגים וחבר'ה וכו'. מעיד על הריקנות בה שרוי המצריכה לעטיפה בדמות כבוד מדומה, ומשום כך הוא נפיץ לכל פגיעה, ועסוק במרבית זמנו לחפש את כבודו האבוד (אף במחיר פגיעה בכבודו ובעצמו) , אין פלא שתגובתו לכישלון הוא חיפוש האשמים, ובלבד שמעמדו המלאכותי לא ניפגע.

לדעת האברבנל שורש חטא המרגלים נעוץ בכך שהיו בעיניהם כחגבים – המעיטו בערך עצמם ומכאן נבעה השלכתם שכך גם הם נראו בעיני הענקיים (ובכך נפשטה החקירה האם הדימוי העצמי  מתחיל מאיך שהוא רואה את עצמו כך גם החבר'ה רואה אותו או להיפך ?) תהליך הכרה זו הובילה אותם לחפש אשמים אף כדוגמת משה ואהרון, עד כדי הידרדרות של מרידה בה' ח"ו, ובהחלט רבים מאנשי דור המדבר נטו אחריהם זולת כלב בן יפונה שרוח אחרת הייתה עימו וידע להציג את הדברים באור אחר ואף לפתוח את אוזנו של העם למרות אווירת הנרגנות שהייתה מנת חלקם ולהוסיף לראייתם הצרה מעט תובנות בעלי משמעות המשפיעים להרחיב ראייתו של אדם , שהרי כאמור הנרגן מצוי בדרך כלל בעמדה נחותה לגבי דימויו העצמי, ונעול על פרשנות אחת ויחידה הנובעת ממצבו האמיתי אותה הוא מנסה לעטוף אך אינה נעלמת מתודעתו.

הקשר בין השניים

נראה בעליל שיש קשר מצוי בין הפזיזות והנמהרות לחוסר החשיבה ולהיפך, דהיינו ככל שנלמד את הנער להפעיל חשיבה , ולתת מגוון פרשניות לאירוע לפני חריצת דין ומשפט (תרתי משמע) והחלטה שכך וכך התכווין העושה או האומר הרי שסגנונו הנמהר ילך ויתמתן ויביא אותו בהמשך לחשוב על יסודו וגדלותו ועל עתידו, ויחל לשקול מעשיו במתינות אף אם זה לא תואם בדיוק למה שמקובל בחברה .

כמובן שתרגול חשוב זה צריך להתבצע בזמנים של רוגע ושמחה, תוך ניצול כוחו של המשל בו כולנו מחוץ לתמונה ונקל לנו להיות אובייקטיבים ולנתח בצורה מאוזנת מגוון פרשניות (ומשום כך רבים מאיתנו זוכרים בדרך כלל את המשל כי אינו מאיים עלינו, ואילו את הנמשל אנחנו מעדיפים לדחוק שהרי שם אנו חשים "שהטיפש הוא שלנו" )

מקומו של הלימוד לא נפקד, וניתן לנצל מגוון סוגיות בגמ' שמציגים כר רחב של אפשרויות לבאר את הציר עליו נסובה המחלוקת, ללימוד האקטואלי של ראיה רחבה ומקום למספר פרשניות [וככלל על המחנך להיות יצירתי ולדלות מכל סוגיה תובנות ולימודים אקטואליים הן לענייני מוסר או מידות והן לענייני הנהגות וכדומה שכוחם יפה עשרות מונים משיחה ישירה בנושא שהרי באים בדרך עקיפה תוך כדי ונקנים כנכסי צאן ברזל]

אפקט הנזיר הדרומי

מקור לכך מצאתי בס"ד במעשה שמעון הצדיק והנזיר הדרומי (נדרים ט'), "אמר שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד" הסיבה שלא אכל משום שהנזיר הקלאסי פועל מתוך אימפולסיביות וספונטאניות ולא מתוך חשיבה, וכשישוב לעצמו (בפרט אם יטמא ויסתור נזירותו) הרי שיהא תוהה על הראשונות וכעין ייחולין בעזרה" "פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום , וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו: בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם!!!אמרתי לו: רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך , במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים .עמדתי ונשקתיו על ראשו , אמרתי לו: בני כמוך ירבו...

