מגבעת יונה לעזה: ביקורו של האמרי חיים מויזניץ זי"ע בקברו של בעל ה'קה ריבון'

הכניסה הקרקעית לקן הצרעות בעזה מתוך שאיפה לחסל בה אחת ולתמיד את ראש הנחש החמאסי, מביאה בעקבותיה סיפורים הקשורים לעברה היהודי של עזה. בין היתר, נחשפנו השבוע לסיפורו המופלא של בעל ה'אמרי חיים' מויזניץ זי"ע שמתברר כי ביקש לבקר בעזה לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לשפוך שיח על קברו של רבי ישראל נאג'רה זי"ע, מחבר הניגון המפורסם בכל שבטי ישראל 'י-ה ריבון עלם'.

הרי הסיפור אותו סיפר הח"כ לשעבר, הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס, משמשו  של הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע:

הרבי ה"אמרי חיים" סבל מברונכיט, והיה צריך פעמיים בשבוע לשאוף אויר ים צלול, לשם כך היינו נוהגים אני ולהבל"ח ר' שמואל דסקל ז"ל לנסוע עם הרבי לים אשדוד, שם היה מגדלור הצופה אל הים (ככל הנראה איזור גבעת יונה), וכך יכולנו לשהות במקום טוב ללא הפרעה מצד מבקרים ויורדי הים,  אויר הים הצלול היה מטיב לו לבריאותו. (אגב, בחתונתו של נכדו האדמו"ר הר"י שליט"א בין החופה לסעודה, נסע הרבי זי"ע עם אחיו הרה"ק ה"מקור ברוך" זי"ע לאשדוד למגדלור. הם ישבו שם בארבע עיניים כשעה וחצי היתה זו הפעם האחרונה שנסענו לטייל שם).

חודש חשון תשכ"ח, כחצי שנה לאחר כיבוש עזה על ידי הצבא, באחת מהנסיעות הללו לאשדוד, ראה הרבי שלט שהיה כתוב: "אשדוד ימינה עזה ישר". הרבי נדלק למראה השלט 'עזה', ופנה אל ר' שמואל דסקל ואמר לו: היה אצלי השבוע אחד ששירת בצבא בעיר עזה, והוא סיפר, שבעזה ישנו הציון של רבי ישראל נאג'רה זצ"ל, מחבר הזמר "י-ה רבון עלם", יש את הבית כנסת העתיק והפסיפס היהודי המפורסם.

נענה רבי שמואל ואמר, מה הבעיה, אם הרבי מבקש אפשר לנסוע לעזה. הרבי שאל כמה זמן לוקח הנסיעה, ור' שמואל אמר שהוא מעריך את הנסיעה כארבעים דקות, וכשנגיע לשם כבר נראה איך להגיע לציון.

הרבי שמע, והורה לו להמשיך ישר ולנסוע לתוככי עזה.

ההלם ברכב היה מוחלט, אני סימנתי לר' שמואל עם האצבע במצח כאומר לו השתגעת?! אך ר' שמואל סימן לי בחזרה גם עם האצבע שאני השתגעתי... אני כגבאי נחרדתי ואמרתי, שלנסיעה כזו דרוש ליווי משטרתי או צבאי, אך ר' שמואל הסתכל עלי בתמיהה, אם הרבי רוצה לנסוע, נוסעים! תוך כדי שהוא מראה לי באצבעו על הרבי, ואומר: אם הרבי מבקש אין שאלות.

הגענו למחסום הצבאי שבשערי העיר עזה, שבדק את הכניסה והיציאה מהעיר, במחסום היה בדיוק באותו זמן קצין ששם משפחתו היה פרידמן – התברר שהוא כנראה נכד הרוזי'נער, (הקצין היה יהודי תל אביבי עם כיפה סרוגה, לימים חיפשתי אחריו אולם לא הצלחתי למצוא קשר לאותו קצין). לאחר שהוא שמע מה שאנו מבקשים, אמר שהוא יודע איפה הציון והתנדב לקחת אותנו לשם.

בית הקברות היה בתוך מחנה פליטים. הבתים מסביב היו עוד מלאים עם סמרטוטים לבנים, אות כניעה של כל התושבים, ומיד נאספו סביבנו ישמעאלים צעירים רבים כחול הים, מתושבי המחנה. הם מעולם לא ראו רכב אולדסמוביל מפואר כמו שהיה לר' שמואל... זה היה בשבילם אטרקציה מושלמת.

הקבר היה במורד תלול שהגישה אליו היתה קשה, היו שם מדרגות בגובה מטר, לא היה שייך שהרבי יירד למטה אל הקבר. הרבי יצא מהמכונית ללא כל פחד, נעמד במלוא הדרו, השקיף על הקברים והמצבות הרבות שהיו פזורים בבית העלמין. ר' שמואל ירד למטה אל חלקת הקבר, היתה שם מצבה שנראה היה שמישהו כבר חידש ושיפץ, עליה היה כתוב "פ"נ נעים זמירות ישראל רבי ישראל נג'ארה", יום היא"צ לא זכור לי אם היה כתוב, ואכן יום פטירתו לא ידוע. הרבי סקר את בית העלמין, והחל מפזם לעצמו בהתרגשות עצומה את מנגינת "י-ה רבון" הידועה.

היה זה מחזה שלא מעלמא הדין, ר' שמואל למטה במורד בית העלמין, ואני סמוך לרבי, מוקף במאות ואולי אלפי ישמעאלים, הרבי בדביקות נפלאה שר את הניגון "י-ה רבון עלם" בהימנון הויזנצאי המתוק על יד קברו של מחבר המילים – רבי ישראל נג'ארה, בתוככי עיר רבנותו – עזה.

חזרנו הביתה, והרבי היה מרוגש כולו מביקורו בעזה, עוד ימים רבים אח"כ זכר אותה נסיעה לעזה לא מש מזכרונו של הרבי, שהיה מרבה לספר ולתאר אודותיה לפני מקורביו ואנשי ביתו.

(פורסם ב'אסיפת אמרי"ם' לפרשת חיי שרה, בעריכת הרה"ח ר' יוסף רוזנטל שיחי', ב"ב)