קולמוסים רבים נשתברו להבין מאמר זה ממה התפעל שמעון הצדיק מנזיר זה יותר מכל נזיר אחר?

כהקדמה נציב מס' שאלות א. לשם מה מספרים חז"ל שנזיר זה בא מן הדרום? ב. מה ראה הנזיר לספר שהיה רועה לאבא בעירו? ג. מדוע לא הלך להסתפר מיד, אלא אדרבה גידל שיער נזירות? ד. מה היה הדו שיח בינו לבין יצרו הרע? ה. מה הוא אגלחך לשמים ? ו. מדוע נשקו דווקא על ראשו?

מבארים המפרשים , חז"ל מספרים לנו על נער חכם המפעיל מחשבה והדרום מעיד על כך כמאמר חז"ל "הרוצה להחכים ידרים" ומכיוון שכך נער זה זכה להכיר בערך עצמו גם ללא הבטה במראה ומותגים שהרי זו הפעם הראשונה בה נשקפת בבואתו ועומד על יופיו. אך כאמור המכיר בערך עצמו אינו זקוק לאישורים חיצוניים , וזו הסיבה שגם נעתר לבקשת אביו לרעות את הצאן בעירו – במקום שמכירים בו למרות שאינו מחמיא למעמדו החכם, אך כשאבא מבקש עושים (ובאים היה בעל דימוי עצמי נמוך היה מסרב כדי לא לפגוע במעמדו המעושה ודו"ק) סגנון חשיבתו סייע לו גם להתמודד עם הצעת היצר הרע ולצפות למרחוק לאן מטרתו שהיא לטורדו מן העולם[כפי שמבארים את מאמר חז"ל (בסוכה נב'), צדיקים נדמה להם כהר כיון שצופים אל היעד הסופי שיצרם רוצה להובילם בניגוד לרשע שאינו מתבונן ומסתכל רק על ההוה שהוא באמת רק כחוט השערה ]

וביותר הובילה חשיבתו להבין כי היצר הרע היושב על מפתחי הלב ובדרך כלל מדבר מתוך גרונו של אדם וזהו מושכלו הראשון והספונטאני של האדם (ואכן100% של בני אדם מצביעים על ליבם באומרם" אני" ) ואילו היצר הטוב הפועל דרך החשיבה האיטית יותר, דבריו הם בגדר – הוא היה אומר, נזיר זה השכיל להפוך את היוצרות ולדבר בשם היצר הטוב במושכל וגוף ראשון ואילו, ליצר הרע פונה כגוף שני ,משמע הפעיל חשיבה ועם כן גם נזירותו אינה ספונטאנית ופזיזה, אלא באה כמטרה להתמודד עם הצעת יצרו הרע, ואדרבה אם יתגלח מיד שוב פעל בפזיזות ויתכן  שבדיעבד ישקול שנית לגדל שיער לצמיתות , אך כאשר קיבל על עצמו נזירות הרי השער גדל קודש והגילוח הוא לשמים .

חשיבה זו שהביאה כאמור להכרה בערך עצמו סייעה לו גם להתמודד עם כך שנטמא ונסתרה נזירותו, שום מחשבה של תהיה לא עלתה בראשו, ועל כך נשקו דווקא על ראשו לסמל לו שמתפעל מכך שהפעיל חשיבה והתבוננות, ואף  וקיבל את אשמו,

בשולי המאמר:

מאמר זה אינו שולל אבחון נוירולוגי לבדוק את רמת האימפולסיביות ובאים הינה משולבת בבעיית של קשב וריכוז המצריך טיפול תרופתי לפי המלצות הרופא שאכן הצילה רבים וטובים.

הצעתינו לשלב סיוע של שינוי דפוסי התנהגות ביחד עם הטיפול התרופתי, שהרי הרגל נהפך טבע שני, וכדי להגיע לשינוי המבורך יש להכינו לכך. על מנת שיוכל להיכנס לנעלים החדשות והרצויות .

"הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו, וגדולתם וחשיבותם וחיבתם אצל בורא יתברך"

(רבינו יונה מגירונדי – שער העבודה)